"i`m not o fucking k"

היי...היום בחרתי לדבר על המשפחה, בגלל שאני כרגע בראשון אצל המשפחה שלי...

אני אצל המשפחה מצד אמא יש לה עוד 5 אחים והיא הקטנה ביותר ככה שיוצא שאנחנו מלא מלא מלא נכדים, (הבוגרת ביותר התחתנה והיא בהריון)

חשבתם פעם כמה העניין של המשפחה הוא מתוסבך?? גם כשאתם כועסים עליהם אתם בחיים לא תוכלו לשנוא אותם, וכמה שהם מעצבנים בסוף הם תמיד יעשו משהו שיגרום לך לחצי חיוך...משפחה זה דבר מדהים! הם תמיד תומכים בך,הם תמיד שם לצידך כשאתה זקוק להם הם לא יפגעו בכם ל-ע-ו-ל-ם!

כן כל מה שרשמתי זה נכון, אבל רק אצל משפחת בריידי מי שלא מכיר זה סדרה על משפחה מושלמת, אבל לנו אין משפחות מושלמות לאף אחד מאיתנו, כמה שנרצה נתכנן ונבכה שום דבר לא יעזור נתקענו עם משפחה ואי אפשר לנטוש אותה לצערנו.

כיף להיות עם המשפחה אבל תמיד פה ושם ידברו עליכם מאחורי הגב ובסוף תגלו את זה, תמיד הם יעשו משהו שיפגע בכם גם אם הכוונה היא לא להכאיב לכם חס וחלילה! אבל הכי כואב שאם זה עם חברים אתה תמיד יכול לא לדבר איתו יותר אבל משפחה זה חלק ממך חלק בלתי נפרד תמיד המשפחה היא יותר קרובה מאשר חברים וכשהם פוגעים בך זה כואב הרבה יותר מאשר אם חבר פוגע בך!

 המשפחה היא הכל כדאי ללמוד להעריך אותה ולכבד אותה כי אתם אף פעם לא יודעים מתי תזדקקו להם...

המשפחה היא עמוד השדרה של בן אדם בלי משפחה איך יכול בן אדם לחיות הוא יכול להשתגע, להתחרפן בלי אמא שתדאג לך כל שישי כשאתה יוצא, בליאבא שיצעק עליך אם החצאית מיני מדי לטעמו או אחות קטנה שתציק לך ואתה תצעק עליה ואז תלך להתנצל, אפילו בלי חיית המחמד שתמיד כיף לשחק איתה ולטפל בה...אי פעם חשבתם מה יקרה לכם אם תאבדו את כל זה??

אומרים שמעריכים דברים רק כשהם כבר לא נמצאים יותר, לא יודעת מה איתכם אבל לי לא בא על זה אני רוצה להערי את המשפחה שלי כאן ועכשיו! אני מעריכה אותם מאוד, אבל אני לא ממש מראה את זה כלפי חוץ...כשאני חושבת על ילדים יתומים שאין להם משפחה לחלוק איתה חויות ואת החיים אני לא מרחמת עליהם, אני מעריכה אותם אני רוכשת להם כבוד עצום! כמובן שיש איזה פינה בלב שמרגישה כלפיהם צער אבל עדיין אני מעריכה את האנשים האלה שגם בל המשפחה שלהם הם מתמודדים אני מעריכה את אלו שאיבדו בן משפחה ועדיין ממשיכים הלאה בלי לשכוח אותו, אני לא חושבת שהייתי שורדת אם משהו היה קורה לבן משפחה שלי...לכולם קשה מאוד עם אובדן מסוג זה, ובגלל זה נצלו את החיים כאילו הוא יומכם האחרון כי לעולם אנכם יכולים לדעת מה צופן המחר, תחלקו את האושר העצב התסכול והכעס שלכם עם המשפחה, תבלו איתם כמה שיותר כמובן תשאירו זמן לעצמכם אבל תקדישו להם זמן תעריכו אותם כי משפחה זה הכל, זה לא עולה לכם כסף ובטח שלא אנרגייה ועצבים...תהיו סבלניים ותאהבו את המשפחה והחיים.

זה הכל להיום כמובן שזה מוקדש למשפחתי האהובה=]

אוהבת אותכם מאוד בבי....333> 

היי מה קורה??

אני במצב רוח מרומם מאז הפוסט האחרון!

