"לדעתי, יצרנו חברה שבה אנשים מתקשים יותר ויותר להביע חיבה זה לזה. במקום תחושת קהילה ושייכות, שהיא מאפיין כה מרגיע של חברות עשירות פחות (כפריות לרוב), אנו מוצאים מידה רבה של בדידות וניכור. אמנם מיליוני אנשים חיים בשכנות, אך נראה שלרבים מהם, בעיקר לזקנים, אין עם מי לדבר, זולת חיית המחמד שלהם. החברה המודרנית המתועשת נראת לי כמו מן מכונה ענקית, המתקדמת מכוח עצמה. במקום שבני-אדם ישלטו בה, כל יחיד הוא רכיב זעיר, נטול חשיבות שאין לו ברירה אלא לנוע כאשר המכונה נעה".

[מתוך הספר "חוכמה עתיקה לעולם חדש" של טנזין גיאצו, המוכר יותר כדלאי-לאמה].

[2] האושר נמצא בפרטים הקטנים

באמת. עזבו את כל אותם חכמי חלם כמו שארמה או כותב ה"סוד". האושר נמצא כאן- צריך רק לדעת לתפוס אותו ולהבחין בו. כמו שקרה לי ביום שישי של לפני שבוע. אותו שישי היה יום העבודה האחרון שלי לאותו שבוע, שבוע בו עבדתי ימים כלילות, בקושי ישנתי והייתי ברוב שעות השבוע על הרגליים (ואפילו מרים דברים, לעיתים כבדים). באותו הרגע ההוא, שבו התיישבתי על הכסא באוטו של חבר לעבודה, באותו הרגע שכל השבוע הזה נגמר באותה ישיבה חטופה על הכסא המרופד, באותו הרגע ההוא שהבנתי שעכשיו יש מנוחה ומחר אני כבר לא ארים דברים כבדים, באותו הרגע הקטן ההוא ממש של זהו, נגמר השבוע....באותו הרגע חוויתי אושר....ולו לכמה שניות בודדות....

[3] קצת קין, קצת גילמוטס

מה קיבלתם?! Arid. [ותודה גדולה לאלעד ראסמוס כמובן על ההבאה לתודעה]. ככה קוראים להרכב הנהדר הזה שמגיע הפעם מבלגיה דווקא וקיים כבר יותר מעשור. אלה 4 חברים שעושים סופט-רוק/אלקטרוניקה-רכה בצורה ממש יפה, וככל ששומעים אותם יותר אוהבים אותם יותר. הם הוציאו שני אלבומי אולפן ואלבום הופעה חיה אחת עד היום, כשממש עכשיו יוצא להם אלבום חדש ובהחלט מלא השראה שנקרא "All Things Come in Waves". הפסנתר נמצא כאן במינונים נכונים, התופים מוסיפים את הקצב הנכון והם בהחלט יכולים להיות החברים החדשים בפלייליסט שלכם, אם רק תתנו להם קצת תשומת לב.

|| מייספייס ||

[4] איך אתם מרגישים?

