וואי אני עכשיו ינסה לעשות את הפרק ארוך ארוך ארוךךך...
ושהפרק יצא הכי יפה שיש...
כבר התחלתי לרשום בוורד את הסיפור החדשש... ואני נורא נדלקתי עליוו..
וגם על הרעיוןן.... כבר עשיתי בסיפור החדש 2 פרקים...
אמממ... זהווו..
מקווה שתאהבו ותהנוו, ותגידו לי איך היה (וואי איך זה נשמעע)
אוהבתת....33>
-ירדנושית = ]-
______________________________________________________________________________________________
נכנסנו, ורק כל הסרט צחקנו, היה איזה קטע משעמם בסרט, כי הרי שנינו ראינו את הסרט אבל עדיין נכנסנו, סתם כי לא ראינו את הסרט
הרבה זמן, בקטע הזה היא הסתכלה עליי אני הסתכלי עליה, והתנשקנו, לא היה יכול להיות רגע יותר מושלם מזה
אבל כמו שהרגע היפה הזה קרה כך גם הרגע נהרס, כי הרגשתי את כל הפופקורן של מישהו שפוך עליי, כשהסתובבתי ראיתי לא אחר
מאשר את... רויי...
אני חשבתי לעצמי, כמה יפה זה קרה וכמה מכוער זה נהרס..
לא האמנתי שהוא ראה אותנוו, הוא אמר לקורל משהו כמו: "קורל, אז את עושה אותי דביל, אהה?, את תשלמי על זה וישפך המון דםם, רק דם, את רצית את זה לא אני.." ואז הוא הלך, ואני???" אני לא הבנתי את הראש שלוו, כאילו מה הקטע שלו, מה הוא מתעצבן?, אז מילא שקורל בגדה בו, אבל מה
הקטע של 'תשלמי על זה'?, לא הנתי את הקטע של כל זהה..
בתוך כל המחשבות האלה הסתכלתי הצידה, לראות איך קורל הגיבה לכל זהה..
והיא???, היא פשוט התחילה לבכות, רק לבכות, לא ידעתי מה לעשות, וכדי להרגיע אותה, רק חיבקתי אותה, בלי שוםן מעצורים,
כשחיבקתי אותה היא עוד יותר בכתה, לא ידעתי למה, אבל לא אמרתי כלום, אמרתי לה: "בואי קורלי, בינתיים אל תספרי לי למה את
בוכה, אבל לפחות נלך לשטוף ת'פנים, טוב מאמי?" היא רק הינהנה, אבל עדיין לא הפסיקה לבכות, כ"כ סיקרן אותי לדעת למה היא בוכה, אבל לא אמרתי לה כלום, כדי שלא תתעצבן,
ותגיד לי 'זה לא עניינך', וגם לא רציתי שתבכה יותר.
אחזתי לה את היד, ונכנסנו לשירותים של הבנות, היה לי מזל שלא הייתה שם אף אחת, אז טיפה הוקל לי, שטפתי איתה את הפנים,
וניגבתי לה אותם, שמתי לב שכולה הייתה רועדת, ולא הפסיקה לבכות, על מה היא לא מפסיקה לבכות כ"כ הרבה זמן, זה היה נראה כאילו היא נורא נורא אהבה את רוי ולא רצתה שהם יפרדו, אז למה היא התנשקה איתי, אם היא כ"כ אהבה אותו??
אני הייתי מעוצבן, אחרי שחשבתי על זה, אבל אולי זה לא הגלל זה, אולי הוא מאיים עליה?, אולי הוא מרביץ לה?,
המון המון שאלות רצו לי בראש, ולא הספקתי אפילו לסדר אותם, רציתי להוציא לי מהראש למה היא בוכה, אבל לא הצלחתי..
היה מן שקט כזה בינינו, אחרי שהיא שטפה את הפנים, כאילו כל אחד במחשבות של עצמו.
ובדיוק שבאתי להגיד לה אם היא נרגעה נכנסה מישהי, וכן אתם לא תאמינו אבל זאת הייתתה..... המנקה, כן כן, המנקה, כ"כ צחקתי וקורל רק חייכה, עד שהמנקה אמרה במבטא רוסי (כי היא הייתה רוסייה): "לצאת ילד, לצאת בבקשה, פה זה לא שירותים ציבוריים,
פה זה שירותי נשים ואם את רוצה לך להשתינה בשירותים של הגברים" אני: "טוב, אל תדאגי אני הולך להשתינה בשירותטים של הגברים...חחח"
שמתי לב שגם קורל צחקה, רק שזה היה בשקט.
