בתגובות לפוסט הזה הואשמתי בהיותי תוצר גאה של מערכת החינוך המתלהמת והעילגת שלנו. נדמה לי שכל מי שמתקיימים בו שני התנאים שאינו סכל גמור ושעיין מעט בבלוג שלי מבין מיד שזאת האשמת שווא. די לבחון את התפישות הפוליטיות שלי כפי שהן מובעות מעל דפים אלה, תפישות הרחוקות מאוד מהמקובל בישראל, כדי להבין שאני חריג. מעבר לזה, אם תוצר טיפוסי של מערכת חינוך עילגת אמור להיות עילג, אז אחת מהשתיים: או שמערכת החינוך בישראל אינה עילגת או שאני לא תוצר טיפוסי שלה. עכשיו שכל אחד יחליט בעצמו איזו מהאפשרויות נראית לו נכונה.
אבל לא לשם כך ביקשתי להטריח את קוראיי. רציתי להסב את תשומת לבם לשניות מעניינת: אותה מאשימה היא בחורה המצטיירת כבעלת תפישות שמאליות טיפוסיות, אך היא אינה מסוגלת להבין שהעליבות האיומה השוררת במערכת החינוך הישראלית היא תוצאה של ניהולה בידי הממשלה. מי שחרד למצבה של מערכת החינוך בישראל, צריך לשאת את עיניו לעבר ולשאול את עצמו היאך זה שבמאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים העמידו בתי הספר במערב, וגם בארץ ישראל, למדנים גדולים הרבה יותר מהאנשים המצליחים לשרוד שתים עשרה שנות למידה בבתי הספר כיום.
חלק מן ההסבר טמון בעובדה שבמאה התשע עשרה המערב היה קפיטליסטי; בתי הספר היו פרטיים ואנשים תוגמלו על מצוינות, וזה תנאי להצלחה. מסיבות שעל חלקן התעכבתי בעבר ועל חלקן אתעכב בעתיד, הממשלה אינה מסוגלת לנהל מערכת חינוך מצליחה ויעילה, ומרגע שמערכת החינוך מולאמת היא מתחילה לשקוע. אין כל טעם לבקש לשנות פרטים כאלה ואחרים - הבעיה איננה בפרטים, אלא בהיות מערכת החינוך ממשלתית. על השמאלן להבין שאי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - שעל קיפוח זכויות הפרט ועל חינוך האזרחים לחוסר אחריות משלמים מחיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