האמת, שהשם פילינג לא מסגיר את הסגנון של הלהקה העונה לשם the feeling. עם שם כזה היינו מצפים לשירי פולק או מקסימום סופט רוק. אבל כנראה שלהרגשה אין הגדרות, ועוד באלבום הבכורה של ההרכב הבריטי שמענו צלילי מסיבת אייטיז עליזים לצד שירי אינדי רוק לא רעים בכלל. ובסה"כ- הפילינג בנו לעצמם חבורה של מעריצים, בעיקר בריטיים, וחיו בשלווה ובניחותה. ועכשיו מגיע "Join With Us", אלבומם השני של הבריטים החביבים האלה. תסמונת האלבום השני מתבטאת בדר"כ או בשינוי מסויים (חיובי או שלילי), או בהצמדות לקו של אלבום הבכורה בתקווה שייצא שוב בליל טוב. האלבום הזה שייך לזן השני שציינתי. אווירת הקלילות האינדית הזאת, שאפיינה את דן ג'ילספי וחבורתו באלבום הראשון, מגיעה גם כאן. הפילינג לא מנסים לשנות יותר מידי את העולם, אלה מביאים בדיוק את מה שהם יודעים, בלי לנסות להיות מה שהם לא. יש לזה יתרונות וחסרונות כמובן. ואם נתמקד בכל זאת ביתרונות נספר שיש פה כמה דברים שכיף לשמוע. כמו למשל הרצועה השניה- "Without You" שמעובדת היטב. השיר השלישי- שיר הנושא של האלבום, מתיימר לעשות לנו את אותה מסיבה שציינתי בהתחלה, וכך הוא נשמע- קופצני ותזזיתי. השיר שאחריו-"Spare Me" הוא סוג של בלדה עם ניחוח אייטיזי שמחזיר לנו את קצב הלב למצב רגוע יותר. בשורה התחתונה, האלבום דיי שומר על הסטטוס שבנו לעצמם חברי הלהקה מרגע צאת אותו אלבום בכורה. יש הרבה צלילים כיפיים וסה"כ האווירה טובה. יש גם חסרונות, אבל בואו נסיים עם טעם טוב בפה (או צליל טוב באוזן, איך שתרצו...).

@ להאזנה (סיסמה:www.evolutionized.co.uk) || מייספייס || אין כמו דיסק על המדף || ויש גם קליפ ||

[5] והנה קטע קטן שמראה לנו מה היה קורה בעולמנו כמו שהוא היום עם תוספת קטנה של דינוזאורים [NRG]

[6] פרחים בקנה

אני לא יודע עד כמה אתם מאמינים בגורל, או במוזיקה שמאפיינת עונה כלשהי בשנה, אבל שני האלמנטים האלה התחברו ממש כבמטה קסם השבוע כששמעתי את Brett Dennen. דנון נחת עלי כמו פרפר שנוחת על פרח (ברוח האביב), אבל אם נהיה רציניים לרגע- הוא בהחלט זמר יותר מראוי שכיף לשמוע את מה שיש לו להציע. הוא נולד ב-1979 בקליפורניה והושפע מאומנים כמו בוב דילן וטרייסי צ'פמן, מה שבהחלט ניתן להרגיש בשירים שלו. יש לו קול מחוספס כזה, כמו גזע עץ, שאו שאתה אוהב או שלא, אבל מה שבטוח- העטיפה הכללית מכפה על הכל. הרמוניה, קצב וצלילים משתלבים יחד בצורה מעוררת הערכה, והכל בא ליידי ביטוי בסופו של דבר באלבום נהדר אחד שבאמת חובה לשמוע, במיוחד לחובבי הפולק/אקוסטי. כי האביב אוטוטו כבר כאן, ודנון הוא באמת הפרפר שאפשר לראות עכשיו בכל שדה פורח. מומלץ.

|| מייספייס || אין כמו דיסק על המדף || ויש גם קליפ ||

[7] בפורום מצעדים וביקורת מוזיקה ב'תפוז' (פורומי האהוב עלי אדמות), סיימו השבוע את "מצעד כל הזמנים"- פרוייקט שלקח שנה שלמה ובסופו נבחר השיר הכי טוב בכל הזמנים. טוב נו, לא בטוח, אבל הפרוייקט שווה הצצה, וקרדיט ענק מגיע מכאן גם לאריה – שהוציא את הכל אל הפועל.

[8] והנה בשורה מעולם הממתקים/הספורט/השיווק והפרסום (מיחקו את המיותר): מכבי ת"א בכדורסל תאלץ לחפש לעצמה ספונסר חדש לאחר שעלית הודיעה כי תפסיק את חוזה האימוץ בתום העונה [YNET]

[9] ונסיים בברכת שבוע טוב לכלל העולם בכלל ולקוראי הבלוג בפרט.