הערותיו של בחור רציונלי על המצב

ויי-נט מפרסם היום שבלחצה של חברת מועצת עיריית תל-אביב מטעם שינוי, פרופסור זהר שביט, הותקנה תקנה המחייבת בעלי עסקים חדשים להתקין שילוט בעברית.

אני מניח שהטיעון העיקרי המשמש את התומכים בתקנה הוא שהשילוט שייך לרשות הכלל. זהו טיעון מגוחך ומסוכן. השילוט שייך דווקא לרשות הפרט, שכן הוא מותקן על קירותיהם של בניינים שהם קניין פרטי. העובדה שמהרחוב אפשר לראות את השילוט אינה מקנה לציבור הרחב זכות בעניין, ממש כשם שאם אלמוני חושב שפלוני מכוער מדי ומהווה מטרד עבורו, לא נאמר שיש לאלמוני הזכות לפעול לחיסול "המטרד".

במקרה שלפנינו, יש להוסיף, יש גם פן נוסף לפטרנליזם הכרוך בתקנה החדשה. חזקה על בעלי העסקים שהם עושים מה שטוב למכירות, ולכן, אם הולכים ומתרבים השלטים באנגלית, הרי זה משום שכך רוצה רוב הקהל.

המקרה הזה הוא מקרה די קיצוני של פטרנליזם של השלטון, שבו מועדפת "זכותה" של שפה או תרבות על זכויותיהם של בני אדם. יש בזה לקח מאלף לכל מי שסבור שגם חשיבה קולקטיביסטית יכולה להיות הומניסטית. היא לא. כאשר הפרט וחירותו אינם עוד היסוד המרכזי בחשיבה הפוליטית, סופו של דבר שרעיונות שטובת בני האדם מהם והלאה ימשלו.

הבושה והכלימה על מעשה עיוועים זה מונחת גם על ראשיהם של ראש העירייה, רון חולדאי, ושל הידוענים שחתמו על עצומה בעניין, וביניהם - ואלה השמות שוויי-נט מזכיר - עמוס עוז, עמוס קינן, א"ב יהושע, דוד גרוסמן, שולמית לפיד, רוני סומק, אהרון מגד וחיים באר.