יותר הזוי - יותר טוב
הספורט הישראלי יזכור מהשבוע הזה את הטורניר המופלא של שחר פאר בדובאי ואת מסיבת העיתונאים של אייל ברקוביץ'. בעוד גברו השבוע הטענות כנגד "הקוסם" ואף יש מי שפיקפקו בכשירותו הנפשית, לירן טטרו יוצא להגנתו: ברקו חייב להיות מאמן הנבחרת הבא של נבחרת ישראל
/// לירן טטרו
"לא יעזור לאף אחד שום דבר, אני אהיה המאמן הבא של הנבחרת" צעק אייל ברקוביץ' השבוע, במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס במלון הילטון בת"א. מיד אחריה, קולות הנפץ התקשורתיים החלו להשתחרר.
חלק אמרו שהשתגע. חלק אמרו שהשתן עלה לו לראש. מאמן אחד אפילו קרא לו פישר קטן ומורשע פלילים ופרשן צבעוני לא פחות ממנו אמר שמשפחתו צריכה לעצור אותו עכשיו ולשלוח אותו לטיפול.
זה היה שבוע שכל כולו אייל ברקוביץ'. שחקן העבר הגדול החליט שהוא לא שותק יותר, כינס מסיבת עיתונאים אמוציונאלית וירה לכל הכיוונים.
צילום: מתוך NRG מעריב
את המסיבה הזאת של יום רביעי לא ראיתי בלייב, חובות כמו מילואים מנעו ממני את התענוג. על מסיבת העיתונאים שמעתי דרך אמצעי התקשורת, או יותר נכון- העיתונים. גם בכירי הכתבים לא אהבו את המצגת של ברקוביץ'. לא אהבו? תיעבו. ככה זה. יש הרבה אנשים עם אגו (ממש כמו ברקוביץ' בעצמו, אגב) שלא אוהבים לראות עוד אנשים עם אגו. זה פוגע להם באגו. ומה עושים אנשים שפגעו להם באגו? יורים חזרה ולא סתם- יורים שבעתיים.
ביום חמישי פתחנו את כותרות העיתונים וחזינו במילים כמו "מגלומן", "שרף לעצמו את האפשרות לאמן" ועוד ועוד. גם אתרי האינטרנט לא נותרו אדישים ועסקו רבות בנושא. ב- NRG כתבו: "מדובר באקשן מהסוג הכי רע שיכול להיות כרגע לנבחרת - בסגנון השכונה". ב-YNET פחות הביעו דעה אבל הגיחו בסוף השבוע עם מאמר על קרב של פעם בין אלי (אוחנה) לאייל (ברקוביץ').
ועם מה נשארנו בסופו של יום? תחילה אשים את היד על הלב ואומר שגם לפני השבוע הזה, תמכתי בברקוביץ'. אחרי מסיבת העיתונאים אני כבר משוכנע: אייל ברקוביץ' חייב להיות המאמן הבא של נבחרת ישראל.
למה אתם שואלים? ובכן- אם נביא לכאן מאמן זר כמו דונדוני, פאתיח טרים, רונאלד קומאן או כל שם אחר שעולה לכם לראש, זה יהיה נחמד על הנייר- אבל זה עדיין יוביל אותנו לשום מקום. נבחרת ישראל נמצאת כיום בשפל המדרגה; השחקנים כבר לא מאמינים בעצמם; הקהל לא רוצה לשמוע את המילים 'נבחרת ישראל בכדורגל', הליגה מדשדשת והעתיד נראה כלוט בערפל אם בכלל. מאמן זר, גדול ככל שיהיה לא יוכל לעזור במצב הנוכחי. המנטליות שונה, הראייה שונה וההרגשה שלו תהיה שונה עבור כולם. מהלך כזה יהיה מיותר ויזרוק לפח עוד קמפיין אבל יותר חשוב- לא ייתן הזדמנות להוציא את העגלה מהבוץ, לפחות בכל הקשור לחדוות המשחק ולחיבור של הקהל עם הנבחרת. מאמן זר עולה הון תועפות וכמו שברקו כבר אמר השבוע לא אחת, עדיף להשקיע את הכסף בתשתיות ראויות ולא על שמות מפוצצים, שיפוצצו לנו את הבועה בעוד כמה חודשים.
עם כל המגרעות שלו, הפה הגדול והאגו הללא ספק מנופח- אייל ברקוביץ' הוא הדמות המתאימה ביותר לאמן את הנבחרת בשלב הזה ומסיבת העיתונאים ההזויה שלו הוכיחה זאת. ברקוביץ' ישר, חד כתער, אומר הכל בפנים. הוא אמוציונאלי, הוא תקיף ויש לו חדוות משחק וחדוות חיים. הוא ליצן, הוא חצוף והוא גם מבין כדורגל, כאחד שמגיע מהמגרש בעצמו.
