[1] העיקר הכוונה....

ביום דיי אביבי אחד לא מזמן, נסעתי באוטובוס לרכבת. הנסיעה היתה מעט איטית אבל זורמת. בחלוף 15 דקות הגעתי. הנהג עצר את האוטו ופתח את הדלתות. הבטתי בשעון...."12:48" אמרתי לעצמי..."שיט...עוד 2 דקות יש לי רכבת...אני חייב לרוץ".

ירדתי מהאוטובוס והתחלתי לפסוע במהירות לעבר המדרגות של הגשר בכדי לעבור בזריזות לצד השני. "האם אספיק?" שאלתי את עצמי שוב.... הגעתי למדרגות דיי מהר האמת. ממש מהר. שמתי את הרגל הימנית על המדרגה הראשונה כשלפתע שמעתי קול מאחורי.

"סליחה?.........בחור צעיר......סליחה...?". הסתובבתי. לידי היתה אישה עם עגלת תינוק ובתוכה תינוק (כן, כן מה חשבתם (: ). "בבקשה ממך.." המשיכה, "המעלית מקולקלת ואני לא יכולה לעלות את כל המדרגות עם העגלה לבד"..... שתקתי ובהיתי בה. כעבור 5 שניות התעשטתי. "מה אעשה?" חשבתי לעצמי...."אני חייב להספיק לרכבת ....שיט". אני לא יודע בוודאות, אך כנראה מתוך אינסטינט של רצון טוב חייכתי אליה ואמרתי "אין בעיה". תפסתי את העגלה והתחלתי לעלות איתה בצוותא במעלה המדרגות. זה הזמן לציין שיש הרבה מהן ושזה לקח בערך דקה ומשהו להעלות איתה את העגלה. כעבור דקה וקצת כאמור, הגענו למעלה. "תודה בחור צעיר" אמרה לי בקול לבבי, "מפה כבר אסתדר לבד". חייכתי והמשכתי ללכת. הסתכלתי על השעון......"12:51".....ברקע שמעתי את הרכבת חולפת....."דמט" סיננתי.....

 ומה אני מנסה להגיד בזה? נראה כי לא באמת חשוב מה אתה עושה. חשובה יותר הכוונה. מאיפה זה מגיע. מה הלב אומר עמוק בפנים. כי כוונה טהורה וטובה שווה אלף מעשים טובים כשמאחוריהם עומדת כוונה זדונית או מתחמקת ועוקצנית. העיקר הכוונה...

[2]  המרדף....

בעולם המהיר של 2007, תמיד יש לנו מה לעשות. בכל דקה קורה משהו אחר איפשהו בארץ או בעולם. הכל ממוחשב, זמין, לא נותן מנוחה. בעולם המהיר של 2007 קל לנו למלא את החלל העמוק של השעמום הנפער בתוכנו לעיתים לא רחוקות. אבל האם אנחנו לא מפספסים משהו בין כל ההמון הזה? האם שקט, שלווה ובהייה יצאו מהאפשרויות שלנו לזמן שלפתע מתפנה לנו? נדמה כי כולם תמיד מצויים במרדף אחרי העשיה, ההצלחה, האתגר. לא להסתפק במועט אלא תמיד לעשות משהו. "זמן זה כסף" טוענת האימרה הידועה. ומה נשאר לנו מכל המרדף הזה בסופו של דבר? האם כל הזמן הזה שהיינו עסוקים בתכנונים ומחשבות וברצון למלא את זמננו בכמה שיותר פרטים, רצונות ועשייה, האם כל זה נותן לנו את ההרגשה הכי טובה שיש בחיים? האם זה מה שעושה אותנו באמת שמחים?  

[3] אמריקן בוי

היום: שלישי (כמדומני). השעה: 15:36. המקום: הסופר השכונתי.

קונה לי להנאתי מספר מצרכים בסיסיים (חלב סויה, פיתות וכד' למתעניינים). מסיים דיי מהר את הסיבובון וניגש לעמוד בתור באחת הקופות. מלפני עמדו שני בחורים....לאחר שנעמדתי בתור הגיעו עוד נערה ונער ונעמדו מאחורי. ראיתי שהקופאית מאוד איטית ואמרתי לעצמי שבטח אעמוד בתור מספר דקות. בין זה לבין עוד מחשבה של אחה"צ עצמתי עיניים באמצע התור וחיכיתי. כשלפתע....

- “this beer it's ok...”

- "yeah...i'm going to take another one...” 

בעודי מנסה לברר מוחית מה קורה פה שמעתי את הדבר הבא מגיע ממש מלידי: "?it’s a humus, yes”....

ועכשיו נקפיא לרגע את הזמן.

