הערותיו של בחור רציונלי על המצב

במאמר שפרסם בעמוד הדעות בגיליון הארץ של אתמול כותב יוסי שריד, ברוח הימים הנוראים, כי מעשה ההתנחלויות הוא פשע שאין עליו כפרה.

לטענתו פשע זה גזל ממדינת ישראל במהלך השנים כשמונים מיליארד דולר (אם כי "קשה לדעת בדיוק כמה", הוא מוסיף) והביא אותה עד משבר חמור בחינוך וברווחה. נניח לכך שהנתון עצמו בעייתי למדי (כדי להבין אותו ברצינות יש לברר, למשל, איזה חלק מאותם שמונים מיליארד דולר לא היה נחסך אילו התגוררו המתנחלים בתוך שטחי הקו הירוק, או כמה מכניסים למדינה - אם בכלל - אותם יהודים אמריקנים, אמידים ברובם, שסביר שלא היו עולים לישראל בלא ההתנחלויות), אבל האם המיליארדים הרבים שהוציאה ממשלת ישראל על ההתנחלויות במשך השנים הם באמת הסיבה למשבר החמור בחינוך וברווחה?

נתונים השוואתיים מלמדים שההוצאה הממשלתית על תלמיד בישראל גדולה (ביחס לתל"ג לנפש) מברוב מדינות המערב ובכלל זה מבמדינות שהישגיהן במבחנים משווים טובים, לעתים הרבה יותר, משל ישראל. הם גם גדולים משהיו בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, עת שברור לכול כי מערכת החינוך הישראלית הייתה טובה לאין שיעור משהיא כיום. באשר להוצאות ממשלתיות על רווחה, כאן הפער בין ישראל ובין רוב מדינות המערב חריף למדי - "לטובת" ישראל, כמובן - ומה עוד שההוצאות הללו הולכות ומתרחבות, שלא לומר מתנפחות, עם השנים.

ובכן, אם ישראל מוציאה על חינוך ועל רווחה יותר מרוב מדינות המערב המשגשגות ממנה, ואם הוצאותיה גדלות והולכות עם השנים, באופן יחסי ובוודאי גם באופן מוחלט, ואם אף על פי כן נקלעה למשבר חמור, כהגדרת שריד, צריך להיות ברור שהבעיה אינה תקציבית; גם אם תקציב נוסף היה מקל את הסימפטומים, המחלה הייתה נותרת בעינה.

יתר על כן, מדינת ישראל בזבזה בשלושים השנים האחרונות סכומים דומים, ואף גדולים יותר, במגוון רחב של דרכים אחרות, למשל בצבירת חוב לאומי עצום (כלומר, בתשלום הריבית עליו) או בהימנעות מקיצוץ מתבקש בתקציב הביטחון. לפיכך את המיליארדים החסרים לשיטת שריד היה אפשר לחסוך בלא מעט צורות אלטרנטיביות, ומכאן שיש הולכת שולל והוצאת דיבה רעה באמירה שההתנחלויות הביאו את ישראל עד משבר חמור בחינוך וברווחה.

בראייה רחבה יותר, צריך אדם לשאול את עצמו מדוע שימוש בכספי ציבור כדי לקדם אג'נדה פוליטית מסוימת יכול בכלל להיחשב לפשע בישראל? כלומר, אני אהיה כמובן הראשון שאסכים עם הטענה, אבל הרי שריד אינו חשוד כבעל תפישה פוליטית שאינה מתירה למדינה לגבות מסים בכפייה כדי לממן את מדיניותה, ואם כן, מדוע פרויקט ההתנחלויות אינו לגיטימי בעיניו? האם הוא דמוקרט רק כל זמן שרוב הציבור תומך בו? אשוב ואזכיר בהקשר זה כי מפא"י היא למעשה הנושאת העיקרית באחריות למצב המביך שנוצר בישראל: היא השתמשה בכספי הציבור כדי לקדם את תפישותיה הצרות והיא מימנה בהם את מפעלותיהם של אנשי שלומה. כל המפלגות האחרות רק הלכו בנתיב שהיא התוותה. (מובן שאותן מפלגות אחרות אינן פטורות מאחריות למעשיהן, אבל ההגינות מחייבת לזהות את החטא הקדמון בכל זאת.)

