טוב אז הנה נגמרה לה שנת 2007!!!!!

שנה שכולה מרובה באירועים.. אני לא חושב שהייתה לי שנה כל כך קשה אבל כייפית.

התחלנו בכיתה ט' את השנה... שנתנו האחרונה בחטיבה ובכלל ביחד ככיתה.

סיכמנו ביחד שלוש שנים מדהימות ביחד!! מלאות אירועים ריבים צחוקים חברויות ועוד ועוד.

אני חייב לציין כמה אנשים שפשוט עשו לי את השנה ובכלל את השלוש:

אלין,קובי,סהר,נדב,טלי,אלדר,אוראל,שובל,נופר,שרית ,מיכל,אליה ויעל (שחוגגת היום יומולדת!!! מזל טוב יעל).

עלינו כולנו לתיכון.. אני עברתי לבית ספר חדש התחלה חדשה כיתה חדשה בקיצור הכל חדש.

טוב אולי לא הכל חדש לגמריי, הכרתי שם כמה אנשים נחמדים שעזרו לי המון המון:

הדר,סימו,מאיה,יערה,ספיר,קרן וגלינה.

ההתחלה הפכה לשיגרה ואני מכיר מלא אנשים נחמדים ואני פשוט נהנה ללכת לבצפר.

אבל בשנה היו מקרים מאוד לא נעימים:

סבא שלי ז"ל נפטר, לכמה מהחברות והחברים נפטרו קרובים וסבים.

היו ריבים גדולים ו-2 החברים הכי טובים שלי רבו.

אז כמו בכל שנה קרו דברים טובים ודברים פחות טובים.

אבל כשמסתכלים אחורנית קולטים שזה היה שווה כל רגע.

אני מאחל לכולם שנה אזרחית טובה!! מלאת הפתעות טובות וניסים!! ושכל המשאלות שלנו יתגשמו.

אני לא יודע אם אתם מכירים את ההרגשה אבל לדעת ששכחו אותך היא הרגשה מוזרה.

אני לא מדבר על אנשים שאמרתם להם שלום ברחוב ויום אחריי הם לא זיהו אותך.. אני מדבר על החברים הקרובים אליי.

אלה שבילית איתם הרבה זמן מחייך.. שעזרת להם והם לך ברגעים הקשים אלה שידעת שהם לא ישכחו.. אבל מסתבר שכן.

בקיצור הרגשה ממש לא נעימה.

באותה סיטואציה שאתה מגלה את זה אתה חושב  אם פגעת בהם אם עשית משהו אבל לא.

חבל מאוד שאנשים שקרובים אליך יכולים לאכזב אותך.

נכון לא מרגישים נעים אבל יודעים מה... לא אכפת לי.

אז שכחו אותי.. אז אכזבו אותי.

זה קרה בעבר וזה יקרה.

חבל מאוד שאני מרגיש ככה בשגרה.

אם אתם שואלים מה קרה אז זה פשוט.

לאחד האנשים היקרים לי היה יומולדת והוא שכח להזמין אותי.

לא ביג דיל אבל עדיין.

היום ניתחנו לב של עוף. (זה היה אמור להיות לב של  הודו אבל משום מה קנו את זה).

היה מאוד מסריח כי הלבורנטית שלנו קנתה את הלבבות ביום רביעי ושמה במקרר ולא במקפיא וזה היה ממש ממש ממש ממש מסריח.

הלבבות להפתעתי היו דיי גדולים. וממש פירקתי אותם לגורמים.(אני לא מה שאתם חושבים :P).

יום טוב

candles/within temptation

Take away,
These hands of darkness.
Reaching for my soul.
Now, the cold wind,
blows out my candles.
Feeling,
only fear,
without any hope.

A thousand dark moons.
A thousand winters long.
A million fallen stars,
the candle burns in the womb.

We tried not to forget,
they live through us.
Slowly they die away at every candle's end

A thousand dark moons.
A thousand winters long.
A million fallen stars,
the candle burns in the womb.

We tried not to forget,
they live through us.
Slowly they die away at every candle's end

אני כל כך אוהב את השיר הזה והלהקה בפרט.

בשיר הנר הוא דימוי לאדם, "שנשרף" מיום הולדותו מהחברה, מפתח קשרי תלות בה. עד "שהנר" נגמר ונשרף בלי שאנחנו שמים לב.

אך כאשר מורידים את התלות מרגישים רק פחד.

חבל מאוד שבחברה שלנו כולם דומים ואין ייחודיות.. חבל שאידאל היופי שולט והאנשים דומים אחד לשני.

חבל שלאנשים אין דעה עצמית.. מה שכולם יהיו גם אני.

פשוט חבל...