מאותם שניות של התברברויות באנגלית, ואני כזכור לכם עם עיניים עצומות, התגשם לי חלום קטן: לחיות בסרט! ולא סתם סרט- אמריקאי אורגינל, עם המבטא והכל! להיות מוקף באמריקאים ככה פתאום בסופר זו הרגשה של לחיות בסרט ואני מקווה שייצא לכם לחוות את זה בקרוב כי זו ממש הרגשה נהדרת (לאפקט מקסימלי יש לעצום את העיניים ברגעי ההתרחשות). ואחרי רגעי הסרט האלה אספר לכם שפקחתי את העיניים. מסביבי עמדו מכל הכיוונים אמריקאים חביבים, בני נוער כאלה שבאו במשלחת מארה"ב ונחתו בסופר השכונתי שלנו כדי לקנות כמה דברים.... זה מה שנקרא אחה"צ פצץ....

[4] אם למישהו היה ספק...

....שעידן אלתרמן הוא בדרן מהמעלה הראשונה אז שיצפה בדחיפות בקטע הבא [וידאו] מתוך סדרת המערכונים הקצרים החדשה של ערוץ 10 "לא לפני הילדים" [לדף התוכנית] שהתחילה בשושו בשבוע שעבר. התוכנית משודרת בכל יום שבת אחרי "הישרדות" ולאחר צפיה בפרק אחד (ובקטע הנ"ל בפרט) אני ממליץ בטירוף. נדמה שזאת תוכנית המערכונים (בדומה לקולגה "קצרים") הכי טובה שנעשתה עד היום. אל תפספסו את אלטרמן קורע מצחוק...

[5] פוקוס # 17:  קצת אווירה מטום הל....

והנה אומן אמצע הדרך כזה, או אם תרצו – אומן אחה"צ שנופל עליכם ככה פתאום כי הקלקתם במקום הנכון. זה מה שקרה כשלחצתי על השם שלו ונורא אהבתי את שיר מספר 2 ו-3 בדף הלאסט FM שלו.

וקצת על הזמר: הוא סינגר-סונגרייטר ומגיע מנורבגיה. עד היום הוציא שני EP ושני אלבומים: אחד ב-2004 שנקרא "I love you” ואחד ב-2006 בעל השם " Every Little Piece". הסגנון שלו נע בין אקוסטי לסופט-רוק עם אווירה ועושה רושם שיש מה לשמוע ממנו. לא נשכח שמנורבגיה יוצאים כמה וכמה מוכשרים כדוגמת Magnet המצויינים.

[6] שיר חדש לעמית ארז

(ותודה לגיאחה ולבלוג שלו "עונג שבת" על השיר הזה). עמית ארז, היוצר הישראלי ששר באנגלית, חוזר עם אלבום חדש ומתוכו סינגל ראשון שנשמע פשוט מצויין. הייתי חייב להמליץ על השיר הזה כי הוא באמת טוב, ולפי דעתי, טוב הרבה יותר מהשירים שהוציא ארז בEP הקודם שלו "Black Light". מומלץ לנסות.

@ Clever and strong  [להאזנה]

[7] והנה כמה מציטוטי השבוע שבהם נתקלתי והעלו לי חיוך/תהיה:

- "אנשים שמתכננים את עתידם בדרך-כלל נכשלים, וגם אם הם מצליחים זה נורא משעמם" (יאיר לפיד נותן לנו חומר למחשבה במיני-ראיון ב-7 לילות).

- "אנחנו תמיד נאחזים בדברים, ובסוף אנחנו מאבדים את כולם" (דנזל וושינגטון בציטוט מחץ בסרט "דה-ז'ה-וו"). - "אתה עדיין חייב לי נס-קפה ועיתון" (ליעד- אחד שהיה איתי בצבא, שלח לי SMS אחרי מלא זמן שלא דיברתי איתו והזכיר לי נשכחות מהצבא...מדהים איך המוח נזכר פתאום בדברים שכבר חשבת ששכחת...).

[8] סיכום 2007.

הסיכום השנתי מגיע לישורת האחרונה ובעוד כשבוע אפרסם גם אני את השירים שהכי עשו לי את זה ב-2007 וכמובן- מה האלבומים שהכי אהבתי. יש למה לצפות (נראה לי...).

[9] המלצה קטנה השבוע – שיר של מיי מורנינג ז'קט

ונקנח בהמלצה קטנה. מה שקרה לי עם My Morning Jacket מוגדר כהתפתחותי במלוא מובן המילה. כששמעתי אותם לראשונה הם לא ממש עשו לי משהו. אחר כך, כעבור תקופה מסויימת, המליצה לי עליהם ידידה אבל גם אחרי זה לא המשכתי לשמוע אותם יותר מידי. כנראה שבחיים זה באמת עניין של תזמון. השבוע שמעתי ממש במקרה את השיר שלהם "Lowdown" והתאהבתי. אני לא ממש יודע במה אבל הסאונד של השיר משך אותי. אולדייס כזה, אווירת פאב עם הרבה נשמה. ולכן החלטתי להמליץ עליו. נשמע מצויין.

@ Lowdown [להאזנה]

[10] ושיהיה לכולם שבוע רגוע ומהנה.