כמה מבאס לקבל את המכתב הירוק הזה בדואר.
לפני שהתגייסתי אמרתי לעצמי שאני הולך להתנדב כמה שיותר רחוק
כשהייתי חייל צעיר חשבתי שכשאני אהיה פזמניק אני לא אהיה שבוז בימי ראשון כשחוזרים לצבא
כשהפכתי לפזמניק חשבתי לעצמי שלמילואים אני אשמח לבוא
עכשיו אני חושב שכשאני אסיים ללמוד בטוח אני אבוא ברעל למילואים
נראה מה יהיה התירוץ כשאני אסיים ללמוד..
התירוצים האלו לא באים מתוך חוסר רצון, חוסר רעל או מיאוס
הם באים מתוך תחושה מגעילה של ... של "אני היחיד שעושה פה מילואים"
לפני שהתגייסתי ידעתי שרוב החבר'ה שלי מהתיכון הולכים להיות ג'ובניקים, אם הם יתגייסו בכלל
כשהייתי חייל הבנתי ש-90% מהחיילים הם ג'ובניקים.
כשהפכתי למילואמניק המספרים הכו בי קשות - 5% מהאוכלוסיה בישראל עושה מילואים.
5% שמגנים על כולם.
ומה זה יוצר?
יותר ימי אימונים - כן
יותר ימי תפיסת קוים - כן
יותר נטל - כן
יותר זכויות - ממש לא.
"ממילא הם תורמים", יגידו הטמבלים מהמשכן, "אז למה צריך לתת להם תמריץ על תרומתם"
ולכל אחד יש את בעיותיו הוא..
יש את הסטודנט שמפסיד ימי לימודים ונאלץ לגשת למועד ג'
ויש את השכיר שמפסיד ימי עבודה (אולי הוא מרוויח על זה שכר, אבל מה אם יש לו דדליין?!)
ויש את העצמאי שמפסיד הכי הרבה..
ויש את אלה שלא באים - 95% מהאוכלוסיה (סעמק...)
קיבלתי היום צו מילואים
עוד אימון
לפני חודשיים היה שבועיים אימון
חודשיים לפני יומיים עיון
בפסח קו
ולפניו מלחמה
מי שחושב שאני מנסה להטיף פה לא להיות לוחמים - אז טועה ובענק
לכו להיות לוחמים! גם אם אתם הומואים! עובדה אני הסתדרתי טוב מאוד
וגם אנשים טובים ממני הסתדרו עם העדפה מינית שונה ועם שירות קרבי
לכו להיו לוחמים! כדי שהנטל עלינו ירד...
אני מילואמניק (גאה), ואתה?
אמצע שבוע מגניב,
אני...