אמרתי לקורל: "יאללה קוקי, את באה עכשיו איתי לבית שלי נכון?" קורל: "אבל לא הספקת לקנות את מה שרצית לא?" וואי היא סוף כל סוף הוציאה משפט מהפה, כ"כ שמחתי על זה ואמרתי לה: "לא נורא, תהיהה לי הזדמנות אחרת, אני מקווה, את באה לבית שלי? אין לי אף אחד בבית"
קורל: "אמממ... טוב, אני יבוא, אבל אל תנסה לסחוט ממני למה בכיתי, כי אני הבטחתי לרוי שאני לא יס.." אני: "מה רוי?, איך רוי קשור לזה?" קורל: "לא, לא הוא לא קשור, התבלבלתי.." אני: "כן כן, את השקרים האלה תספרי למישהו אחר ולא לי... ואל תדאגי אני לא יסחוט ממך שום דבר, אבל לפחות בואי אליי, אני רוצה להגיד לך כמה דברים.."
קורל: "או. קיי, טוב..." יצאנו מהקניון, ורק התפללתי שלא תבכה לי שוב, לא יודע למה הייתי בטוח שתבכה שוב..
וכן כך זה היה, רק יצאנו מהקניון, והיא כבר התחילה לבכות.
יואו, עד שהיא נרגעה היא מתחילה שוב, כ"כ ריחמתי עליה, אבל לא רחמים רחמים, אלא רחמים, כי כבר חשבתי שמישהו מת אצלה חס וחלילה, המחשבות שלי כבר נהיו מטורפות.
חיבקתי אותה חזק חזק, ככה באמצע הכביש, ראינו מכונית נוסעת לעברינו,אני הייתי עם הגב אל המכונית, קורל ניסתה להגן עליי אבל לא הצליחה, ושנינו נפגענו, קורל נפגעה קל, רק כאבה לה היד, ולא ירד לה דם ולא כלום, אבל אני?, אני נפגתי בראש יש כאלה שרואים אותי ואומרים שירד לי הרבה דם, אבל אני לא ראיתי כלום, פתאום הרגשתי דקירות חזקות בראש וראיתי הכול שחור, ואז.... התעלפתי וקורל אפילו אמרה שאיבדתי את ההכרה..
בבוקר התעוררתי בבית החולים בתחושה מוזרה, פקחתי את העיניים, והסתלתי מסביב, הייתה לי מין אינפוזיה כזאת ביד, ומן מכשיר כזה באף, שאין לי מושג איך קוראים לו, לא ראיתי לידי אף אחד, עד ששמעתי דלת נפתחת וראיתי את אמא ואבא נכנסים..
ראיתי שהם קוראים: "אחות אחות, דוקטור, מהר מהר נתנאל התעורר" ממה התעוררתי?, איך אני פה בכלל, אני זוכר ת'מכונית שפגעה בי, אבל לא זוכר שלקחו אותי לבית חולים, חשבתי לעצמי כנראה התעלפתי או משהו כזה.
רגע רגע, אבל מה עם קורל?, קורל גם הייתה איתי, מה קרה לה?.
התחלתי לקרוא לאמא שלי, ובדיוק אמא, אבא, שתי אחיות ורופא אחד, נכנסו לחדר, הרופא בדק לי את הראש ומישש, הוא שאל אם זה כואב לי, אבל לי זה כאב רק טיפה, ואז הוא אמר להורים שלי: "או. קיי, יכול להיות שמחר נשחרר אותו הבייתה, אין לו פגיעה מוחית, אלא רק כואב לו קצת, אז כנראה הוא רק איבד את ההכרה והתעלף."
מנקודת מבטה של קורל:
אחרי התאונה, זכרתי את הכול, לא התעלפתי, אבל ראיתי את נתנאל מעולף ושרוע על הרצפה, זו לא הייתה תאונת 'פגע וברח', כי הנהג ישר שראה שמישהו נפגע ירד מהאוטו, לא האמנתי למה שראיתי, זה היה רוי, מאיפה יש לו רישיון? או שזה רכב גנוב?, רוי לא ניגש אל נתנאל, אלא רק אליי.
רוי: "את בסדר קורלי, אני מצטער אני חשבתי שרק נתנאל עומד שם, לא את"
אני: "תסתום את הפה המלוכלך שלך, אתה לא רואה מה קורה, תראה נתנאל מאבד המון המון דם, בוא נתקשר למגן דוד אדום..." רוי: "לא אל תתקשריח זה לא יעזור לו"
אני: "וואלה?, ואני חושבת שזה דווקא כן יעזור, ולמרות שהיד כאבה לי נורא, לקחתי את הפלאפון מהכיס האחורי והתקשרתי לאמבולנס.
אמרתי להם שיגיעו הכי מהר שאפשר, ואכן הם הגיעו תוך 5 דקות, רוי בינתיים הספיק לברוח, ואני?? לא אמרתי בינתיים כלום, לא אמרתי מי פגע בו ולא כלום, אבל עדיין אני נוטרת לו טינה על זה...
עליתי לאמבולנס, ונסעתי עם נתנאל, ורק התפללתי שנצא מזה בשלום, פתאום הרגשתי מן דקירות כואבות כאלה ביד, וקראתי לאלה שלקחו את נתנאל לראות לי את היד, הוא בדק לי את היד ומישש אותה, זה נורא כאב לי ואחר כך הוא אמר שזה רק שבר.
כ"כ שמחתי, רק שבר?? וואי לא ידעתי ששבר כל כך כואב.
הגענו למיון, וישר הכניסו את נתנאל לחדר של החולים, ואותי הכניסו לעשות צילומים.
עשיתיאת הצילומים, ואכן התברר שזהו שבר, אז הם אמרו לי שיש לי מזל כי הרופא של הגבס היה אמור ללכת, אז ישר הכניסו אותי לעשות גבס, אחרי הגבס שאלתי את הרופא שטיפל בנתנאל אם אפשר להינס לנתנאל, והוא אמר שרק לכמה דקות, כי הוא לא בהכרה
הוא אומנם שומע, אבל שאני יהיה איתו רק כמה דקות, ובינתיים אני ילך לבית, ואם הוא יתעורר אז הם יקראו לי כי נורא מאוחר.
נכנסתי אליו, והמשפט היחיד שאמרתי לו הוא: "נתנאל, אני אוהבת אותך, ואתה תראה שאתה תצא מזה, נפרדתי ממך, אבל עשיתי את זה לטובתך, ואני רוצה לחזור אליך, כי אני כ"כ מתחרטתת.."
ידעתי שבינתיים רוי לא יעשה לנתנאל כלום, כי הוא לא יכול, וגם אם הוא יעשה, הוא יודע שאני ישר יגיש נגדו תלונה..
יצרתי מהבית חולים, וישר כשחזרתי לבית התלבתי לי בפיג'מה חמימה, לא יודעת למה אבל היה לי קר.
אף אחד לא היה בבית, ואמא השאירה פתק שהיא תחזור מאוחר יותר, לא רציתי להדאיג אותה, אז לא התקשרתי אליה ולא אמרתי לה כלום, אבל לא רציתי להישאר לבד בבית, לא כי פחדתי אלא רציתי שמישהו יהיה לידי, וינחם אותי ויחבק אותי, וידעתי שרק אושר יכולה לעשות דבר כזה..
חייגתי בידיים רועדות את המספר שלה, והיא ישר ענתה: "הלו, קורלי?" אני לא יכולתי לענות לה, ורק בכיתי לה בפלא פון, כמו ילדה קטנה.
אושר: "מאמי שלי, אל תגידי כלום, אני באה אלייך" אני: "כן, ותביאי איתך פיג'מה ביי" אחרי משהו כמו 20 דקות שמעתי טיקטוקים בדלת, זאת כמובן הייתה אושר, וישר שפתחתי לה את הדלת התחלתי לבכות לה על הכתף.
היא לא אמרה כלום ורק חיבקה אותי.
החיבוק כל כך עזר לי, היא חיבקה אותי עד שנרגעתי.
כשנרגעתי עלינו לחדר, וסיפרתי לה את כל הסיפור, גם על האיומיםצ של רוי סיפרתי לה.
