ומה יותר מספורט, מתקשר תמיד לכלכלה. כמו בכל תחום אחר, אשר נפגע מהצונאמי הכלכלי המאיים, כך גם במגרשים מרגישים את המיתון ההולך וגדל.

ספורט ומשברים תמיד הלכו ביחד, עוד מימים ימימה. והכוונה היא לאו דווקא למשברים כלכליים כאלו ואחרים. אלה משברים ספורטביים-מקצועיים, שתמיד היו נחלתו של כמעט כל ענף, ובמיוחד כשמדובר בענפים הכי פופלארים, כדוגמת כדורגל וכדורסל, שם מסתובב כל הפוקוס האמיתי ואיתו גם הכסף הגדול.

ובכן, הצלחה היא חלומו של כל אדם וכמובן גם של כל ספורטאי באשר הוא. וכשהיא מגיעה הכל מתנהל כמכונה משומנת. הבעיות מתחילות עם ניצני הכישלונות הקטנים ביותר ועד למפחי הנפש הגדולים ביותר. שחקנים יבואו וילכו, מאמנים יפוטרו בכל כלי תקשורת רענן, אנשי עסקים יגזרו קופונים, סוכני שחקנים יקומו ויפלו. תמיד תהיה התרחשות והכל תלוי באחוזי ההצלחה.

השאלה הגדולה העולה במצב העדין כיום בשוק היא האם יש קשר בין המצב הכלכלי והפאניקה ברחובות, לבין ההרגשות והאנרגיות הלחוצות המשדרים לנו בעלי קבוצות במגרשים עצמם? האם השד הכלכלי משפיע על קבלת ההחלטות של בעלי הממון? אם להסתמך על מאורעות החודשים האחרונים התשובה היא כן וכפי הנראה כן מוצק וגדול.

בואו ניקח לדוגמה את ענפי הספורט המובילים בישראל- הכדורגל והכדורסל. אם נציץ לרגע על האחרון אזי נגלה ש-5 מאמנים פוטרו מקבוצותיהם מתחילת עונת הכדורסל, ואנחנו בסך הכל אחרי 6 מחזורים, מה שאומר – חודש וקצת אחרי פתיחת הליגה.

המצב הזה בהחלט מדאיג, אם לא את האוהדים אז בוודאי את המאמנים שרואים כיצד הכיסא שלהם מתחיל להתנדנד כבר אחרי הפסד וחצי (ובמיוחד במקרה של אפי בירנבויים במכבי ת"א, שם המצב רעוע גם בימים שאין בהם משברים כלכליים...).

ומה קורה בכדורגל? המצב שם לא הרבה יותר מזהיר. שניים מהמועדונים הגדולים בארץ- בית"ר ירושלים ומכבי ת"א כבר הספיקו להיפטר מהמאמן שעמד על הקווים לפני תחילת העונה. יצחק שום, שחשב שיצליח לשחזר את ההצלחה מהעונות האחרונות חווה את הידרדרות בית"ר עוד באירופה, והדרך להיפטר ממנו הייתה קצרה ככל שנקפו הימים. מה גם, שלבעלים של בית"ר קוראים ארקדי גיאדמק, וכשהבוס שלך מסתבך בחובות אז עתידך לא נראה ורוד במיוחד.

רן בן שמעון לא הצליח לחבר את מכבי ת"א לקבוצה ראויה שתרוץ בצמרת ונפרד ממנה אחרי חודש וחצי בלבד בתפקיד השווים ערך ל-8 משחקים. לבעלים של מכבי קוראים אלכס שניידר, שהשקיע סכומי כסף גדולים בקיץ ונראה שהמצב הכלכלי הנפול במשק משפיע גם עליו.

מלבדם הצטרפו לחוג המובטלים בקרב מאמני הכדורגל גם אייל לחמן (הרצליה), פרדי דוד (סכנין) מישל דיין (קרית-שמונה) ניצן שירזי (אם כי במקרה הזה הוא התפטר ממכבי פ"ת) ושמעון הדרי (התפטר מאחי נצרת), והחרב עוד נטויה.

וכשמסתכלים על כל המקרים האלה, האם ניתן להצביע על מגמה נסתרת, על לחץ וחרדה בקרב בעלי הקבוצות, או שמה מדובר בעוד תהליכים סטנדרטיים מעולם הספורט?