פעם היה משורר שכתב שיר על אובדן.
בשיר היו 3 מילים המתארות אובדן.
את שירו הוא כתב על אבן גדולה.
ולאחר מספר ימים הוא מחק את מילות השיר.
מאותו היום לא ניתן להסביר אובדן אלא רק להרגישו.
עבר זמן אבל הצריבה והחריטה העמוקה בלב נשארה, זה בא משום מקום ומנפץ אותך לרסיסים.
פשוט קשה להבין שהוא הלך ולא יחזור אפילו שעברו בערך 7 חודשים .
קל נורא להתנפץ על הריצפה
להרגיש את האובדן על בשרך
אבל נורא קשה להמשיך הלאה, כאילו לא קרה דבר.
לדבר עליו בגוף שלישי, להיזכר שאנחנו כבר לא שישה.
ובחגים וארוחות החג לראות כיסא אחד פנוי בצד.
דיי נגמרו כבר הדמעות, אין כבר מה להוציא מהגוף
אבל בכל זאת יש משהו שרוצה לצאת.. לשחרר.
אני לא יודע מאיפה זה בא לי היום...
אבל אני ממש מקווה שזה יעבור.
שיר שקיבל משמעות גדולה בעייני
Hello"/ Evanescence"
Playground school bell rings again
Rain clouds come to play again
Has no one told you she's not breathing?
Hello I am your mind giving you someone to talk to
Hello
If I smile and don't believe
Soon I know I'll wake from this dream
Don't try to fix me, I'm not broken
Hello I'm the lie living for you so you can hide
Don't cry
Suddenly I know I'm not sleeping
Hello I'm still here
All that's left of yesterday
בבלוג זה
בכל הבלוגים
