טיפות של אושר

אז מה בעצם אני רוצה מהצבא הזה, או יותר נכון מה ששואלים אותנו שם זה מה אני יכולה לעשות בשביל הצבא?
כמובן שבתור אנוכי, אפשר לתרום בדרכים רבות למורל הבנות בקורס, לצאת לקורס קצינות ולהראות את היכולת האמיתית שלי בתור בן אדם. אבל האם אני באמת כל אלה? כן

העבודה היומיומית שלי בטירונות/קורס היא תמיכה עקשית ועקבית בבנות הקורס ולתת עצות והארות יומיות. כמובן שאינני ד"ר פיל או אופרה ווינפרי, אך אני משתדלת לשמור על מצב רוח טוב והווי שמח.

לפעמים זה קשה,אני לא מכירה את כולן וכמובן שאף אחת לא מכירה אותי באמת, אך מעצם היותי ליה, אני יהיה ליה ותו לא. בין אם זה לשדיר במקלחת או סתם באמצע הבה"ד, או לצעוק אל השמים שהחיים האלה נפלאים- אני אני ואין שניה לי.

אני שמחה שהבנות מרגישות איתי בנוח ויכולות לבכות על הכתף שלי, וכמובן  שאגם אני בוכה שם לפעמים- כי איך אפשר בלי?

הגעגועים לפצ'ולי הם בלתי נסבלים, והציפיה לחזור הביתה בשישי מורגשת עד העצמות. ספירה לאחור.

הפסקתי לעשן- הכל :) זה ממש קשה. מול הכניסה למגורים שלי ישנה פינת עישון ולאן שלא תסתכל נדלקת סיגריה. אני שמחה על ההחלטה שלי להפסיק לעשן דווקא בצבא, ואני יודעת שזה יהיה שווה את זה.

חחח עדי אמרה לי שאני דפוקה בכל מקרה אז זה לא באמת משנה :)

טוב, אני אוהבת את כולם ואת החיים האלה ובוא ננסה לשמור על נימה אופטימית ת-מ-י-ד-!

יומטוב