אתה , שלימדת אותי שכלבים לא יעשו לי שום דבר רע ...אם הם מתקרבים זה כדי להריח ולשחק , אם הם קופצים זה כי הם מאושרים לראות אותי ומתלהבים ובכלל לא רוצים לנשוך אותי..אתה, לימדת אותי שלקום בבוקר לביצ'פר זה לא גרוע , וללכת 5-10 דק' מהתחנה הביתה זה הכי כיף בעולם כי כשמגיעים יש מי שמאושר מזה... אתה שלימדת אותי שלתלות כביסה/להוריד-יכול להיות הדבר הכי מהנה בעולם ויכול לקחת שעה ויותר... אתה , שגרמת לי להבין שכלבים זו החיה הכי מתוקה בעולם , שאני יכולה להחזיק כזו , ללטף כזו , לחבק כזו .... אתה , שגילית לי דבר שאפ'חד בעולם לא חשב שיכול לקרות , גם לא אני-גילית לי שיש לי אמפתיה לחיות , שאני אשכרה נקשרת ובוכה עליהן...
אתה , כבר לא איתי 
ידוע לי שלעולם לא אצליח לשכוח אותך , עם כל הרצון שבדבר.... אבל תאריכים שזה דבר מאוד חשוב לי-לא בטוח שאזכור...אז אני כותבת ת'פוסט בעיקר בשביל התאריכים .... אבל גם כדי שאולי אצליח להתגבר אחרי כתיבה....
בחופש הגדול , אם אני לא טועה באותו היום שחזרתי מהסמינר-ב7.8.09 ואי תאריך מגניב >< נסענו לים , המשפחה שלי ומשפחת גנור... הייתי עייפה מתה אחרי שבוע בלי שינה , ונרדמתי על המחצלת שהייתה פרוסה על הדשא .... התעוררתי אחרי כמה שעות-כבר חושך , קר ... בעצם לא התעוררתי, העירה אותי ...אחותי שקד .. בצעקות "בר ישלנו כלב !!! בר אמא הסכימה שנביא כלב ... " פתחתי ת'עיניים ואני רואה את אחותי מחזיקה גורה יפה שחורה-חומה , מסוג רועה גרמני...בדילוג קליל על אירועי אותו הערב-אימצנו אותה והבאנו אותה הביתה...היא חיה לה בסיכסוך עם אמא אצלנו במרפסת...מחרבנת ואני מנקה , משתינה ואני מנקה , מלאה בקרציות ופרעושים ... כל הבית היה ארוז כי היינו במעבר דירה למקום שעדיין לא היה ידוע...הכלבה-שנקראה מוקה , הייתה היפרית , נבחנית , מפחידה, מבינה.... לא היה לנו חיבור הכי טוב שבעולם כי אני פחדנית מתה....
בתהליכי חיפוש דירה להשכרה-אמא ואבא מצאו בית עם גינה , לא היה אכפת לי מה מו מי ! העיקר שיהיה למוקה איפה להיות ושלא נגור בביניין עם מרפסת ונאלץ לזרוק את מוקה לכלבים...תרתי משמע...
יאלה חותמים , וב19.8 עברנו לבית החדש.... ! מוקה למטה והחיים יפים :)
מוקה שינתה את שמה למוקיטה ד'א ...
ב20.8 היה 'מפגש משפחתי' , בבריכה בכפר יונה ...
סבבות , בשעה 15.30-16.00 ככה יצאנו מהבית כשמוקה קשורה וקיבלה חבלה קטנה ברגלה כששיחקה עם אבא....
כשחזרנו(שקד נשארה אצל משפ' גנור) לא ראינו את מוקיטה ... לא דאגתי , היה חשוך , 23.00 בלילה ולא ראיתי כלום ... בבוקר קמתי , ועדיין לא מצאתי אותה....החצר ענקית , יש מעברים לכל החצרות בערך של השכונה ושל השכונה המקבילה... הקיצ'ר , מוקיטה לא שבה , ולא נמצאה גם אחרי חיפושים..
אבל לא בכיתי כי מוקיטה הייתה אצלי 11 יום , ובטח מי שגנב אותה-מטפל בה יפה...
המשכתי בחיים , עסוקה בעיקר בעינייני אהבה ולימודים ...וגם בעינייני איזה כלב לאמץ ... כלב הדומה למוקיטה , של ליאור מהפורום... (בית שמש) , או כלב של אחות של חברה של אחותי (שהוא כבר יגיע במשלוח עד הבית (; ) בסוף קבעתי עם חברה של אחותי על כלבלב שהיא הראתה לי בפלאפון שלה ,
גור מתוק , רק נולד , לברדור לבן יפייפה !!!!!!
