הערותיו של בחור רציונלי על המצב

שוחחתי עם אחד מחבריי והשיחה התגלגלה לפרשת שידורי משחקי הכדורגל מליגת העל בתשלום לפי צפייה. מדובר בפרשה די מעניינת, אני סבור. כזכור, בתחילת העונה שעברה קנתה את זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל חברה פרטית, והיא הקימה ערוץ מיוחד המשדר את המשחקים. כדי לצפות בערוץ על הצופה לשלם בכל מחזור של משחקים מחדש, עבור הצפייה באותו מחזור.

לכל אדם הגיוני צריך להיות ברור שיש זכות לקיים שידורים כאלה. אמנם אינני יודע אם בהפעלת ליגת העל מעורבים כספי ציבור, אבל גם אם כן, הרי שזה הצד הבלתי מוסרי שבדבר (מלכתחילה אין זה ראוי שהממשלה תגבה מסים ותממן בהם משחקי כדורגל), ולכן מותר להניח לצורך הדיון שמדובר במפעל הממומן בהון פרטי. בהערת אגב כדאי אולי לציין שהנחה זו ממילא משקפת את המציאות לפחות במידה מסוימת, שכן רוב הקבוצות הבכירות הפכו בשנים האחרונות לרכוש פרטי. בכל אופן, תחת ההנחה המתבקשת שהציבור אמנם אינו מי שמפעיל את המשחקים ואינו טורח על הבאתם לשידור, ברור שאין לו כל זכות לתבוע שידורם באופן זה או אחר. הוא, כלקוח, רשאי לקבל או לדחות את העסקה שמציעים לו, או אף לנסות לשכנע את המוכר לשנות את תנאי העסקה, אבל אין הוא רשאי לכפות עליו את תנאיו שלו. טוב אפוא שנפל הרעיון, שקסם לרבים באותה עת, להסדיר את אופן השידור בחקיקה. היות שהכנסת היא נציגתו של הציבור והיות שהציבור הוא הלקוח, היה ברעיון זה משום כפיית תנאי העסקה מצד הלקוח, דבר שהוא בלתי מוסרי בעליל.

אלא שמה שמעניין בפרשה באמת הוא פן אחר שלה. מי שעקב אחרי ההתפתחויות ודאי זוכר שאותה חברה פרטית נקלעה לקשיים כלכליים חמורים למן הרגע הראשון. עוד בטרם החלו השידורים דובר על אפשרות שתקרוס, מה שהיה מביא להחזרת שיטת השידור הישנה לתועלת הצופים. בכירי החברה אפילו פלטו - והדבר צוטט בתקשורת - שאם בשבועיים הראשונים לא יירשם מספר צופים מסוים (וכאן הם נקבו במספר המדויק), לא יהיה מנוס מלהחזיר את זכויות השידור להתאחדות לכדורגל ולבטל את השידור בתשלום לפי צפייה.

האם אפשר להעלות על הדעת סיטואציה נוחה מזו לחרם צרכנים? כל מה שהיה דרוש הוא להתאפק במשך שבועיים בלבד, כלומר לוותר על צפייה בשני מחזורי משחקים יחידים, וכך להחזיר את שיטת השידורים הישנה והזולה. ואכן, הרעיון עלה ורבים קראו לממשו, וביניהם אישי ציבור וחברי כנסת (בעיקר מהשמאל, למרבה האירוניה).

מדוע אם כן לא יצא חרם הצרכנים אל הפועל? דומה שהסיבה ברורה: אחראי לכך הפרטנליזם מצד השלטון. אכן, קשה לצפות מציבור שמעולם לא היה צריך לעמוד על האינטרסים הכלכליים שלו שפתאום ידע איך עושים את זה. קשה לצפות מציבור שמעולם לא נדרש להשתמש בכוחו כלקוח שפתאום ידע איך עושים את זה. קשה לצפות מציבור שהתרגל לקיים חיים סבירים בלא לחשוב בעצמו שפתאום ידע איך עושים את זה.

פרשה זו מדגימה יפה את מלוא הנזק שיש בפטרנליזם מצד השלטון. הוא אינו רק בלתי מוסרי וחסר תוחלת, הוא גם מעמיד דורות של אנשים עלובים. בחסותו גדלים האזרחים להיות אנשים לא חושבים, תלותיים, חסרי אמונה בעצמם ובסופו של דבר גם נעדרי שאיפות. אנשים אלה אינם מסוגלים לשנות את המצב כמובן, וגם אינם מסוגלים לדאוג לעצמם. או אז נבחרי הציבור מדמים לחשוב שמוטל עליהם לדאוג לאזרחים חסרי הישע, וכך הפטרנליזם רק הולך ומעמיק וחוזר חלילה.