הי שמנמני, יום הולדת שמח! איך אתה חוגג? בטח שמח שם. לאן שלא תלך יהיה שמח.

בטח אתה הכוכב העולה של כולם, מרים הפקות וגורם לכולם לחייך.

אז מה עושים ביום הולדת שם? 

אני אספר לך בינתיים קצת עלינו, בכל זאת כבר עברו חמש שנים מהפעם האחרונה שאני חגגתי איתך יום הולדת.

אני מודה, מאז שעזבת אותנו היה לי קשה להיות עם המשפחה שלך. בכל פעם שבאתי הרגשתי כאילו זה לא אמיתי, כאילו משהו חסר להשלים את הפאזל. הייתי מדברת עם אמא, אבל אני מרגישה לא בנוח לידה. אני יודעת שאני מזכירה לה אותך.

אמוש מצאה מקום לפרוק את האבל, באמנות ובמחסן מאחורה, שכל אירוע יין מחדש אנחנו מתיישבים בו.

שתי היפות והצעירות מצאו את מקומן בעיר הבירה שלנו. רצו לברוח קצת מהמועקה הזו. 

בני דודים שלך המשיכו לשרת בגאווה את המדינה. אפילו הבן זוג הקודם שלי איכשהו היה קשור לכל אחד מהם, הוא כבר יודע מי אתה טוב מאוד. ואפילו לא ממני.

הפסדת מלחמה. זה היה גם תורך להיכנס אם היית כאן. עלק הפסדת מלחמה, לא הפסדת כלום. רק שיברון לב לכולנו, ועוד כמה טראומות להמשך החיים. כאילו שחסר לנו טראומות.

אחרי המלחמה הרגשתי שאני לא יכולה לנשום, זה היה כבד עליי מדי. שניה אחרי שהשתחררתי לקחתי קצת בגדים וברחתי. לתשעה חודשים. חיפשתי את עצמי איפשהו, חיפשתי אותך, בנופים המטורפים האלה. חיפשתי את כל אלה שכבר לא איתי. 

אין הרבה אנשים כמוך, שמכניסים כל כך הרבה אור בשניה הראשונה כשהם נכנסים לחדר. שיש להם חיוך תמים וצחוק מתגלגל. לא זכור לי שראיתי אותך עצבני. אולי היו מקרים כאלה, אבל גם אם כן הצלחת להצחיק אותי. תמיד רצית שנהיה ביחד, זוכר? בתור ילדים היית מחזר אחריי, היית מציק לי. גם כשגדלנו, תמיד השארת לי את זה באוויר, זרקת לי הערות, ואני התגלגלתי מצחוק. כולם ידעו את זה.

יום לפני שהלכת ישבתי לידך. היית לחוץ, בקושי פנית אלי כל הערב. אבל אני ואמא תמיד אומרות, שזכינו להיות לידך בערב האחרון. כאילו מישהו רצה שניפרד.

ועד היום, בכל אירוע שמח יש מחנק בגרון. יש כיסא ריק. יש אנשים שלא מסתכלים עליי, כי הגורם השלישי שתמיד היה ביחד איתנו הוא אתה. כשהם רואים אותי הם רואים אותך. או אולי אני רואה אותם ככה. אבל אתה תמיד עומד בינינו, חי ונושם איתנו.

יום הולדת 23 שמח. אוהבת