לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...My World, With My Dead Soel


The Life From My Point Of View

כינוי:  *+DeaDSouL+*

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

פוסט שני..


הי..

טוב לפני שאני מתחילה לכתוב בבלוג אני רוצה לעשות עוד הקדמה קטנה..

קודם כל, אני רוצה להתנצל מראש.. - בגלל שזה בלוג של פריקה רוב הפוסטים בבלוג הזה הולכים להיות פוסטים של דיכאון..

זה לא שאני ילדה דכאונית בדרך כלל - ממש להפך.

אבל לכל אחד יש רגעים של דיכאון, ובמקרה הזה אני אכתוב פה כל פעם שאני ארגיש שאני צריכה להוציא מהכאב שלי..

אני גם אספר על עצמי קצת, עלי ועל המחשבות שלי. כמובן שאני אזהר ולא אכתוב יותר מדי פרטים סודיים כי אני ילדה די פרנואידית, ואם אני אכתוב כאן דברים מהסוג הזה אני כל הזמן אחשוב "מה יקרה אם החברים שלי ימצאו אתצ הבלוג הזה".. בכל זאת יהיו פה המון פוסטים של מחשבות, גם כאלה שאני לא אוהב אם חברים שלי ימצאו..

אני לא מבינה למה הם רוצים למצוא את הבלוג הזה כל כך ועוד יותר אני לא מבינה למה סיפרתי להם שאני פותחת את הבלוג הזה.. =/

בכל מקרה תודה לכל מי שיקרא ויגיב..

זה נותן כוח.. =]

נכתב על ידי *+DeaDSouL+* , 12/11/2007 21:28  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלוג חדש.. =]


זה הבלוג החדש שלי..

יש לי כבר בלוג אישי, אבל כל החברים שלי קוראים בו..

חוץ מזה אני לא מישהי שיודעת להיפתח, ככה שכשרע לי אין לי את האפשרות לרשום פוסטים אישיים שאני לא רוצה שמי שאני מכירה יקרא..=/

זה יהיה בעיקר בלוג של פריקת רגשות, כי יש לי כבר בלוג של "היום עשיתי ככה וככה"..

אני לא יודעת אם מישהו יקרא כאן והאמת שזה לא כזה משנה לי, כל עוד יש לי את המקום הזה שאני יכולה ללכת אליו בעתי משבר..

פעם קראתי משהו כל כך חכם, לפיו לכל אחד יש כוס בחיים. תפקיד הכוס הזו הוא להכיל צרות, בעיות, כאבים, בדידות, פחדים.... אצל רוב האנשים הכוס מתמלאת מעט, והם דואגים לרוקן אותה. אפשר באמצעות שיתוף עם אנשים אחרים. אפשר באמצעות פעילות שהם אוהבים לעשות. אפשר, כמו שרואים בסרטים האמריקאים הטיפשיים, לשבת עם מיכל גלידה, פיג'מה וחברה מול סרט של דיסני. אני לא מרוקנת את הכוס. והיא עולה על גדותיה. שוב, ושוב... וכל פעם אני מרוקנת קצת, ממש מעט, כדי שאוכל להמשיך, להחזיק מעמד. אבל הקצת הזה, מתברר, לא מספיק. וכשבאה צרה חדשה, והיא לא חייבת אפילו לבוא באמת, אולי מבפנים, הכל גולש... כל מתפזר. הכל נעלם כל-כך, שלפעמים לא נשאר אני..

זאת הדרך שלי לרוקן את הכוס הזאת..

כנראה בגלל שאין לי אף אחד אחר לדבר איתו בעולם הזה..

אמנם חברים שלי אומרים לי כל הזמן "אם את צריכה לדבר אני תמיד פה" וכל זה, אבל כמו שהזכרתי כבר קודם אני ילדה מאוד סגורה ונורא נורא קשה לי להיפתח ולדבר על הרגשות שלי..

אני בטוחה שהרבה יזדהו איתי.. גם בקשר לקושי להיפתח, וגם בקשר לכוס הזאת שקשה לי לרוקן..

תגידו, איך אתם מרוקנים את הכוס הזאת?

מה אתם עושים כשכואב לכם?

 

33>

 

 

נכתב על ידי *+DeaDSouL+* , 12/11/2007 00:02  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





78

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*+DeaDSouL+* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *+DeaDSouL+* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)