חיכיתי שהוא יגדל מעט ויפסיק לינוק ...
ב12.10 , בדיוק לפני חודשיים-יצאתי לגדנע ...בסיס צלמון , היה כיף ד'א :)
חזרתי ב15.10 , והתברר לי שאו מחר (16.10 או ביום שבת 17.10) הכלבלב יבוא מעתלית ...
התלוצצנו על השם שלו , נקרא לו וניל ... (מוקה וניל , הבנתם? )
שישי-שבת , אני ואחותי הקטנה על קוצים ... מתרגשות ביותר , והנה השעה 20.00 , הסתמסויות עם לייה , חברה של אחותי...טלפונים עיניינים , ההורים בגן שמואל ,
והנה 21.00 , היא אומרת שהיא עוד כמה ד'ק מגיעה... אני כבר למטה , עולה יורדת עולה יורדת , ואז היא מגיעה .... מסבירה שאחותה בלחץ וזה , הגור קטן ובכיין... נטפל בו יפה וזה , היא מעלה לי אותו והולכת...
ההורים קונים לכלבלב שקראתי לו באלפי שמות : הראל סקעת , סקוצ' ולבסוף-סנופי סקעת(שם משפחה) ... רצועה וקולר , ואני מאושרת מהתינוק החדש של המשפחה...הרדמתי אותו על הידיים כי הוא נורא בכיין , והרגשתי מעולה ... ממש אמא קטנה או לכל היותר נולד לי אח קטן ....
שקד מגיעה מהבילוי ורואה את הכלבלב , יש לציין שבאותו החודש נולדו לשכנה שלנו גורים... שקד חשבה שזה אחד הגורים וכשצעקתי לה בהתרגשות שלייה הביאה לנו את הגור-היא נתנה ספיד במדרגות .... לילה מלא התרגשות , סנופי ישן למעלה....בבוקר כפי שציפיתי-הכל היה מלא בקקי , פיפי ...גועל נפש שצריך לנקות לפני שאמא מתעוררת ...ניקיתי , והלכתי לביצ'פר....מפה לשם סנופנופ שלי גדל מעט התחיל לעלות ולרדת במדרגות , להבין מי הבעלים שלו , מי מטפל בו , מי אוהב אותו , מה קורה מתי , החל לעשות את צרכיו למטה... ואני התאהבתי ביצור הקטן והמהמם ....
בבקרים הייתי מתעוררת , והוא היה קופץ עלי ... הייתי מאושרת , באמת ... לקבל אהבה כזאת זה אחד הדברים הכי יפים שבעולם! הייתי הולכת לביצ'פר , והוא היה מלווה אותי לשער של הבית , מסתכל עלי במבט עצוב , שולחת לעברו נשיקה ונועלת ת'שער...
כשהייתי חוזרת הביתה , הייתי מלאת אנרגיות אפילו אחרי יום של7-8 שעות , הייתי הולכת במהירות מהתחנה הביתה , מתה לצעוק "סנופיייייי" כדי שיבוא וילווה אותי , אבל יודעת שזה לא יקרה כי הוא פוחד לצאת מהשער... אז הייתי מחכה עד שאני רואה ת'בית , ואז מתחילה לקרוא לו .... כשהייתי מגיעה לשער .. הייתי עושה מלא רעש שידע שהגעתי, הייתי מתקדמת לעבר המדרגות , הוא היה קולט אותי ורץ במורד המדרגות .... זה היה מרגש והייתי רצה לעברו גם ... קופץ עלי , מלקק , ואני מלטפת אותו ומחבקת... היה לי ברור שהוא יעשה זאת תמיד ! מביאה לו אוכל ומשאירה את דלת הבית פתוחה כדי שידע שאני פה , אבל אסור להיכנס...
מפה לשם משם לפה , עברנו דברים רבים יחד...
הייתי תולה כביסה-4 שעות , הוא היה תולש לי אותה ועושה חורים במגבות ובסדינים של אמא , והיה מקבל מכות קלות ... היה משחק איתי , ואני נוטשת ת'כביסה לזמן מה... היה מחרבן לשכנה בפתח הבית-ואני מבסוטה P:
היה רודף אחרי סנדיי הגדולה , והפחדנית היתה רצה-אני מרגישה בהצגה של מיסטר בין...
ככה במשך חודש וחצי ...
