לא יודעת איך ולמה אבל איכשהו נראה לי שכולם נהנים יותר ממני מהיומולדת הזאת.
ת"א, היה נחמד, היה בסדר. אבל לא נהנתי כמו שציפיתי. לעומת זאת הבנות חזרו עמוסות חוויות. מתסכל.
בערב-מסיבת הפתעה. מצאתי את עצמי באמצע שיחות על בר רפאלי, איפור או תוכניות טלוויזיה, דברים שלא מעניינים אותי בשיט.
כולם כל כך צחקו, כל כך נהנו, ורק אני ישבתי בצד והקשבתי. מנסה להסתיר את הדיכאון והאכזבה מהיום הזה.
ובכלל, התפזרנו ב12. הרגשתי ממש במסיבה של ילדים בכיתה ו'. קצת התבאסתי שביטלתי את הלילה לבן עם הבנות...
ומחר, היום שכל כך חיכיתי לו, להיות עם כולם, לקבל קמצוץ ממה שאני כל כך דואגת לתת תמיד.....
אז לא- כולם הבריזו, נשארנו חמישה אנשים שמתוכם בטח רק שלוש יבואו. קצת בא לי לבכות. טוב על מי אני עובדת? אני על סף דמעות.
למה לעזאזל אני צריכה להרגיש ככה ביום הולדת שלי? למה זה היחס שאני מקבלת מהאנשים שנתתי להם את הכל?
כואב לי, בעיקר אני לומדת להבין מי האנשים סביבי וכמה מניפולטיביים וכפויי טובה האנשים שאני כביכול כל כך אוהבת יכולים להיות.למה זה קורה לי, למה?
אני חייבת להפסיק לתת הכל בשביל כולם... אני חייבת להבין שהם לא יעשו בשבילי את אותם הדברים שנראים לי הכי ברורים בעולם.........
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
