החיים: שני מיימדים (וחצי)
"התבוננות בטבע הראתה לנו כי התנאי להיווצרות חיים ולקיומם הוא שכל תא בגוף וכל חלק במערכת מתמסר לטובת הגוף או לטובת המערכת בה הוא מצוי. חיינו כיום בחברה האנושית אינם כאלה"
[מתוך "מגדל בבל הקומה האחרונה" מאת ארווין לאסלו ומיכאל לייטמן].
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

ככל שחלפו השנים והדורות, זנחנו את החיבור לטבע (הפנימי) ופנינו לעבר התפתחות האישית והאינדיבידואלית (חיצונית/חומרנית) – כל אחד לעצמו בלבד. אנו אומנם נמצאים בתוך "חברה", אך היא לא יותר מאשר מושג או אשליה אשר אינה מתפקדת כשמה- "חברה", אלא כרעיון מחשבתי בלבד אשר מורכב בפועל מאסופת יחידים רבים, ולעיתים- אף זה לא.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

"למעשה, קיום האדם שונה מיתר הדרגות שבטבע (חי, צומח, דומם) בכך שהוא נחלק לשתי רמות (רמות פנימיות):
~~ הרמה הראשונה היא הרמה שבה אנו מתקיימים עתה. כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו נבדל מהאחרים, ולכן אינו מתחשב בהם ומנסה לנצלם לטובתו.
~~ הרמה השנייה היא הרמה של הקיום המתוקן. בני-האדם מתפקדים בה כחלקים במערכת אחת, ונמצאים באהבה הדדית, בנתינה, בשלמות ובניצחיות".
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

רוב רובנו נמצאים ברמה הראשונה כאשר אנו חיים את חיינו בכדי למלאם ולספקם מבלי להרגיש את הזולת ולרוב – עושים זאת על-חשבונו. ולמרות כל זאת- ישנה קבוצת בייניים- אשר נמצאת בין הרמה הראשונה לשניה. אנשים אלו חיים בין שני המיימדים, ולמעשה יוצרים מימד שלישי- בין האגואיסטיות והחשיבה על העצמי בלבד לבין רמת הנתינה והחשיבה על הזולת, ומעצם היותם בשלב זה – יכולים להתפתח, ללמוד ולהתקדם לעבר קיום גבוה יותר ובעצם- להתחבר עם הטבע הפנימי (נתינה ואהבה).

[2] חמים, ומאוד נעים
אין אחד שאוהב זמרות דרכים ולא יאהב את טירסטן פריטמן. אחרי שאני וחן אקו נדלקנו עליה, גם הילה הצטרפה לחגיגה ומאז, לפחות אצלי- היא אחת הזמרות היותר טובות בפלייליסט. האלבום שלה "T W E N T Y T H R E E" שיצא ב-2005 עמוס שירים טובים החל מאקוסטי ועד לסופט רוק, כשעל הכל היא מנצחת בעזרת קול יפיפה שמזכיר זמרות טובות ורבות אחרות כדוגמת ג'ול, נרינה פאלוט, אנטייה דובקוט, אינגריד מיכאלסון ועוד.
עכשיו היא חוזרת עם אלבום חדש – "Hello" שמו, המקבץ עוד אסופת שירים שבוודאי יביאו לנו חן רב בימי הקיץ הקרבים.
רק מהאזנה ל-"Don't Work Yourself Up" [טיוב] התלהבתי. יותר ממומלצת.

|| מייספייס || האלבום Hello להאזנה ||

[3] שיר לדרך: Jon Foreman - Somebody`s Baby
סולנים של להקות ידועים בלידריות שלהם, ויש אף מקרים לא בודדים שהסולן/סולנית מחליטים ללכת לדרך עצמאית, אם במקביל או לא במקביל לעבודתם עם הלהקה. במקרה של ג'ון פורמן, סולן להקת הרוק האמריקאית- Switchfoot, דרך הסולו היא לעיתים אף יותר טובה מדרך הלהקה. קודם כל- מאז ומעולם הוא היה הכותב והמלחין הראשי של ההרכב, ככה שזה טבעי שהוא יעשה גם דברים לבד. ובכלל- לזמר הזה יש קול שתפור לזמרים מסוגו, מתובל בצרידות ועם רגש ונשמה. כשהוא עושה את הזן האקוסטי- זה יוצא כמעט מושלם (במובן המושלם של המושג).
|| יו-טיוב || השיר להאזנה בנגן || הEP החדש של פורמן [להאזנה] ||

[4] שיר לדרך: Leigh Nash - Between The Lines
ואם כבר בסולנים של להקות עסקינן- אי אפשר עם אחת הזמרות היותר מתוקות וטובות מהז'אנר הזה: Leigh Nash.
אחרי ששנים פעלה עם להקתה- סיקספנס-נאון-דה-ריצ'ר, היא הוציאה ב-2006 את " Blue On Blue" – אלבום הסולו הראשון שלה, שכולל בתוכו הרבה רצועות פופ/רוק יפות במיוחד. קשה לבחור רק שיר אחד- אבל זו בהחלט רצועה שווה שלה, שעם הקול ה"נערי" שלה כובשת כל פעם מחדש. מומלצת.

|| מייספייס || השיר להאזנה בנגן ||