שתי הבעיות הללו בטיעון של שריד, הספציפית והעקרונית, מדגימות יפה את הבעייתיות הכללית שבטענות השמאל על ההתנחלויות. ההתנחלויות, לפי השמאל, הן מקור כל בעיותיה של ישראל: הן המקור לבעיות הביטחוניות - ולא רצונם של הערבים להשמיד את מדינת ישראל ולסלק מארץ ישראל את תושביה היהודים, והן גם המקור לבעיות הכלכליות - ולא קיומו של משק צנטרליסטי החונק כל יוזמה פרטית ומכביד יותר ויותר על השכבה היצרנית. מי שרואה בחשיבה השמאלית סטייה מדרך החשיבה הרציונלית (בהעדיפה להתעלם מאיומים ממשיים, בקדשה את הפשרנות בכל מחיר, בהתמקדה בכלל על חשבון הפרט, בקפחה זכויות אדם וכן הלאה), אינו אמור להיות מופתע. המתנחלים מהווים את הקוטב הנגדי לשמאלנים בסקלה הפוליטית בישראל, והיות שתפישותיהם הפוליטיות ממילא אינן מושתתות על מוסר הגיוני וחשיבה רציונלית, התפתותם להאשים את יריביהם בכל הצרות, בלא כל קשר למציאות, מובנת. דרוש כנראה יותר כוח רצון משיש לאדם המערבי בן ימינו כדי לעמוד בפני הפיתוי שבהסבר כה פשוט המוביל לפתרון פשוט לא פחות.

הבה נבחן את כתב האישום של שריד:

"פשע ההתנחלויות הוליד את הכפירה הגדולה בדמוקרטיה", לדבריו. אני מניח שהוא מכוון לאלימות של חוגים מסוימים בימין, אלימות שהביטוי המובהק ביותר שלה הוא רצח רבין. הלוגיקה של הטיעון היא כזו: אלמלא היו התנחלויות, רבין לא היה נרצח. זה נשמע לי סביר. אבל באותה מידה אלמלא חתם רבין על הסכם אוסלו, גם אז לא היה נרצח. קרוב לוודאי שהירצחו היה נמנע גם לולא באה לעולם התנועה הציונית. וגם בלא חוקי הפיזיקה המודרנית קשה לראות איך הרצח היה מצליח. מה שאני מבקש לומר, בעצם, הוא שהמציאות אינה אשמה במעשיהם של אנשים.

עוד הוא טוען כי פשע ההתנחלויות "העמיק את העבריינות הפוליטית". כאן אני כבר קצת מתקשה לעקוב אחריו, אני מודה; האם לדעתו העבריינות שלטענת רבים פשׂתה במרכז הליכוד ומשם חלחלה למוסדות השלטון מקורה בהתנחלויות? אפילו נניח שיש חפיפה בין חוגי המתנחלים ובין החוגים המזוהים עם אותה עבריינות - חפיפה שאיננה, למיטב התמצאותי - עדיין טענתו של שריד טעונת הוכחה, הוכחה שאני מתקשה למצוא (ואני חושד שלא בגלל כישורי גששות עלובים שלי...). ואם שריד סתם מנסח מחדש את הסיסמה "הכיבוש משחית" - שיוכיח.

עד הטענה כי "המנתחלים הם אדוני הארץ, עושים בה ובאזרחיה ככל העולה על רוחם הרעה, וגורל המדינה מופקד בידם" הוא מפליג. מספרם של המתנחלים הוא, אם זכרוני אינו משטה בי, כמאתיים אלף, כלומר הרבה פחות מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, וישראל היא, אם זכרוני אינו מהתל בי, מדינה דמוקרטית (פחות או יותר), ככה שמעט השכלה מתמטית אמורה להספיק כדי לרוקן את הטיעון מתוכן.

ועוד כהנה וכהנה טענות תמוהות, מעוותות, מופרכות. לא אלאה אתכם בפרטים. אזכיר רק את "רוצים לבדוק ברצינות את האפשרות להגיע לשלום עם סוריה ואי-אפשר, בגלל ההתנחלויות בגולן", שפריכותה היא אולי הגלויה ביותר. לא יזיק לזכור כי לפחות שלושה ראשי ממשלה בישראל בעשור הקודם הסכימו לוותר כמעט על כל רמת הגולן ולפנותה מכל מתיישביה, ורק אי-הסכמה שנסובה על רצועת צרה לחוף הכנרת מנעה את יישומו של המהלך.

* * *

המאמר של שריד, ולמעשה שריד בעצמו, מייצג נאמנה חלק מהעיוות שחל בחשיבה הפוליטית בישראל. זה לא המקום לעמוד על הסיבות לעיוות זה (אף שיש לי כמה השערות בעניין), אבל בהחלט המקום להתריע על הסכנות הטמונות בו. בלא תפישה נכונה של המציאות, המושתתת על חשיבה רציונלית ואינה בוחרת להסיק מסקנות בשל פשטותן, עתיד שחור למדי צפוי לנו כאן.