ב10.11.09 היה לי טיול שנתי, בזמן שלא הייתי סנופי איבד ת'קולר....וקנינו לו אחד מכוער , אדום כזה...חח
בדיוק לפני שבוע-05.12.09 , אבא בבוקר יום שבת, יצא עם סנופ לטיול הראשון שלו .... סנופי הרגיש גבבבבר !!!! את זה גילינו בארוחת הצהריים , ישבנו וטחנו ... לפתע שמענו נביחות-לא משהו יוצא דופן בשכונה שבה לכל בית שני יש כלב.... ואז אחותי קפצה "סנופי נובח" , אני רצתי לעבר חדרי , עליתי על המיטה ויצאתי מהחלון ... אחותי רצה החוצה ושתינו התבוננו בסנופנופ שלי שנובח כמו גגבר גבר , בקול של הומו ... ושוב אני מתרגשת , כי כפי שציינתי בהתחלה-סנופי היה כמו הבן שלי או מינימום אחי הקטן...
רצתי החוצה , סנופ ראה אותי ועלה במהירות במדרגות , ירדתי כמו סוס למטה , הוא נבהל וברח בחזרה למטה ... וכשסיימנו את המרדף אחריו -התחלתי לחבק אותו חזק , "כל הכבוד סנופי שלי !יפה שכמותך .. אתה נובח !" ההורים צחקו עלי אבל מה אכפת לי-הוא נובח !!!!!!!!!
התלהבתי מהרעיון ובשעות הערב יצאתי איתו לעוד טיול P: זה היה מצחיק בטירוף , כי השכונה מלאה כלבים ... וכשבאה מכונית הוא נצמד לאיזה בית אחד , שהשער היה יחסית אטום ... עם רווחים קלילים ... ולא התעמקנו (אני וסנופ) בבית , אלא במכונית ... בתוך החצר היה כלב גדול , והוא ריחרח את סנופי ... ונתן ווואחד נביחה ... וכמו בסרטים סנופי עעעעעעעעעעעעף לצד השני של הכביש , ואני אחריו ... ונתן ספרינט לכיוון הבית ... לא היה בי כוחות להתנגד אפילו שסנופי קטן ....עפתי אחריו עד שהתעלתי על עצמי ומשכתי אותו בחזרה לטיול..... הטיול היה בערך חצי שעה ... היה נורא כיף , חזרנו הביתה ... והוא התחיל לקפוץ עלי שנמשיך ת'טיול .... אז הקפתי איתו את הכיכר המשולשת שמחוץ לבית וחזרנו הביתה...
למחרת-יומולדת לדוצ'קה...בצהרים יצאתי עם סנופ שוב לטיול... ואז בערב הלכתי אליה... יצאתי מהבית וראיתי את סנופי בכיכר המשולשת עם סנדיי , משחק ברצועה הישנה...הייתי בשוק... מאיפה היא הגיעה אחרי חודש?! המשכתי לאדוה... וכשחזרתי פרשתי מהר למיטה .... קמתי מוקדם מאוד לשמע אמא ובתאל שצועקות לי שסנופי הקיא....סוו ואטטט ? כולה קיא, תנקו בעצמכן...בכלל לא לקחתי את זה לכיוון של מחלה , אלא לכיוון של אכל משהו לא טוב...
כשהועלתי בטובי לצאת החוצה, ראיתי את סנופי במצב לא משהו...הוא שכב בחוסר מעש , לא קפץ עלי ... לא אכל , לא שתה.. לא רדף אחריי למטה..., לא הגיב למשמע "סנופי בוא" התחלתי לבכות , סנופי הולך למות ...., ישבתי איתו בחוץ ... ולא הפסקתי לבכות .... הוא הביט בי במבט שלעולם לא אשכח , מבט חסר אונים , חסר ישע....משתוקק לבוא וללק לי את הדמעות , להשים ראשו ברגליי....אבל לא מסוגל לקום.... את אמא שלי זה לא עיניין ... והיא הקפיצה אותי לביצ'פר אחרי בוקר רווי דמעות ....
