[1] המרדף לאושר....
מה קורה כשאבא שהחיים חייכו אליו מאבד פתאום את הכל ונשאר לבד בעולם עם בנו?
זה מה שמנסה לברר הסרט "המרדף לאושר" (“the purshit of happyness") בדרכו שלו.
זה מסוג הסרטים שאתם לא ממש צריכים מצב רוח כדי לראות אותם. הם שואבים אתכם פנימה.
הוא עשוי כ"כ יפה כשלבסוף מה שנשאר זה להזדהות עם הרגשות שעולות במהלך הצפיה בו.
וויל סמית' מפתיע מאוד. על התפקיד הזה הוא קיבל מועמדות אוסקר ולא בכדי. הוא נותן הופעת ענק והסרט נשען על הכתפיים הרחבות שלו. משחק אופי מצויין שמכניס אתכם חזק לסרט. ליהוק מעולה.
העלילה מאוד פשוטה לכאורה אך כנראה שאנחנו באמת לא מרגישים לרוב את מה שמרגיש אדם שעולמו חרב עליו והמציאות מכריעה אותו. סמית' (כריס גארדנר בסרט) ממחיש את מעבר לכל דימיון.
מה שהכי שובה זה בסופו של דבר המאמץ והסירוב להישבר מצד גארדנר. הוא לא מוותר אפילו שנאלץ אף לישון עם בנו בשירותים ציבוריים, וזה- מעורר הערכה ומחשבה לחיים.
המלצה ענקית, אל תפספסו את הסרט הטוב ביותר ככל הנראה, שיצא ב-2006.

[2] מסנג'ר לייב...
כשאני הייתי בתיכון לא היה מסנג'ר. בקושי פלאפונים היו ואז היה מתכתבים בסמסים וגם זה לפעמים.
בעידננו המודרני כבר לכולם יש פלאפונים והמסנג'רים/אייסיקיואים מבצבצים בכל חור.
גם בשביל דור הטרום-מסנג'ר וגם כמובן בשביל הדור הנוכחי, שגדל לעידן הבלוגיאדות, העידן שלפני כלל וכלל לא מוכר. אתה רוצה לדעת מה קורה עם חבר שלך? שלח לו סמס אווירי. רוצה לעצבן מישהו? שלח לו נדנוד קנטרני. והכל בלחיצת כפתור.
הקטע הוא, שזה לא היה ככה מאז ומעולם אלא רק משהו שהתפתח ב-7 השנים האחרונות.
השבוע יצא לי לעשות משהו שכשחשבתי עליו בדיעבד התחוור לי שלא עשיתי אותו מעולם, גם לא בתיכון, גם לא בחטיבה ובטח שלא ביסודי. סדנה מהעבודה גרמה לי ולאחת העובדות שישבה לצידי להתחיל להתכתב בלייב על גבי.............דף!!!!
עכשיו – אתם יכולים להרים גבה או שתיים ולהגיד "מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו?". אכן תמוה. אבל אני, שמכיר מקרוב את המסנג'ר האינטרנטי- התרגשתי. יש משהו כ"כ כייפי בלהתכתב ככה, ממש לייב, במובן המילולי של העניין, כשהאדם שמחזיר לך תשובות כתובות יושב ממש.....לידך!
יצא לי לחשוב על זה גם ביום למחרת....כי אין ספק שלמרות שהמחשב הביא איתו כמה וכמה דברים מצויינים, הוא גם לקח לנו כמה רגעים ודברים שהיה מוטב ולא היה נוגע בהם.
ועכשיו ברשותכם, יש לי צורך עז ללכת ולכתוב מכתב....

[3] עבדים היינו....ועודנו (2)
טוב. אני פורש. מרים ידיים. לכתוב פוסט שלם על תרבות החומר זו משימה שניתן לעשות רק בלהט הרגע. לא כשמנסים לקדוח בתאי המוח המנווונים על הבוקר. אז החלטתי. אני פורש לעת עתה מהרעיון. למרות שהוא גם ככה יחזור אלינו בכל רגע ובכל צורה שהיא....

[4] ציטוט השבוע (או השבועיים, איך שתרצו)
"יש לך רק לב אחד, ואתה צריך לשים לב טוב טוב מה אתה עושה איתו"
תתפלאו או לא, אבל המשפט היפה הזה שייך לבן ארצי. אותו הוא אמר במהלך ראיון בערוץ 24.

[5] מיקסטייפ של 3 שירים: Neko Case, Josh Ritter, Brandi Shearer

Neko Case - star witness
זמרת אמריקאית שהיתה פעילה בכמה הרכבים בינהם Maow. פעילה מבחינה מוזיקלית משנת 1994. השיר הזה לקוח מתוך אלבום האולפן האחרון שלה שיצא ב-2006 ונקרא" Fox Confessor Brings the Flood". הסגנון שלה מוגדר כקאנטרי אבל משלב עוד דברים שליד. השיר הזה הכי תפס אותי במייספייס שלה. כדאי לנסות (ואני כמעט בטוח שכבר דובר עליה בעבר באיזורינו).

Josh Ritter - Kathleen
וזהו ג'וש ריטר, סינגר-סונרייטר אמריקאי עם שיר אקוסטי מצויין שכיף לשמוע. זה השיר הזה שעשה לי את זה בניגוד לשאר השירים אצלו בעמוד המייספייס. הוא בן 31 כיום ומנגן בעיקר אקוסטי. ממש לפני כחודש יצא לו סינגל חדש בשם " Right Moves" מתוך אלבומו האחרון " The Historical Conquests of Josh Ritter". השיר שאליו הבאתי את הפוקוס לקוח מתוך אלבומו " Hello Starling" שיצא ב-2003.

Brandi Shearer - Lullabies
ואחרונה היא ברנדי שירר (ניחשתם נכון- גם כן מארה"ב), לא זמרת גדולה אבל השיר הזה הוא הברקה שחבל על הזמן. העיבוד מטמטם, נשמע ממש כמו מתוך פסקול של סרט דרמה, והביצוע שלה בהחלט טוב למדי כאן. זהו השיר השלישי במייספייס שלה וכדאי מאוד להאזין לו – יש פוטנציאל שהוא יתחבב על אוהבי השירים היותר רגועים של היום.