היי....הרבה זמן מאז שכתבתי, אבל מה זה בכלל משנה?! במילא אף אחד לא קורא את הבלוג שלי....אני יכולה לכתוב מה שבא לי ואף אחד לא ישים לב אפילו כשניסיתי לחפש את הבלוג שלי לא מצאתי....מצחיק לא?
מצחיק שאפילו באינטרנט, בבלוג שאנשים לא מכירים אחד את השני הם יכולים להיות כלום,להיות בלתי נראים...טוב לפחות אני לא לגמרי בלתי נראת, יש לי חברים....ולא מעט
איזה כיף יש סוף בוף שביתה והמורות שלנו עוברות בחדרניות, מלצריות וחלקן לפי מה ששמעתי גם נערות ליווי, סליחה תיקון **מורות ליווי** בסדר אבל כל עבודה מכבדת את בעליה, הם לא מקבלים משכורת הן חייבות להתפרנס איך שהוא...
אנחנו לבנתים נהנה מהחופש המתוק הזה שבא לי בול בזמן...אבל אם רק היה לי זמן לשבת, אני מרגישה שגם כשאני לא לומדת אני לומדת, כי יש לי מבחן חשוב שיקבע את העתיד שלי, נשמע מטומטם? דרמתי? פרנואידי? יכול להיות, אבל זה נכון מצחיק איך שהדברים שאתה עושה עכשיו הופכים אותך למי שתהיה זה נותן לנו לילים סליחה מתבגרים אחרויות הרבה כבדה ממה שהמבוגרים חושבים, המבוגרים כבר חיים את העתיד שלהם אין להם כל כך הרבה על הכתפים כמה שלנו יש מבחינת השלכות ההשלכות של המעשים שאנחנו נעשה עכשיו הרבה יותר כבדות משלהם, למבוגרים, לרובם לפחות יש מקצוע יש משפחה משהו להיאחז בו...אבל אנחנו...מה שנעשה עכשיו זה יקבע מה יהיה המקצוע שלנו, מי תהיה המשפחה שלנו ובמי נאחז כשנצתרך, גורל העתיד בידיים שלנו תחשבו שכל צעד שלכם, כל מילה שלכם, כל הרגשה שלכם תגרום למהלך הבא בעתידכם יש כאלה שמעדיפים כרגע לחיות לא ללמוד אין להם ראש ללימודים, סבבה אבל עוד 5, 6 שנים נראה אותכם אם אתם לא מתפללים להחזיר את הגלגל אחורה לא בשביל לא לבלות, בשביל להשקיע יותר תאמת, יש את המניאקים האלה שהמזל משחק להם והם הופכים להיות משהו כל כך חשוב גם בלי שיתכוונו אליו, בלי שיחשבו אליו ובמיוחד בלי שישקיעו בו, מה אני יגיד לכם החיים לפעמים לא פרים וצריך לדעת להשלים את זה, אבל גם צריך לדעת לא לוותר, תעמדו על שלכם, תיאכזו במציאות שלכם, באומונות שלכם, ברצונות שלכם, תלחמו על החופש שלכם! אבל רק אל תשכחו אף פעם אבל אף פעם אל תשכחו! שלכל דבר שאתם עושים יש תופעות לואי וצריך להתמודד איתן אז לפני שאתם עושים את הצעד הענק הבא לעבר החיים שלכם תחשבו קצת מה הצעד הענק הבא שלכם ואם הוא יואיל לכם או סתם יזיק.....
בהצלחה ;)
והנה משהו סתם בשביל החיוך =]
איך הזמן עבר מהר?
כאילו שרק אתמול חיבקתי את אמא בחוזקה
לפני שהיא נסעה לעבודה ואני נשארתי בגן לשחק עם הילדים
איך הזמן עבר כל כך מהר?
לא הספקתי אפילו להיפרד
לא היה לי רע,
לא היה מזיק להשאר עוד קצת,
רק עוד קצת, להשאר הילד הקטן של אמא
הילד הנאיבי שחשב שאין דבר כזה שנאה
שהאמין בפיות ושדונים
מי חשב שנהפוך לכאלה מתבגרים?
וככה זה קרה כל פעם חלפה עוד שנה
מלאה בחויות וסיפורים על חברים
ומסיבות טיולים ואלף של שמחות
יחד עם זאת גם הסיפורים העצובים שמשאירים ניצוץ בלב
לא דווקא של כאב...
במבט לאחור לא היה לי רע
הייתי בסך הכל עוד ילד שהפך למתבגר
ואם תרצו תיפש עשרה אבל אל תשכחו שגם אתם הייתם כאלה =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
