שלום כולם,

מאפינסים קטנים ויפים שלי..

אולי חלקכם זוכרים, ואולי לא..

אבל זו מיס מאפין.

נכון, הבלוג שלי נמחק.. אבל התגעגעתי אל כולם.

הייתה לי כאן המון אהבה, ו... רציתי לחוות את זה שוב,

הפעם לטווח ארוך.

חברות שלי גילו את הבלוג הקודם, לכן נאלתי למחוק את הבלוג,

לצמיתות.

אבל.. עכשיו אני כבר לא אנונימית.

....

קוראים לי יאנה.

אני לא יודעת אם אני ישים כאן תמונות שלי,

אני עדיין לא בשלה לזה בשלב זה.

נולדתי ברוסיה, מוסקבה.

העיר הענקית ביותר. עיר מיוחדת במינה..

ככה אמא שלי אמרה.

אני לא יודעת אם אני רוצה לחזור לשם.. אבל אני בטוח רוצה לבקר שם פעם.

לראות את הכיכר האדומה, ואת כל המקומות הענקיים

שיש שם.

אימא שלי התחתנה בגיל מוקדם,

ו.. אני נולדתי.

"אבא" שלי לא גידל אותי כמו שצריך..

ולמרות שזה ישמע נורא טיפשי עכשיו.. אבל הוא היה לוקח

את הבגדים של אימא שלי כל הזמן..

ובורח.

נכון,

החים אז היו קשים.. אבל ממשיכים הלאה.

הרי.. איזה חיים נחיה אם נחייה באשליות שאנחנו מאושרים,

כשאנחנו תלויים בדברים שקרו לנו פעם.

בגיל שנתיים עלינו ארצה.

מאז, הכל התהפך והפך להרבה יותר טוב.

אמא שלי הכירה מישהו,

והוא ...

מרוקאי. עם לב של זהב.

אני שומעת כל הזמן סיפורים שהוא היה לוקח אותי לגן..

ולא רציתי לעזוב לו את היד.

חח..

אני בוכה עכשיו.

טוב לי לדעת שהכל השתנה לטובה.

אני מודה לאלוהים בכל יום ויום, שאני כאן.

חיה. קיימת. נושמת. בריאה.

ושהחיים שלי מושלמים, ואני לא צריכה יותר מזה.

כיום אני בת 14.

לא מזמן היה יום הולדת..

ב-4.11.

תגידו מזל טוב לפחות..

אמרתי המון.

אני רוצה שתדעו.. שאני תמיד יהיה כזו פתוחה כאן.

ו.. אם אתם צריכים לדבר..

אני תמיד כאן בשביל לדבר איתכם.

על כל דבר..

ו. אם אתם לא בוטחים בי וכאלה...

אז, לאט לאט תגלו שכן אפשר לבטוח בבני אדם.

כי לא כולם כאלו רעים.

וואו..

סיפרתי לכם המון..

חח.. אני כולי דמעות.

הוצאתי את כל מה שהיה בתוכי.

עכשיו אתם מכירים אותי ממש מבפנים.

סיפרתי לכם משהו שממש נוגע ללבי.

תמיד.

 Miss.Muffin