אז איך עבר כיפור לי היה ממש קל למזלי...לא הייתי רעבה בכלל ומשום מה מאז אני כבר כמעט לא רעבה....פעם הייתי אוכלת המון אבל אני עדיין רזה....

טוב, פעם קרה לכם שאחרי תקופה ארוכה של מזל נחס שהרגשתם כאילו הכל קורה בדיוק הפוך ממה שרציתם ואתם רק אומללים?

אם כן אז זה קרה גם לי עד יום ראשון(23/9) הרגשתי כאילו הכל אצלי בעעעעע! מעפן לא מסתדר הכל שאני הולכת לאיבוד בעולם המזדיין הזה...

אבל אז השתנו כמה דברים...אז ככה קודם כל, ילד שאני מאוהבת בו כבר יותר משנה אמר שהוא אוהב אותי ואנחנו ביחד עכשיו (יאי =])

ואני רציתי ללכת לעשות התנדבות במד"א אבל אני עוד לא בת 15 (רק עוד חודשיים =\) אז לא הייתי בטוחה אם יקבלו אותי...וקיבלו אותי!!!!!!!!! לקורס של דצמבר ואני כל כך מאושרת וגם כיף לי כי יש לי מלא מלא חברים! וזה כיף!

ואני מאושרת!!!!!! בחיים לא הייתי כל כך מאושרת!

אבל! הנה בא האבל הגדול! אבל זה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי או שזה ימשך הרבה זמן זה לא הגיוני שפתאום הכל מסתדר לי שום דבר בחיים לא מסתדר ככה פתאום חייבת להיות איזה בעיה קטנה שתשנה את הכל, שתהפוך את הקערה על פיה, אין דבר כזה מושלם, לא יכול להיות דבר כזה מושלם....תקראו לי פסימית אבל אני קוראת לזה מציאות, מציאות אכזרית וקשה שאנחנו נאלצים להתמודד איתה גם כשאנחנו לא רוצים ואין דבר כזה לברוח, ואין דבר כזה להתחמק חייב להתמודד...

אז אני בנתיים נהנת מכל האושר הזה עד שיגיע משהו שיהראוס את הכל אולי יתמזל מזלי והוא לא יגיע אבל יש לי ספק ענק בזה!

ואל תחשבו שאני לא מעריכה את מה שיש לי להפך! אני הכי מעריכה בעולם! אני פשוט מפחדת לאבד את כל זה...

ואני מטבעי אישיות חלשה, גם אם לא רואים את זה וגם אם כן אם צועקים עלי אני נפגעת אני לוקחת את זה אישית, אני משתדת לא להראות את זה ואני לא בוכה! אני לא מעזה לבכות, אני ישר תוקפת לפחות מנסה...אומרים שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה...אבל אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם....בכל אופן יש לי אישיות חלשה וזה פוגע בי כי אני לא בנוייה לדרמות וברגע שצצה אחת כזאת אני משתדלת להתחמק ממנה...אני מעדיפה לפעמים להגיד שהשני צודק למרות שאני יודעת שהוא לא רק בגלל האימה שלי מלפתוח תפה על אנשים....טוב אבל אני עדיין משתדלת ואני מנסה לשנות את האישיות שלי ותאמינו או לא זה לאט לאט משתפר, למשל היום המורה העיפה אותי מהכיתה וצעקה עלי פעם ראשונה בחיי אל תצחקו אלי וכן אני יודעת שזה פטתי, אבל במקום להעלב ולקחת את זה אישית אחרי שיצאתי מהכיתה התחלתי לצחוק פשוט צחקתי כי זה קרה באופן דיי מצחיק, וגם הופתעתי לגלות שאמא שלי בכלל לא כעסה עלי או צעקה עלי כל כך הוקל לי....!

בקיצור מה שאני מנסה למור שגם אם רע הכל בסוף יסתדר מעצמו כמובן שאתם צריכים לתת פוש מסויים אבל הכל יסתדר פשוט תאמינו בזה ובלי שטויות מיותרות תחייכו והעולם יחייך אליכם בחזרה =]

ולאלה מבנינו שטוב להם בחיים תנצלו את זה כמה שיותר וברגע שמגיע רג של קושי תעמדו ותילחמו אל תשתקו כי אתם רק תפסידו!