אושר: "וואי אני לא מאמינה, רוי?" אני הנייתי בטוחה שהוא לא אחד מאלה..." אני: "תאמיני תאמיני, אבל הוא כזה.." אושר: "אולי נלך לישון, ומחר נקום בהרגשה יותר טובה, אל תחשבי על כלום, זהו יהיה בסדר, אל תדאגי, נתנאל יתעורר יהיה בסדר" אני: "אם נתנאל לא יתעורר את לא יודעת מה אני יעשה לרוי.." אושר: "אל תדאגי, ועכשיו ארל תחשבי על כלום ונלך לישון, סבבה?" אני: "טוב.... יאווו אושר אני כ"כ מודה לך על כל מה שאת עושה לי את כזאת חברה טוב, ואני כ"כ אוהבת אותך.." אושר: "חחח... גמני מאמי, יאלה אנחנו ישנות?"
אני: "כן, כן.." כמו שאושר אמרה, החלטתי לא לחשוב על כלום בינתיים והחלטתי ללכת לישון.
בבוקר קמתי בהרגשה רעה, כאילו לא ישנתי כל היום, אושר הכינה לי ולא שוקו, ולחמניה עם שוקולד.
בדיוק אחרי שסיימנו לאכול, התקשרו אליי מהבית חולים, ואמרו שנתנאל התעורר והוא רוצה לראות אותי.
אני לא האמנתי, אז הוא גם מתעורר וגם מגיב???, יששש.... כ"כ שמחתי עד שעזבתי הכול, לבשתי לי טרנינג, למרות הקיץ, והזמנתי מונית.
כשירדתי למטה למונית ראיתי מכתב בתא דואר שלנו..
החלטתי לקחת אותו איתי ולא לקרוא אותו, הייתי בטחה שהוא מרוי לפי הכתב, אבל אפילו לא היה לי כוח לקרוא אותו.
ישר נכנסתי למונית ונסעתי אל נתנאל..
הגעתי אליו, וישר חיבקתי או תו, ראיתי שהוא תשוש אז לא אמרתי לו כלום בקשר לרוי, אבל אז הוא התחיל לשאול אותי המון המון שאלות בשקשר אליו.
ואני, בלית ברירה התחלתי לספר לו מההתחלה ועד הסוף, מהאיומים, עד הדריסה...
הוא לא האמין שדווקא רוי דרס אותו, והוא כ"כ קילל אותו והכול, אבל אמרתי לו שיפסיק והראיתי לו את המכתב, לא פתחתי אותו, אבל ראיתי שמאחורה רשום מרוי..
הוא אמר לי לקרוא את המכתב בקול, אז פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא:
"לקורלי היפה שלי,
כשתקראי את המכתב אני כבר לא אהיה פה..
אני מצטער, אני רואה איך את אוהבת את נתנאל, ולא יכול יותר, אני מרגיש שאני לא יכול בלעדייך.
את החיים שלייי, אבלל??? אני כנראה לא החיים שלךך..
אני רוצה שתהיי מאושרת, אני נשבע לך, אבל שתהיי מאושרת איתי לא איתוו...
אני מצטער על כל הסבל שגרמתי לך, ואני מקווה שאת ונתנאל תהיו ביחדד..
אז כמו שאומרים יהיה זכרי ברוך לא???
אני אוהב אותך המון, וישמור עלייך מלמעלה...
-רוי-"
התחלתי לבכות רק בכיתי, ונתנאל חיבק אותי, ואמר לי שזה כנראה גורל ה', אבל גם הוא בכה איתי, לא הבנתי למהה..
כעבור שנה:
אני ונתנאל עדיין חברים, ההלוויה של רוי הייתה כ"כ עצובה ונתנאל אפילו לא עזב אותי לשנייה והוא רק איתי, אנחנו נורא מאושרים יחד, ואנחנו כבר שנה יחד, ומקווים אפילו להתחתן..
לינור החברה הראשונה של רוי מצאה אהבה חדשה, אבל לא בחברת בנים, אלא בחברת בנות, כן כן היא לסבית.
ואושר?, אושר לא תאמינו.... היא עם בן דוד של נתנאל, והם כבר חצי שנה יחד..
הסוף.....
_____________________________________________________________________________________________
מקווה שאהבתםם, ומוצאי חג נראה לי אני יעשה סיפור חדש...
אוהבת מלא מלא..
-ירדנושית = ]-