הערותיו של בחור רציונלי על המצב

עיתון הארץ מפרסם היום כי לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההוצאות הציבוריות על תרבות, בידור וספורט גדלו השנה ביחס לשנה שעברה בשיעור גדול משיעור הצמיחה הכללית במשק. זה נתון מעודד למדי, שכן ההוצאות הללו נחשבות לבלתי הכרחיות והן מעידות על רווחה יחסית של הציבור ועל ביטחון כלכלי גובר. יתר על כן, מתוך כלל ההוצאות, מימן הציבור שיעור גדול יותר מבשנים שעברו, וזה מעודד אף יותר.

יש לנצל את ההון העודף שהציבור מזרים לספקי תרבות, בידור וספורט כדי להפסיק את התמיכה הממשלתית בהם. ממילא אין זה ראוי ומוסרי שהממשלה גובה מסים מהציבור ומוציאה אותם על מותרות כאלה, ועתה יש הזדמנות פז להפסיק את ההסדר הזה בלא לפגוע קשה בספקי השירותים הללו.

צריכים לזכור שהממשלה אינה מסוגלת לתמוך בכל מי שמעוניין לעסוק בתרבות, בבידור ובספורט, וחלוקת התקציב נעשית על-ידי אנשים מועטים האוצרים בידיהם כוח רב למדי, והמחוברים בטבורם, בדרך כלל, למוסדות התרבות הנהנים מהתקציב. מעבר לכל הנימוקים הסטנדרטיים נגד הסדר זה, מתבלט הנימוק שהוא מוביל לעיוות מצער של תרבותנו. כאשר הממשלה מסבסדת מוסדות תרבות מסוימים, היא מקנה להם יתרון גדול על מתחריהם, ובאופן טבעי הדבר מגדיל את האטרקטיביות שלהם בעיני הציבור ובסופו של דבר הופך אותם למובילי תרבות בלא כל קשר לאיכותם האמתית וליכולתם למשוך את הקהל אחריהם בכוחות עצמם. הממשלה, בסבסדה את המוסדות הללו, מפחיתה אפוא את התחרות בשוק התרבות ומנציחה את המצב הקיים. כך מוסדות תרבות כושלים, שהציבור למעשה אינו מעוניין במרכולתם, ממשיכים להתקיים, ואילו מוסדות תרבות רעננים ותוססים אינם מצליחים למשוך תשומת לב מספיקה כדי לשגשג.

זעקותיהם של האומנים עצמם על גסיסת התרבות, המושמעות במטרה להגדיל את התקצוב הממשלתי להם או לפחות למנוע את הקטנתו, ראויות להתעלמות; הלוא להם יש אינטרס כלכלי בדבר. העובדה שפרט להם הציבור ברובו די אדיש לעניין, מלמדת שהמהלך אינו רק רצוי, אלא גם בר ביצוע, ויפה שעה אחת קודם.