לצעוק, כשבטוחים שאף אחד לא שומע.

להתגבר על היצר הפיזי, לצעוק כי להרביץ גורם נזק לשני גופים ולפעמים אפילו ליותר.

להגיד "הוא התחיל" זה פאתטי, כי בתכלס- מה זה משנה מי התחיל? לשניכם הייתה אפשרות לעצור את זה וזה שאתה לא היית זה שהתחיל לא הופך אותך לגיבור, אלא העובדה שאמרת "זה לא לרמה שלי" ופשוט הלכת.

לקום וללכת כדי להוכיח למשפחה שלך, לחברים שלך, לעצמך- שאתה יותר בוגר מזה. שאתה אדם חכם, שעברת את זה, ולחייך כמו אידיוט על הכרית כשאתה נזכר בזה לפני השינה.

לא להגיד "כשהוא יתבגר אני אתבגר", כי כל עוד אתה תלוי באדם אחד אתה יכול להידרדר.

לקחת אדם בוגר כמודל לחיקוי, ולא אנשים שמצליחים רק כי יש להם סוג של כריזמה.

לצעוק לצרוח ולהוציא את כל העצבים עם הצעקות שלך,

שכולם ישמעו אותך, שישרוף לך הגרון בדיוק כמו ששורף לך הלב מרוב עצבים.

להילחץ, להתעצבן, לדמוע, לבכות בשיא ההיסטריה, כי אף אחד לא שומע אותך.

אבל אף פעם, אף פעם, אל תצא האידיוט שירד יותר מדי רמות.

אף פעם אל תצא האידיוט שכולם מדברים עליו.

סינדרלה.