"תסתכלו על המוזיקה בשנים האחרונות: זו מתה קלינית, נרצחה באכזריות על ידי תוכנות מחשב, שמאפשרות לרטש למוות כל שניה של שיר....  אין היום כמעט שירים שבהם להקה נכנסת לחדר ופשוט מנגנת את השיר מההתחלה ועד הסוף. הכל הדבקות ומניפולציות, ללא זיוף חינני, מתופף שברח קצת מהקצב, ריף עקום של סיד וישס, ריקוד מוזר של בז מהפי מאנדייז. האנושיות כבר לא גרה כאן יותר, או כמו שקראפטוורק הכריזו כבר בסבנטיז: 'ווי אר דה רובוטס'..... המסקנה היא שבעוד שהטכנולוגיה שועטת קדימה היא דווקא הולכת אחורה. האם בעוד 3000 שנה עוד יתגעגעו לצליל של הטרנזיסטור? בינתיים העתיד נשמע מזוייף. המוזיקה מתה. תדליקו את האור".

[מתוך "יהי זכרה זיוף", טור השבוע של רביב גולן במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות, בסופ"ש האחרון]

[2] כוח ג'ייסון

ביקורת אלבום: ג'ייסון מרז, "We Sing, We Dance, We Steal Things"

טוב לגלות, שגם אחרי 3 שנים של אתנחתא, ג'ייסון מרז לא איבד את זה. את הרעננות הכוונה. 3

שנים חלפו מאז אלבומו הקודם של מרז ב- ה-30, אלבום מוצלח בשם "Mr. A-Z" שנתן לו דחיפה לקריירה שבאופן כללי לא נסקה לשמיים. אז מרז חוזר עכשיו עם אלבום חדש- ובגדול! הרעננות המוזכרת לעיל באה לידי ביטוי במיוחד בסגנון שלו ובמיוחד באלבום הזה, וזו הצלחה כבירה: לא הרבה אומנים לא חדשים מצליחים לייצר אלבומים ראויים בשנים האחרונות. בעידן הדיגיטל וההמון זו משימה קשה במיוחד. טוב לדעת שיש עדיין כאלה שמצליחים.

באלבום החדש חבר מרז למפיק המצוין מרטין טרפה, אולי המפיק הטוב ביותר כיום בסגנון הסופט רוק והאקוסטי, שהפיק גם לשמות ידועים בשנים האחרונות כמו קייטי טונסטל, ג'יימס מוריסון ורון סקסמית'. התוצאה מרשימה ביותר. כבר מהאזנה לשירים בודדים באלבום מרגישים שהוא הולך להיות טוב, וכמעט אף רצועה בו לא מאכזבת. מה שיותר יפה באלבום- זה שהוא לא חד גוני ונע בין סגנונות, כשמרז צולח בכולם בצורה מעוררת כבוד. מבלדות ושירים שקטים (כמו הרצועה הנועלת והיפה "Beautiful Mess") ועד קטעים על גבול הדאנס האלקטרוני. האלבום נפתח עם "Make It Mine" – קטע קיצבי שמזכיר קצת להקות רוק בריטיות אבל מעודן הרבה יותר.

וזה הולך ומשתפר: " I'm Yours" שומר על קלילות מיד אחריי ואח"כ מגיע אחד הדואטים הכי טובים של השנה- " Lucky" בו הוא מארח את כוכבת הסגנון העולה – קולבי קיילי. ב-"Details in the Fabric" השקט קופץ להופעת אורח ג'יימס מוריסון ונדמה שהשת"פ בינהם מתבקש. ב-"Coyotes" הוא משנה קצב למשהו סופר קייצי שמזכיר משהו שהיינו רואים בMTV בייס.  בשיר "The Dynamo of Volition" הוא נשמע יוצא להקת פיניקס או דה פילינג. פשוט מעולה. ועדיין לא הזכרנו את אחד השירים הכי יפים באלבום – "Live High", עם עיבוד מעולה וביצוע שמזכיר את ג'ק ג'ונסון בשירים הכי יפים שלו. הבשורה היותר טובה היא שאת האלבום הזה ניתן לרכוש בארץ, בניגוד לאלבומיו הקודמים. אז אל תהססו לקנות את אחד האלבומים הכי טובים של 2008.

