הערותיו של בחור רציונלי על המצב

התבטאות מפתיעה ומרעננת - על רקע מנהג ימינו לראות בכל מטבע שני צדדים - באה מפי שר החוץ האוסטרלי, אלכסנדר דאונר. השר מצוטט היום בוויי-נט באומרו שהחזרת חייליהן של ספרד ושל הפיליפינים מעיראק לנוכח איומי אל קאעידה והפיגועים במדריד היא כניעה לטרור. לדבריו, החלטותיהן של שתי המדינות להסיג את חייליהן עודדו את התגברות איומי הטרור מצד אל קאעידה על יתר חברות הקואליציה, וביניהן אוסטרליה ואיטליה, אשר אוימו בימים האחרונים מפורשות בפיגועי טרור אם לא יסיגו אף הן את חייליהן מעיראק.

השר מבין את מה שרבים בעולם מסרבים להבין; "אם ניכנע לדרישות של טרוריסטים ונוציא את חיילינו מעיראק, מדיניות החוץ שלנו תיקבע על-ידיהם ואנו נהיה נתונים לחסדיהם", הוא אומר. מאמת בסיסית זו, אמת כמעט מובנת מאליה, בוחרים מדינאים רבים בעולם להתעלם. חלקם ודאי עושים זאת כדי לרצות את אזרחי ארצותיהם המעדיפים להימנע מאיום מידי במחיר שיעבוד העתיד בידיהם של אותם טרוריסטים. אזרחים אלה אולי אינם מקדישים מחשבה רבה לתוצאות מעשיהם, אבל קשה להאמין שהמנהיגים אף הם לוקים בעיוורון חמור כל כך. לא, במקרה הטוב הם פשוט מעדיפים לשמור על הכיסא תחת לבחור בדרך הנכונה והבלתי פופולרית לעתים. על כן הם אינם ראויים להיקרא מנהיגים. הכינוי מונהגים מתאים להם הרבה יותר, וגם זה בחסד.

אחד מאותם מונהגים הוא היועץ לביטחון לאומי של ממשלת הפיליפינים, נורברטו גונזלס. הלה מצוטט באותה כתבה כמי שכינה את שר החוץ האוסטרלי צר אופקים, ואמר "במקום למצוא שעירים לעזאזל, אוסטרליה והמדינות שפלשו לעיראק צריכות לחשוב מדוע ההתנגדות לכיבוש נמשכת במלוא העוצמה, למרות המאמצים שלהם להרגיע את הרוחות". מובן שקשה לצפות מהפקיד הפיליפיני להצדיק את דברי השר האוסטרלי, אך היה אפשר לצפות לפחות שישתוק. משבחר לומר את שאמר הוא הוסיף חטא על פשע ועודד עוד קצת את הטרור העולמי המעודד ממילא.

בדבריו טמון ההיגיון האומר שאם יש טרור מוכרחה להיות לו סיבה מוצדקת. עיקרון זה, המקובל בימינו על רבים במערב, מהווה פשיטת רגל מוסרית חמורה ביותר, ומהדהדת בו בורות היסטורית איומה. בלא הכרה בצדקת המלחמה בטרור, קשה לצפות לעמוד בה וניצחונו של הטרור הופך לאפשרות ריאלית. ואת זה, כמובן, שום אדם נורמלי אינו יכול לקבל.