ברקוביץ' יכניס דם חדש לנבחרת. האווירה איתו תהיה מרעננת. הוא לבטח לא יהיה חף מטעויות, אבל יכניס פלפל ויביא את השחקנים לראש צעיר. הוא יכול לגרום להם להבין שכדורגל זה משהו של כולם, שלנבחרת צריך לב ונשמה, ואם הוא על הקווים- הוא בהחלט יוכל להדביק את כל הבאים אחריו בחיידק ההתלהבות.
זוהי שעת האמת של אבי לוזון וחשוב שלא יפספס את ההזדמנות. אסור שייתן לכל מיני מוליכי שולל להשפיע עליו. הוא צריך לראות את התמונה האמיתית: הנבחרת מקרטעת וחייבים לזעזע אותה. ברקוביץ' הוא האדם הנכון במקום הנכון.
ברקוביץ לא יהיה מאמן הנבחרת
בעוד אייל ברקוביץ' יזכר כשחקן גדול, הוא לא ישכח במהרה גם כפרובלמט גדול. השבוע האחרון המחיש יותר מכל את הבעייתיות הטמונה בהעסקתו של אייל ברקוביץ' ועוד כמאמן הלאומי של ישראל. אריה ליבנת מעריך: הסגנון והמגלומניה לא יאפשרו ללוזון להעסיק מישהו שיגנוב ממנו את הכותרות
/// אריה ליבנת
6 בספטמבר 2008 – אבי לוזון לעיתונאים: "על אפכם וחמתכם נעלה למונדיאל". 17 בפברואר 2010 – איל ברקוביץ' במסיבת עיתונאים: "אדון אוחנה, אני רוצה להיות המאמן על אפך וחמתך".
כשברקוביץ' הציג את מועמדותו לאימון הנבחרת לפני חמישה חודשים, גיחכתי. עד היום התמנו לנבחרת ישראל מאמנים שהצטיינו בליגה או זרים. ברקוביץ' לא אימן בחייו, עד לפני חודש אפילו לא היתה לו תעודה. את ההבנה שלו בכדורגל ראינו על המגרש כשהיה שחקן (קבוצתי, מבריק) ומחוץ למגרש כפרשן (אמיתי, מדויק), אבל ההתנהגות שלו כשחקן ("רציתי שאברהם גרנט יפסיד כי הגיע הזמן לתת כבוד במדינה" ועימותים עם ראובן עטר, איציק זוהר וג'ון הארטסון), כאב לכדורגלן צעיר (היה מעורב בתקרית עם מאמן קבוצת הנערים של מכבי הרצליה דני עציוני) לא ממש מתאימה למי שכמאמן אמור לשמש גם כמחנך כלפי השחקנים שלו וכסמל עבורם ועבור ציבור האוהדים.
אבל עם הזמן התחלתי לעכל את האפשרות שברקוביץ' אולי בכל זאת יקבל את הנבחרת. אני מלכתחילה בעד מאמן זר כי מה שעובד בכל כך הרבה מדינות בעולם אין סיבה שלא יצליח פעם אחת אצלנו. אבל אם מאמן ישראלי, למעט אברהם גרנט שכרגע חושב פרמייר ליג, אין כיום בארץ אף מאמן מתאים. אחרי הקמפיין הכושל ולא פחות משעמם של דרור קשטן, והאכזבות המצטברות מהנבחרת, אולי באמת כדאי להחזיר את הנבחרת לעניינים ואין מישהו סקסי מברקוביץ' שיעשה את זה, על המגרש ובטח מחוצה לו.
אני לא יודע אם בהתאחדות שקלו בכלל את מועמדותו של ברקוביץ'. לוזון רוצה מאמן זר, אבל מרכז הפועל עשוי להטיל וטו. זה אולי אבסורד, אבל לפחות בדבר אחד ברקוביץ' צדק השבוע. העם או לפחות חלק ממנו באמת רוצה אותו כמאמן נבחרת, אבל הסיכוי של ברקוביץ' לקבל את התפקיד נמוג השבוע. בהתאחדות לכדורגל כבר יש ליצן אחד, הביטוי המועתק "על אפך וחמתך" ובעיקר הסגנון והמגלומניה לא יאפשרו ללוזון להעסיק מישהו שיגנוב ממנו את הכותרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: