בלוג סיפורים [:

בפרק הקודם:

"הוא בגד בי שוב. מסתבר שהוא המשיך להיפגש עם זאת שהוא בגד איתה בי אז. יערה." ביטאתי את השם בלגלוג "הוא לא בתול." אמרתי. אופיר פשוט שתק. זה היה בסדר. לא רציתי שהוא יגיד עוד משהו.

המשכנו ללכת בעיר. פשוט הלכנו ושתקנו. אבל זאת לא הייתה שתיקה מביכה. אלא שתיקה טובה. של חשיבה.

אני לא יודעת על מה הוא חושב. וגם לא רציתי לדעת. לא רציתי להרוס את הרגע.

"ניצן! את לא מבינה מה קרה!" קרא אלי פתאום אביב ילד מהכיתה...

פרק 9

"מה?" שאלתי במבוכה. לא דיברנו כמעט אף פעם.

"את צריכה ללכת למרכז כדי לראות..." אמר אביב בחיוך מסתורי והלך. ילד מוזר.

"בוא נלך" אמרתי לאופיר והוא קם אחריי הלכנו עד למרכז המסחרי וראינו את זה. שלט ענק מקרטון שחוסם את כל הכניסה למרכז היה תלוי שם ועליו רשום: "ניצן, אהובתי, תקבלי אותי בחזרה!" ליד השלט עמד איתי וחייך.

באותו רגע כל כך רציתי ללכת ולנשק אותו, אבל לא. אני לא סולחת לו על מה שהוא עשה לי.

"מה את אומרת?" צעק איתי וגרם לכל האנשים שעמדו שם לסובב את מבטם אליי.

"מותק שלי..." התקרבתי אליו וחיוך התפשט על פניו. "אתה באמת חושב, שאם תכתוב לי שלט ענק, תביא את כל האנשים האלה, ותתלבש יפה אני יסלח לך?! אז לא. אתה טועה. אני לא הולכת לסלוח לך בחיים על מה שעשית לי שמעת? אולי אני עדיין אוהבת אותך, אבל אני יודעת לשלוט בעצמי. וגם זה יעבור. איזה חלק לא הבנת במשפט "אל תתקרב אלי אל תיגע בי ואפילו אל תסתכל עליי" לא הבנת? אני הייתי רצינית. אין יותר ניצן שכועסת וסולחת אחרי שנייה. תשכח מזה. אדיוט." אמרתי ושמעתי צחקוקים מכל עבר. קצת ריחמתי עליו אבל נשארתי זקופה.

"אה כן? ואולי את לא סולחת לי בגלל שזאת הזדמנות טובה לרוץ לאופיר הזה שלך? שבמקרה גם הגעתם לפה ביחד?" שאל איתי "עכשיו אתה סתם מנסה למצוא איך להאשים אותי, תמיד אותי נכון? ואם לא הסתפקת בי כשהיינו חברים ובגדת בי למה אתה מבקש אותי בחזרה?! למה שלא תלך ליערה הזונה שלך ותעשה איתה מה שעשית איתה אז? אני עדיין לא מאמינה שאתה פאקינג בן 14 וחצי ואת כבר לא בתול. זה חולני!" אמרתי בעצבים והתקרבתי אליו.

"לפחות אני לא כמוך שלא מוכנה אפילו להראות טיפה ציצי!" אמר איתי

"אה, וזה אמור להיות משהו רע?! אני לא מופקרת כמו כל החברות שלך!" אמרתי. "אתה ילד מגעיל, אני תיכף מקיאה פה מלהסתכל עלייך! בוא אופיר אנחנו הולכים." אמרתי והתחלתי ללכת.

"בטח, ישר בורחת מהמציאות אה?" צעק איתי.

פתאום הבחנתי בעוגה שהייתה על השולחן שרשום עליה "ניצן אני אוהב אותך" בסוכריות.

התקדמתי לעברו ולקחתי את העוגה לידי "אתה טועה, אני עוד לא בורחת מהמציאות..." אמרתי, והבאתי לו את העוגה הלבנה ישר לפנים "עכשיו אני בורחת מהמציאות, מתאים לך?!" אמרתי והלכתי משם בכעס.

אופיר הלך אחריי "זה היה מדהים מה שעשית!" אמר.