בנסיעה בכיתי מעט , וכשהגעתי לבית הספר לא התאפקתי, העיניים נצצו ... עליתי מהר לכיתה...בעיני כבר התמלאו הדמעות אבל לא זלגו עדיין...התיישבתי , מיכל ישבה בשולחן לצידי .. ולא זכתה לקבל חיוך ... היא הביטה בי "בר מה קרה ?" "כלום" , עניתי לה...ואז התחלתי לבכות... נוי הסתובבה , ביקשה מראה... וראתה אותי בוכה... באה אלי , פתאום קיבלתי יותר מידי צומי יחסית לילדה שרוצה להתבודד , למות לפני שהכלב שלה מקדים אותה....יצאתי החוצה למרות שכבר התחיל השיעור... עדן יצאה אחריי ...התפרקתי ללא ספק , כשסיימתי לבכות , היא ניכנסה לכיתה והשאירה אותי עם עצמי... אחרי כמה דק' נוספות של בכי , ניכנסתי לכיתה...
זה היה יום שני , לומדת עד 6 קורס חורף....ב2 קיבלתי טלפון מאמא ששקד הגיעה הביתה וסנופי בסדר..התקשרתי לברר מזה בסדר... "קישקש בזנב"...
הגעתי הביתה וסנופי היה במצב רע !
התחננתי לאבא שניקח אותו לוטרינר...לא הלך לי , כמה שמיכות והרבה בכי....
יום שלישי-חוגגים לאדוה בבורגוס....
על הבוקר אבא אומר שניקח את סנופ לוטרינר כי מצבו מחמיר... וקבענו ל16.20 ... השעה 15.30 אני ושקד יוצאות עם סנופ שרזה בצורה איומה !!!!!!
הגענו לוטרינר , ופגשנו כלבה גורה , ניראת כמו חצי שנה משהו כזה... רועה גרמניה מעורבת , בשם מוקה ! איזה צירוף מקרים..גם היא היפרית , סנופי ואני פחדנו נורא ><
בשעה 17.00 הוטרינר הועיל בטובו להכניס אותנו ולבשר לנו שעל פניו נראה כי סנופי שלא מחוסן , חולה בפרוו (PARVO) שזה וירוס...*הקלה מטורפת , כולה וירוס.... *,
הוירוס הקטלני ביותר של כלבים...תדהמה...
אבא שואל אם זה מדבק בני אדם-לא .. רבע הקלה ... אבא שואל כמה עולה הטיפול- 590 בתור התחלה, לא בטוח שהוא יחיה...חרב עלי עולמי .... אין לאבא את הסכום להוציא על סנופי.....הלכנו משם , ואני החלטתי שלא להתקרב יותר לסנופי.....שלא להקשר אליו יותר....כמובן שאם היה לי את הכסף ואם זה היה תלוי בי-בלי לחשוב בכלל הוא היה מקבל ת'טיפול....המחלה הזו סופנית ... ואני רוצה להתאבד...חזרנו הביתה , הלכתי לעיר לחפש לאדוה מתנה-חזרתי מהר מאוד...לא מחזיקה את עצמי...איזה אסון,לא מפסיקה לבכות....לא ניכנסת הביתה...מחכה כמה דק' בחוץ שיפסק הבכי...לא מצליח ..ניכנסת מהר ובורחת לחדר...אבא שם , אז לשירותים... בוכה בוכה בוכה בוכה בוכה... מתארגנת , שוב בוכה, יוצאים...אני שקועה בדאון עמוק...לא מסוגלת לעקל שהבן שלי הולך למות...לא יכלתי לשמוח הרבה לאדוה כי...הראש שלי לא כאן.... כשחזרתי , סנופי היה למטה....הסתכל עלי...עליתי מהר , לא רוצה להיקשר !! לא רוצה לראות אותו ככה...ניקיתי את הזוועה שהיתה למעלה...ואז סנופי עלה אחריי...ניכנסתי הביתה , לא רוצה לראותאותו ... בתאל הכריחה אותי לסיים לנקות ,ואז סנופי החל להקיא... ולהקיא , מסכן הוא מקיא , לא מבין מה קורה פה , נבהל מהקיא שנשפך בכמויות, שותה מים ושום מקיא.... התמונה הזו של היצור המסכן חסר האונים לא יוצאת לי מהראש....למעשה סגרתי את הדלת כי לא היה לי מה לעשות עם זה...וזו הפעם האחרונה שראיתי אותו....בבוקר אבא לקח אותו , ואיש אחד לקח אותו כניראה לחדרה אוהבת חיות אחרי לילה שהוא הקיא דם....התעוררתי כשסנופ כבר לא בבית, והכל בחוץ מים שאבא ניקה.... יצאתי החוצה ולא ראיתי אותו , ירדתי למטה ולא ראיתי אותו .. חזרתי למעלה , לא הפסקתי לבכות..זה היה יום רביעי...התבטל לי מבוא למחקר אז התחלתי ב10.30 .... יצאתי מהבית...ואו , המרפסת ריקה..כאילו , אין סנופי , יורדת למטה-אפחד לא רודף אחריי.... , מחפשת אותו בעיניים .. מתאפקת לא לקרוא לו...ואיייייייייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן...יצאתי מהר מהשער, השארתי אותו פתוח..אולי סנופי יבוא וירצה להיכנס.....כל הדרך לתחנה בכיתי , האוטובוס איחר , והגעתי לביצ'פר באיחור ... בדרך מהתחנה לביצ'פר שוב בכיתי...נרגעתי וניכנסתי באיחור רציני לכיתה...
