האימרה המפורסמת אומרת שירידה נועדה לצורך עליה. אימרה, קלישאה, אבל נכונה.

ממש כמו במקרה של האלבום החדש של דיידו – "Safe Trip Home", שיצא בשלהי 2008.

דיידו ארמסטרונג היא זמרת טובה, אפילו טובה מאוד. הבריטית כבר בת 40 אבל מצליחה להשמע צעירה ואיתנה.

והרבה עבר מאז פרצה לתודעה הכללית עם הסימפול המפורסם של אמינם בשירו "stan" לשיר מוצלח שלה- "thank you". ובכלל, אלבום הבכורה שלה היה מוצלח מאוד בתקופתו: שירים קלילים מצד אחד, אבל עם הרבה רגש ועיבוד קולח מצד שני. זה מה שהיא לה את עיקר הכבוד וההערכה, וגם לא מעט השמעות ומכירות.

כעבור ארבע שנים, ב-2003, הביאה דיידו לעולם את אלבומה השני, " Life for Rent", שהסתמך על החשיפה לה זכתה, אבל התחושה היתה שלמרות שירים טובים כמו " White Flag" ו-" Sand in My Shoes" האלבום היה חלש בהרבה מקודמו והלך לאיבוד עם הפופ שלו. מה שנקרא – תסמונת האלבום השני.

עכשיו חוזרת דיידו עם אלבום חדש, אחרי הרבה שנים של שתיקה במובן מסויים, אלבום הרבה יותר בוגר והכי חשוב: אלבום שחוזר לשורשים, משמע, הולך לכיוון של אלבום תחילת הקריירה.

הזמרת חברה למפיק ג'ון בריאון שעבד גם עם ההרכב קין, עם פרינס, פיונה אפל, רופוס וויינרייט, קניה ווסט ושון לנון, רשימה נכבדה בפני עצמה, וזה יוצא מעולה. דיידו הלכה על כיוונים הרבה יותר הרמוניים, וכשמו- זה אלבום נסיעות מהשמיעה הראשונה.

אז בשירי האלבום נמצא הרבה כינורות, טבלאות, גיטרות וטופים. פופ הרמוני. האלבום משופע ביצירות ראויות כדוגמת " Don't Believe In Love", " Quiet Times", " Never Want To Say It's Love", " Summer" ו-" Look No Further". באלבום אף מתארח לדואט הזמר Citizen Cope.

אלו אומנם שירי אהבה קליטים שאנו רגילים לשמוע מזמרות כמוה, אבל דיידו עוטפת הקול בצורה יפה כ"כ, שזה בכל זאת מאוד נעים באוזן.

ציון: 4 מתוך 5