"מה מדהים?! שבמקום לדבר איתו דחפתי לו עוגה לפרצוף?!" אמרתי, והרגשתי די מטופשת שהייתי נגד עצמי.

"כן. אין לך על מה לדבר איתו. הוא לא שווה אותך." אמר אופיר.

"נכון..." הסכמתי, למרות שבליבי רציתי אותו.

"ואני?" שאל אופיר והתקרב אליי. "ואתה מה?" שאלתי. "ואני כן שווה אותך?" שאל והתקרב עוד.

"אופיר זה לא מתאים עכשיו..." אמרתי. הוא התרחק בכעס.

"מה? זה אשמתי שאני עכשיו מבולבלת עם הרגשות שלי? זה אשמתי שאני לא יודעת מי נגד מי את מי אני אוהבת ואת מי לא?!" שאלתי באותו כעס.

"לא... מצטער..." אמר אופיר

"זה בסדר." אמרתי "תלווה אותי הביתה?" חייכתי.

"את יודעת?!" אמר אופיר פתאום בכעס. לא ידעתי מה קורה לו...

"אני שונא שאת עושה את זה! את מראה לי את כל הסימנים בעולם כאילו גם את דלוקה עליי אבל כשאני מנסה את דוחה אותי, מה הבעיה שלך?!" שאל אופיר.

"זה לא נכון..." אמרתי.

"זה מאוד נכון!" צעק אופיר "את הרי יודעת שאני מת עלייך! אז למה את משחקת בי ככה?! למה את עושה לי את זה?! ואל תגידי לי שזה לא נכון כי אני יכול לראות את זה! לפעמים אני לא מבין אותך!" אמר אופיר.

"אופיר אתה יודע שזה לא נכון..." אמרתי ודמעות עמדו בעייני. אולי זה נכון?

"די כבר!!! גם אני וגם את וגם כל העולם יודעים שזה נכון אז תפסיקי להעמיד פנים..." אמר אופיר.

"אופיר אני מצטערת.." התקרבתי אליו וליטפתי אותו בכתפו.

"את רואה את שוב עושה את זה!" אמר אופיר והתרחק.

"ניצן... נראה לי שאני צריך לחשוב..." אמר אופיר

"לחשוב על מה?" נלחצתי. הנה אני מאבדת את החבר היחיד שעוד דואג לי, להדר ממזמן לא אכפת, איתי זה כבר מקרה אבוד... ועם רוני לא דיברתי כבר ים זמן...

"עלינו על הידידות היותר מידידות שיש בינינו אני כבר לא יודע..." אמר אופיר ומבטו היה תקוע ברצפה

"אופיר בבקשה לא..." אמרתי

"אני מצטער... אבל את הרסת את זה. אני אוהב אותך. את יודעת את זה. אבל בכל זאת את משחקת אותה." אמר אופיר והתחיל ללכת. התיישבתי על הרצפה (פעם שנייה היום) והתחלתי לבכות.

"למה זה קורה לי למה כולם עוזבים אותי מה עשיתי רע?!" שאלתי את עצמי בקול רם.

"אני רואה שגם אופיר עזב אותך עכשיו." שמעתי את קולו של איתי.

בלי להגיד קמתי והתחלתי ללכת ממנו.

"ניצן... את יודעת שאני מצטער" אמר איתי

הסתובבתי אליו כשכל כעסי בתוכי "אל תדבר איתי בכלל שמעת?! אני שונאת אותך! שונאת!" צרחתי בכל כוחי.

הוא עמד המום. "מה אתה חושב?! שאני ישר יסלח לך?! אז לא! אתה לא מלך העולם! ואני עוזבת אותך! תשלים עם זה! אתה חרא בן אדם!" אמרתי ורצתי משם.

הגעתי לים. התיישבתי על שפת הים וחפרתי עם אצבעי חורים בחול הרטוב.

פתאום בא גם גדול והרטיב את כולי.

"שיט..." אמרתי וקמתי ממקומי הסתכלתי על בגדיי הרטובים מחול וים.

"צריכה עזרה? יש לי כאן במקרה בגדים להחלפה..." שמעתי את הדר.

הסתובבתי אליה וחיבקתי אותה. ונתתי לדמעות לזרום....