|| ציון: # # # # וחצי || מייספייס || אין כמו דיסק על המדף ||

[3] ויוה לה וידה וגמרנו

ביקורת אלבום: קולדפליי, " Viva La Vida Or Death And All His Friends"

קולדפליי הוציאו אלבום חדש. כריס מרטין עדיין אוהב שירי איצטדיונים. יש עדיין את הפסנתר. אבל הבשורה הכי משמעותית מהאלבום החדש שלהם היא שקולדפליי כבר לא כאן. לפחות לא עכשיו.

השיר המעצבן יותר בסביבה נחת עלינו לפני כמה שבועות בדמות סינגל הבכורה מהאלבום החדש של הקולד- "violet hil". אני לא יודע אם מרטין וחביריו הרגישו את זה ומיהרו לשחרר את השיר הכי טוב בקריירה שלהם לטעמי (כן, הצהרה בומבסטית אני יודע) – " Viva La Vida". וזהו. פחות או יותר.

אחרי האזנה לסינגל הסופר מוצלח הזה, שלוקח בהליכה כמעט את כל שירי האלבומים האחרים שלהם (וגם הרבה שירים אחרים בסביבה), אנו נתקלים בשממה שמוכרת לנו רק במדבריות סהרה. שאר האלבום נע בין המעצבן למביך, ללא כל כיוון או נשמה, אסופת שירים חלשה שלא מגיעה לשום מקום מלבד סל מיחזור.

וזה חבל, מכיוון שאם יש באלבום שיר ברמה של "ויוה", אפשר לצפות למעט יותר יצירתיות ותעוזה ולהביא לנו לפחות עוד שלושה, ארבעה שירים שינחתו טוב על האוזן. ובכן- הנסיונות למצוא כאלה כשלו. באלבום יש אולי עוד שני שירים טובים ופיניטו. מה זה אומר על קולדפליי? המלעיזים כמובן יקטלו, אבל מי שקצת אהב את המוזיקה שלהם בעבר כמוני למשל, בעיקר יתאכזב. את הכסף על האלבום הזה, עדיף להשקיע באלבום אחר.

|| ציון: # וחצי || מייספייס || אין כמו דיסק על המדף ||

[4] קצרים:

## ל-Jakob Dylan, הבן של בוב- מחייב לכשעצמו, יש אלבום חדש הנושא את השם "Seeing Things".
אני לא בדיוק יודע מה מר דילן רואה, אבל אנחנו כמעט נרדמנו. ולא שאין שירים טובים בכלל, הבעיה היא שכל האלבום נשמע ממש אותו דבר בצורה חריגה גם במחוזותינו (נראה שגם נורה ג'ונס בעצמה היתה מודה). וחבל, כי קול יפה דווקא יש לו....(וניתן להשיג את האלבום בארץ אפילו).

## לונדון פיג (Landon Pigg), זמר הפופ/רוק האמריקאי הוציא לאחרונה EP חדש בשם "קופי-שופ".
הוא לקח שירים מאלבום הבכורה שלו ועשה להם גרסאות אקוסטיות (פלוס שני שירים חדשים לגמרה). והאמת? זה נשמע מעולה, במיוחד הגרסה שלו ל-can't let go של עצמו. חלק מזה בספייס של הבחור.

## ונקנח בלהקה נחמדה.
Eskobar (בתמונה) היא להקת רוק/פופ/אינדי משבדיה שקיימת מ-1995 ומונה 3 חברים. נחשפתי אליה בשבוע שעבר דרך הלאסטFM הנפלא, שמעתי את האלבום החדש שלהם- "death in athens", ויצאתי בהרגשה טובה למדי. אגב, הוא גם כולל חידוש מעניין לשיר "Ready or Not" של הפוג'יס. כדאי לנסות. מייספייס.