אני מ רגיש שאת נעלמת לי
לא רוצה בחברתי
לא רוצה לרוץ איתי
לא רוצה לדבר איתי
וזה כואב
עצם המחשבה
גורמת לי כאב
גורמת לי להרגיש מיותר
וזה לא כיף להרגיש מיותר
אבל העיקר שיש לי את עצמי
עצמי אני ואנוכי
3 חברים טובים שכבר הרבה זמן לא דיברתי
איתם
ועכשיו אני חוזר
להיות שלם עם עצמי,לעשות מה שאני רוצה
בלי לפחד
בלי לפחד מדעות של אחרים
העיקר שאני הרגיש חופשי
את הולכת ונעלמת
ולי זה לא מזיז
כי אותך אני לא רואה כבר
אז אין ל ממה להכזיב
הציפיות ירדו שנפרדנו
וזה רק יורד ויורד
ואת,שותקת
מסתגלת למצב
שוכחת
שפעם בכית על כתבי שהיה רע לך
שמחת איתי שבליבך אושר רב
ואפילו רבת איתי כאשר על הלב היה לך להגיד
אבל גם זה לא
גם זה כבר נגמר
כי התרחכנו
מלאת שמחת חיים
נמשים על הפנים
ערבים כימים עברנו ביחד
דיברנו שעות על שעות
ועכשיו זה דואך ונגמר
וחבל...
ארון קבורה,
ארון חסר חשיבות,
לשם את נכסת
אך לא יוצאת
מלא כריות רכות
להשכין את גופך
לובן וטוהר ממלאים
את כולך.
ארון קבורה,נכנס אל האדמה
אך לא יוצא
ומעל,
אדם בוכה,טיפה נופלת, מתמוססת על הארון
מנסה להיכנס ולהותיר זיכרון
זיכרון קטן
לא יותר
רק ניצב מלח
הסתובבת לאחור והפכת לניצב מלח
ניצב מלח שהתפורר בחול של עצבות
ומתוך הניצב יוצאת דמעה,עוד יותר מלוחה
שממיסה את הניצב
הניצב מתפורר ונישבר למיליון חתיכות
שכול אחת מהן
נכנסות לתוכי
ולא יוצאות
והניצב שואל:מתי ההפוך לבשר ודם?
ועונים לו:שתפסיק להסתובב לאחור
הניצב לא מבין,אבל הוא לא יודע שאסור
לכן הוא הסתובב
אבל אין מה לעשות
על טעיוות משלמים
כלום לא יעזור
תחנונים
בקשות
שום דבר לא יעזור
ופתאום
משב אויר מפזר את הניצב.
וכך נגמר השיר על הניצב....
כול אחד שהסתובב לאחור כדי לראות את עברו
מתגעגע
גם אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