לא צחקתי מהשטויות של הבנים ש"הקדמתי"-שכן ביום רגיל אני צוחקת מכל דבר...
סימנתי לעדי שזהו , נגמר...והעיניים שוב נצצו...התאפקתי..
היה לי כולה שעתיים באותו היום .. אחרי היסטוריה התקשרתי לאדוה.... היא סיימה מאוחר באותו יום ... לא רציתי לחזור הביתה , לא הייתי מסוגלת....לחזור... ו...אין מי שיקפוץ עלי... אין מי שיקדם את בואי ... כל הבית מלא זכרונות ממנו , כל השכונה מלאה בתמונות שחולפות בראשי ממנו...
הגעתי הביתה ומצאתי את שקד בוכה כי היא גילתה שאין סנופי....
המצאתי לה סיפור שמישהו לקח אותו ויטפל בו , והוא יחלים וזה מה שחשוב...וכל אותו היום שיכנעתי את עצמי שזה נכון ....
בכיתי ... השבוע איבדתי איזה ליטר ומשהו נוזלים מהדמעות , ישנתי צהריים חצי שעה , וחלמתי שסנופי אצלי בחדר , אני ושקד הופתענו(בחלומי) שאבא לא לקח אותו.... והתמונה היתה למעשה אותה תמונה שחיכינו לתור שלנו אצל הוטרינר-כשסנופ פחד ממוקה ...ככה הוא היה אצלי בחדר..עם אותו המבט ואותה התנוחה....
התעוררתי וכמובן גיליתי שזה לא נכון...בערב אמא ובתאל הלכו לחברה של אמא , ואבא ושקד ישנו ואני כבר לא הייתי מסוגלת לשמור הכל בבטן ... התחלתי לבכות רצחני , התקשרתי לאדוה...אמרתי לה שאני לא מסוגלת יותר בלעדיו...שכחתי שבכלל לא אמרתי לה כלום.....והתפרצתי בבכי....בכיתי ובכיתי ובכיתי...והיא הצטערה לשמוע..לא היה לה הרבה מה לומר...
לפני שבתאל ואמא יצאו בתאל באה אלי, וסיפרה לי על חלום שהיא חלמה פעמיים לפני חודש וחצי על שיניים ואני חלמתי לפני שבוע...היא קישרה את החלומות למשהו שתמיד אמא שלי אומרת... אסור לחלום על שיניים-זה מבשר על מוות...
היא אמרה שאם לא סנופי-אז חס ושלום בנאדם היה מת...
יום חמישי , שוב היה לי נורא קשה להתמודד....אני לא יוצאת החוצה...בכלל, לא מתקרבת לחלק הקדמי של הבית.... יותר מידי זכרונות...
בניתי לעצמי עתיד שלם עם סנופי, ראיתי אותו גדל , עוברים דירה לאחר שאני מתחתנת , הוא מכיר את ילדיי האמיתיים...
ביום שבת אפילו חלמתי שהוא כבר גדול ..
וכפי שאומרים-חלומות שחולמים-אינם מתגשמים...
בחמישי ישבתי עם אמא ואבא...ככה ישבנו ואכלנו להנאתנו...ודיברנו על סנופי , התחלתי לבכות ...לא החזקתי את עצמי, אמא גם החלה לבכות..אפילו שהיא ייחלה למותו של סנופנופ שלי ... ואבא , בפעם השלישית בחיי-ראיתי אותו בוכה.....16 וחצי שנה, בהם ראיתי אותו פעמיים בוכה..פעם אחת בגלל הבן שלו ז"ל..ופעם אחת מהתרגשות.....אז הפעם השלישית היתה על הכלבלב שלי....