ובנימה זאת אני נפרדת מכם, אז שיהיה לכם לילה טוב וחג סוכות שמח! 

כמה פעמים יצא לכם לחשוב על התאבדויות? ולא בהכרח שאתם רוצים להתאבד סתם בכללי....לכל אחד יצא לחשוב על זה לפחות פעם אחת, וגם לי...

יש הרבה אנשים שנוטים לצחוק על הנושא הזה לא כולם אבל יש הרבה כאלה "חחח...תראו אותי אני אימו אין לי מה לעשות אז אני חותך ורידים...." לא מעט חושבים ככה שאנשים חותכים ורידים סתם בשביל תשומת לב, ואולי זה נכון אולי זה באמת לתשומת לב כי אולי הוא באמת שוקל להתאבד הוא לא רוצה אבל הוא שוקל את זה אז הוא חותך ורידים כדי שמישהו יראה אותו ויעצור אותו....אולי הוא רוצה לראות למי באמת אכפת ממנו אני מתכוונת שאי פעם יצא לכם לחשוב מה היה קורה אם הייתי מת אם הייתי נדרס אי פעם רציתם לדעת מי יעמוד שם לצידכם אם חס וחלילה יקרה משהו? כמה אנשים יבואו לבקר אותכם, לראות מה קרה לשאול מה איתכם ואפילו לראות את אלו שלא באו לראות? למי באמת אכפת ממך, ומי סתם מחייך חיוך מזויף וצוחק עליך מאחורי הגב....?

אז הוא חותך את הורידים ומסתכל ורואה שכולם צוחקים עליו כי הוא אידיוט ובמקרה הכי גרוע פשוט מתעלמים ממנו באכזריות אף אחד לא ישים לב אם הוא יעלם, אז בסוף הוא באמת נעלם...הוא מחליט שזהו! הוא לא משוגל לסבול את הירידות, את התעלמויות, ואת כל הכאב שהוא חש בפנים ואולי יש לו בעיות אמיתיות שהוא לא מרבה לדבר עליהם, אז הוא פורש מוקדם מהעולם, מה אתם חושבים? מישהו שם לב שהוא נעלם? מישהו התייחס להעלמות שלו? למישהו היה אכפת? על זה אני לא יכולה לענות לא אני ולא אף אחד...אתם רואים מדי יום אנשים אומללים ובודדים וכאלה שלאף אחד לא אכפת מהם...אני מאמינה שכל אחד יכול למצוא את המקום שלו, את החברים שלו את אלה שיתמכו בו שיעזרו לו להתגבר על קשיים שאם הוא יעלם אז מישהו ישים לב אבל כדי שזה יקרה צריך הזדמנות ומזל לא כל אחד זוכה להזדמנות כי אנשים מסתכלים אליך בראייה חיצונית שופטים אותך לפי איך שאתה נראה ואיזה מוזיקה אתה שומע הם לא יחשבו שאולי אתה ממש מצחיק ואולי את ממש נחמד ואפילו אולי הוא ממש מקסים לא זה לא קורה כי אנחנו נוטים לשפוט לפי המראה וחס וחלילה אני לא מדברת בהכללה שלא תבינו אותי לא נכון אבל לא חסר כאלה ואני לא מדברת רק על המקובלים או על הערסים גם קבוצות אחרות שופטות....

אז יאללה תעשו משהו נחמד תראו מישהו ותילמדו להכיר אותו, יכול להיות שהוא ממש אחלה! אין לכם מה להפסיד אולי אפילו תמנעו ממנו מלעזוב מוקדם!

קדימה תעשו משהו לפני שיהיה מאוחר מדי גם אם אתם לא מהמקובלים תשלבו אותו אליכם תדברו איתו אולי יש לכם תחומי עניין משותפים השונה הוא לא תמיד שונה כמו שאתם חושבים...

הנה משהו שהיה כתוב לנו ביומן לנוער:

"27 תלמידים מרביתם מצטיינים ובעלי ציונים גבוהים, התאבדו בישראל במהלך 3 השנים האחרונות על רקע פרפקציוניזם ופחד מפני כישלון, כך עולה מנתוני משרד החינוך...."

נ.ב

סורי על הנושא הכבד ואם זה לא מעניין אז לא נורא...פעם הבאה אני אשתפר אבל תחשבו על זה...