לילה של יום מופרך

ושוב, הנה אני.

הנה אני, אישה בגיל 33, פוגשת בחור עם עיניים זוהרות, שפתיים מלאות ותלתלים שובבים.

חצי שנה, אולי יותר, לא הסכמתי להכיר אותו. היתה לי סיבה טובה, כלומר בחור אחר, ואני לא אחת שמערבבת בין בחורים. גם אולי ידעתי שהוא טוב באמת, וכנראה שקצת חששתי. ואז הגיע האירוע, ונפגשנו, ואשר יגורתי בא לי. 

הנה אני, בעצם ילדה פוחזת בת 15, שקצת מאוהבת בדמות גובלת בדמיונית שאת תוכנה מילאתי בעצמי, חושבת על שקיעות וליטופים וטיולים; מתרגשת מפיסות מידע, מקצת יחס, ומסימנים של נחמדות.

הקו הדק שבין נחמדות לחיבה קצת מוטה לכיוון הלא נכון, וזה מתסכל. לא נורא, יש זמן, עוד יפגשו דרכינו- את זה אני אומרת כמו מנטרה כל ערב לפני השינה בשבוע האחרון. הפעם, אלוהים, בקשה קטנה לי ממך- רק תעשה שזה יקרה. תודה.