אמא שאלה מה אני מציעה..... אמרתי לה שאני רוצה לעבור דירה...ברור לי שזה יקרה...אבל רק עוד 8 חודשים....סיפרתי לה שאני לא מסוגלת לחזור הביתה....שאני מחפשת לאן ללכת , שאני מתקשרת לאדוה ואני רוצה ללכת אליה... מתקשרת אליה(לאמא) ומגלה ששקד לבד בבית אז אני חוזרת הביתה....ולא מסוגלת להיכנס....אני הולכת מהתחנה הכי לאט שיש כדי לא להגיע הביתה , אני פוסעת מהשער למדרגות לאט..מביטה בכל מקום , מחפשת את סנופ ..ולא מוצאת...עולה לאט במדרגות, ובשיא התמימות בודקת אולי הוא למעלה .. לא שמע שהגעתי ... אמרתי לה שאני לא מסוגלת לצאת למרפסת , לא מסוגלת לתלות כביסה... לא יכולה להיות בבית....
היא הציעה להביא כלב חדש , ואם היא הציעה זה מטורף ..היא לא סובלת חיות... !!
אני כמובן סירבתי בכל תוקף....לא מחליפה את סנופ שלי, אהובי הקטן ... ולא מסוגלת לאבד עוד כלב....
וככה אני מיום שני ... בוכה כל הזמן ..... כל החדר שלי טישו ... והזיכרונות ממנו אינם פוסקים...
אני מדחיקה כמה שאפשר...מסתכלת לשמיים ולא על הריצפה...ממלמלת "לא לחשוב לא לחשוב לא לחשוב" בכדי לא להיזכר.... וכשאני נזכרת בלית ברירה , פותחת ת'עיניים כמה שיותר כדי לא לבכות .. ואז לחנוק את הדמעות ולנסות להרכיב את הלב הקרוע....
אני מנסה לשכוח שהיית קיים... אני לא מסוגלת... השארת זיכרונות בכל מקום!
בבית , בחצר , בבגדים שלי , בנעלים שלי , בכביסה של אמא...
אני מנסה להעביר אותך ללא מודע....אבל אם אצליח , כשזה ישתחרר , זה יתפרץ כמו הר געש ... ואני אסבול כ"כ...
ידיד , שריגש אותי ..באמת , באכפתיות שלו כי אנחנו ידידים של הי בי... ושומדבר מעבר ....אמר לי לשמוע את "שיר בעיפרון" , שיר שבהחלט מתאים למצבי...יש לא מעט שירים שמתאימים למצבי..
אחד מהם...שהכי צובט את ליבי-
כשהלכת הכאב שבי קיבל שוב משמעות איך ויתרת על האושר בקלות אם תחזור נרוץ בין הפרחים כשהלכת איך נתת לי ליפול אל התהום איך לקחת את האור אותו היום אם תחזור אתן לך חיים.
וגם , השיר של הזמר האהוב עלי-הראל סקעת ,
שמקבל אצלי משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שהייתה...."סוף":
ובלילות הקולות הרועשים כבר מתכסים בחדר הגדול טרוד השקט הפוצע הקירות החלונות המצעים הלבנים תובעים ממני לספר את מה שאני יודע וככל שהם סוגרים ומתקרבים אלי לאט חוקרים מבררים לא מתביישים לחשוף אני מתחיל לדבר מספר הכל כמעט צוחק ואז בוכה אני מבין שזה הסוף הוא כבר כאן הוא מחכה לא מפחד כ"כ טהור אותי כבר לא צריך לשאול אני אשבור את החומות אותן בניתי בידי הסוף כבר כאן אני אקח אותו אלי יהיה לי טוב יהיה לי טוב בסוף אולי וזה מפחיד אותי לחשוב על מצוקות לא מוצדקות שלא עזבו אף לדקה שלא נתנו להפרד אמנם הרשו לי לאהוב רק לדקות ספורות ואז חזרו אלי קרוב ולא נתנו להתקרב בחדרים ובדממה אני מצאתי לי מקלט כדי לברוח אני לא מוצא מקום אחר והם הקשיבו לקולי הם היו לי למפלט היום אני יודע שם למדתי לדבר
חוץ מהשורה האחרונה , אני מתחברת לצערי הרב להכל .....לשורה האחרונה אני לא מתחברת כי דווקא עכשיו אני פחות מדברת , אמנם אני כן מדברת על המצוקה הזאת ... מדברת בעיקר בכתיבה ....אבל לדבר לדבר-אני לא מסוגלת...אני עסוקה בלבכות או לחנוק את הדמעות....
כשהוא הגיע אלינו^
וכעבור 7 שבועות.... :
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברברה ,,,, (:
