למי שלא מכיר...
קוראים לי לינוי ואני כרגע חייה באילת...אבל זה לא תמיד היה ככה..
אז בואו תכירו אותי קצת ואם לא בא לכם אז לא צריך...
נולדתי וגדלתי בבאר שבע, זה לא אומר שאני ערסית/פרחה/פקאצה (זה השם שיצא לאנשים בב"ש ולא כולם כאלה)
בקיצור היו לי חברות הכי טובות: רותם הגר ומור אני הייתי הטיפשה מבניהן =\ וידעתי את מקומי בכיתה...רוב היום לא הייתי בבית, הלכתי לחברותי הייתי בפארק או אצל סבתא שגרה קרוב אלינו ולא השקעתי הרבה בלימודים....
אבא שלי סיפר לנו שאנחנו אולי עוברים לאילת...סיפרתי את זה לחברות שלי אבל כלום לא קרה, עבר שבוע עברו שבועיים,עבר חודש ולא עברנו.
עד שיום אחד אחרי חצי שנה(בכיתה ה') אבא שלי הודיע רשמית שעוברים לאילת, בהתחלה הייתי קצת עצובה אבל בכל זאת מלאת התרגשות! זאת הייתה אילת עיר החלומות...
לקראת סוף השנה היה היום האחרון שלי בבית ספר 'נווה במדבר' ילדים מהכיתה אירגנו לי מסיבת פרידה הביאו לי ברכות ומתנות (הכל עדיין שמור אצלי!) ונסענו לכיוון אילת...אני זוכרת שראיתי את האזור של האימקס (רק בלי האימקס) את הטיילת...ואת הפארק של השחמון....הגענו לבית החדש עין נטפים 14 קומה 2 דירה 4 ונכנסתי והדבר הראשון שראיתי זה חלון רחב ענק שמשקיף אל הים....לא היה מרפסת אבל הנוף היה מדהים...התחלנו לשתוף ולנקות ותוך מס' ימים הבית היה מוכן
ביום הראשון שהלכתי לבית ספר הייתי מש ממש לחוצה אני באותה תקופה הייתי ממש ממש ממש ממש ביישנית...נכנסתי לכיתה וראיתי אותה מסודרת בצורת ח' וילדים יושבים ולומדים, הכרתי את לין, רז, אור, מיכל ועוד כמה בנות...בהמשך חצי השנה של ה' וכל השנה של כיתה ו' הרגשתי לבד...לא היו לי ממש חברות כמו בב"ש, חברות הכי הכי טובות...את רוב היום בזבזתי בללמוד ואת רוב הלילה בלבכות...אחרי שההורים שלי ראו אותי במצב הזה הם הבטיחו שלא נעבור יותר בלי שאני יסכים ב 100% בכל אופן הגיע סוף כיתה ו' וכולם היו בציפייה לדעת לאן הם הולכים,כמובן שאני כמו כולם רציתי רבין כי זה היה בית ספר חדש...אבל "לרוע" המזל יצא לי גולדווטר הבית ספר המתפרק....
התעצבנתי ובכיתי ואמא שלי אמרה שהיא תסדר שאני יעבור אבל בסוף אמרו לה שגולדווטר זה אחלה בית ספר אז בסוף נכנעתי...הלכתי לבית ספר גולדווטר בפעם הראשונה והכרתי את מרינה שהייתה איתי ביסודי...במהלך כיתה ז' הכרתי את רותם החברה הכי טובה שלי 3333> שגם הייתי איתי ביסודי זה דיי מצחיק כי בהתלה שנאנו אחת את השנייה ואת יובל הכרנו כשהיא עברה לאילת מת"א וכמובן איך אפשר לשכוח את קריסטינה...והיו עליות והיו מורדות וקריסטינה עזבה לצפון ומרינה עברה לפנימייה ויובל זה סיפור לפעם אחרת....אבל עם כל זה התחברנו גם למלודי שהפכה גם היא לחברה הכי טובה שלי 333> וכמובן את אודליה
אבל זה היה ב ז-ט בסוף כיתה ט' היה אירוע ששינה את כל החיים שלי! בסוף כיתה ט' הציגו בפנינו את פרויקט נטע משהו על מחשבים היי טק אני יודעת....הלכתי למבחן הראשון לא היה לי מה להפסיד ולמרבה הפלא עברתי הלכתי למבחן השני שהיה פעילות חברתית והשתדלתי להראות מנהיגות ומעורבות ושוב עברתי והמבחן השלישי היה רעיון אישי שאלו אותי שאלות וניסיתי להראות ביטחון עצמי...הגיע החופש ולא שמעתי כלום מהפרויקט הזה...עד שיום אחד הטלפון צלצל ואחותי רוית ענתה...היא אמרה שהשיחה בשבילי ועניתי מהצד השני הייתה שקד שעוד לא ממש הכרתי היא סיפרה לי שעברתי את המבחנים ויש בעוד יומיים פגישה אני התרגשתי וקפצתי והייתי מאושרת!!
בפגישה אמרו לנו שאנחנו הולכים למחנה אנגלית ברופין....כשהגענו לשם רק אז הבנו לאן ניכנסנו...רופין היה איכסה!!!!!!
בכמה מילים אני אתאר את זה ככה: ביצים בתוך מיץ תפוזים איטריות מלפני שבועיים מקלחות עם עובש מיטות שבורות ובקיצור בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע אבל מה שכן ראיתי את נופר שהייתה איתי ביסודי והכרתי את נוגה ואופיר 33> גם את מיכל אבל פחות וכמובן את ליה ואת יאיר ביום האחרון (מוזר שבמשך שבועיים לא ראיתי אותך =S) וכל מיני שלא ממש הכרתי במחנה עצמו...כשהגענו לאילת והתחלנו ללמוד הכרתי גם את נדב, רון, אמיל, טל, ליאור, רימה, סלבין, מיכל 333> ואם שכחתי מישהו אני ממש ממש ממש מצטערת! וזה לא נגמר פה...הם הכירו לי את חברים שלהם שהפכו גם להיות חברים שלי (אני חושבת)והבטחון העצמי שלי עלה והיה לי יותר כיף ואני חייבת לכם המון!
זה היה סיפור חיי...אני יודעת שזה ארוך אבל תתמודדו =]
ובא לי שיר:
מכיר אותו
(אחת, שתיים, שלוש)
שלמה השמנמן, אני מכיר אותו מזמן
דני השכן, אני מכיר אותו גם כן
רמי שהרביץ לדוקטור פרנקל שיצא עם אחותו
מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותו.
תראו לי אחד, בהודו שם לבד
שיושב במערה, כל היום לומד גמרא
את האוכל מביאים לו בצלחת פלסטיק לבקשותו
מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותו.
את כולם, את כולם אני מכיר
כל אחד בעולם, ואפילו פה בעיר
אנשים, כמה שינסו אותם להסתיר
אני מכיר אותם, אני מכיר
אני מכיר אותם, אני מכיר
אבל פעם מזמן זה לא היה ככה
פעם לא הכרתי אף אחד
היה בא מישהו אומר לי
"הי, זוכר היינו יחד?"
הייתי אומר לו "לא נראה לי"
עד שמישהי באה ופתאום אמרה לי
"הי, אתה מוכר לי, מאיזשהו מקום.
איפה גרת וגדלת ולמדת ושירת, ומתי?"
כשאמרתי, היא אמרה לי "די,
אתה רואה?
גם אני מכירה אותך,
משוגעת, אבל יודעת כל מה שקרה לך.
איפה גרת וגדלת, ולמדת ושירת, ומתי"
כששתקתי היא אמרה לי "ביי ביי"
מאז אני
את כולם אני מכיר
את כולם אני מכיר
כל אחד בעולם ואפילו פה בעיר
אנשים, כמה שינסו אותם להסתיר
אני מכיר אותם, אני מכיר
אני מכיר אותם, מכיר אותם, מכיר אותם, מכיר
תראו אדם, שגר באי בים
ולא יודע שבכלל
כבר המציאו את הגלגל
הוריו הם דור שלישי באי
גודלו שם על-ידי היפופוטם
מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותו, מכיר אותם
חלק היכרות שטחית, ממוצעת
וחלק אני מכיר טוב מאוד
אבל רק את ההיא, המישהי הזאת,
המשוגעת, להכיר אותה - לא ייצא לי עוד
את כולם, את כולם אני מכיר...
יש עוד תמונות אבל פעם הבאה =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
