וגם: ג'ק ג'ונסון כובש את ארה"ב, להקה אחת, זמר אחד וגם זמרת.

[1] ג'ונסון און טופ. שימו לב: הגוון האקוסטי במוזיקה האמריקאית מקבל חיזוק חיובי. האלבום החדש של ג'ק ג'ונסון "Sleep through the Static" נמצא השבוע במקום הראשון במכירות האלבומים [בילבורד]. את אלבומו החדש הוציא ג'ונסון לפני כשבועיים, כשזהו אלבומו הרביעי במספר. בדרך אל הפסגה הוא עקף את האלבום של איימי ווינהאוס.

[2] פוקוס # 27

Bitcrush : אינסטרומנטלי אינטימי

אני זוכר שמאוד התלהבתי מההרכב MuteMath כשנחשפתי אליו שנה שעברה. ולכן, שוב כמו בקטע הראשון בפוסט הזה, התלהבתי מאוד למשמע הקטע "post" של Bitcrush. קטע אינסטרומנטלי מצוין המשלב תופים ואווירה. ההרגשה רק התעצמה כשהקשבתי ל-" falling inward", קטע של 9 דקות וחצי שנותן בלאונג' הרוקיסטי, אם יש דבר כזה בכלל. ביטקראש זה שם הפרוייקט שמאחוריו עומד בחור אמריקאי בשם מייק קאדו, שבעבר נמנה עם הרכב ועבר לסולו. האלבום " In Distance" יצא ב-2006 ונע בין מחוזות הצ'יל אאוט, נגיעות רוק ואלקטרוני, וכל נעשה עם הרבה אווירה. מה שהופך את האלבום למשהו שונה בפלייליסט שלכם.

[3] מדיה | עיתונים

נופלים בין המילים

בעידן הנוכחי, יש לנו הרבה עיתונים. מגזינים, מקומונים וכמובן- עיתונים יומיים מכסים כל חלקה טובה. שלושת העיתונים הגדולים – "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו-"הארץ" היו ונשארו עמוד הטווח של העיתונות הישראלית, אך גם בין השלישייה הזאת התחרות גוברת וניסיון משיכת תשומת הלב של אלה שעוד קוראים עיתונים- גדלה. וזה באמת הזמן (לחובבי העיתונים מביננו), לעשות סקירה קצרה ולראות מה קורה בשלושת הטייקונים הגדולים בעיתונות בארץ, ולעמוד על העניין שהם מביאים לקורא, בעולם של 2008. ובכן – מעלעול קל בתכני סוף השבוע בשלושת הגדולים עולה תמונה מאוד מדאיגה בכל הנושא של עיניין לקורא ושל התחרות העיתונאית בכלל. נדמה כי המגמה שהתחילה כבר לפני כ-10 שנים – אז התחיל העיתון "ידיעות אחרונות" לצבור תאוצה על פני מתחרו העיקרי – "מעריב" – ממשיכה במלוא עוצמתה גם ביום הזה, ואני לא יודע אם אי אפשר לקבוע שידיעות פשוט משאיר את מעריב מאחור- כמעט בכל אספקט. בעוד ב"ידיעות אחרונות" מנסים לחדש (עד כמה שאפשר היום) בתחום, להביא ראיונות וכתבות מעניינות, אנשי מקצוע טובים שיכתבו דברים מעניינים, ושומרים על צבע המוספים שלהם (במיוחד בסופ"ש), נראה כי "מעריב" כאמור, הולך ודועך לו לאיטו. בסופ"ש הנוכחי, הדבר בא לידי ביטוי בצורה ברורה: קחו את שני העיתונים, ידיעות ומעריב, ותראו כמה זמן יקח לכם להניח את שניהם בפינה. או במילים אחרות: "מעריב" מדפדף מהר יותר מרבע אחד בכדורסל. נראה שמשהו רע עובר שם במערכת "מעריב". "סופשבוע" לדוגמה, מגזין הדגל של העיתון מזה שנים רבות, מצביע על שיממון רב בתקופה האחרונה. פשוט אין מה לקרוא בו. קוראים נאמנים (שאני מכיר) מדווחים אפילו על זילות יתרה של מוסף הספרות של העיתון, שבעבר היה המוביל בשוק העיתונות. נראה כי רק המוסף "פרומו" עוד שומר על ראש מעל המים (וגם- בקושי רב). אם ניקח לדוגמה את עיתון "הארץ" נראה כי הוא בהחלט מביא גוון שונה בשלישיה הזאת, ועל זה יצביעו גם נתוני הקריאה של העיתון שנמצאים בעליה מתמדת בשנים האחרונות (ועלו גם בשנה האחרונה). ובכלל- הוא מביא עניין עם כתבות והרחבות שבעיתונים המקבילים לא מקבלים תשומת לב יתרה (ובכלל- "הארץ" הוא העיתון העמוס ביותר מבחינת תכנים מכל מבין שלושת העיתונים). "הארץ" גם חתם על תפוצה יד ביד עם העיתון הכלכלי המצליח "דה-מרקר", מה שמוסיף לו צבע ייחודי ("ידיעות" נכנסו בשבוע האחרון עם "כלכליסט" שינסה לתת תחרות ל"דה-מרקר" ו-"גלובס" הותיקים). הארץ מציג כאמור, נישה מעט שונה מהשניים האחרים וזה בהחלט משחק לטובתו, שכן- שינויים כאלו או אחרים מתקבלים ביותר סלחנות (עיצוב העיתון אגב, מקביל לעיצוב העיתונים הגדולים בעולם, בשונה מ"ידיעות" ו"מעריב"). "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמצליח להציג צמיחה משמעותית בשוק, ונראה כי רוב האוכלוסייה מבין קוראי העיתונים- קוראים אותו. הוא אומנם פחות מחוכם מ"הארץ", אבל מצליח לעניין את הקהל בצורת הגשת העיתון והתכנים המפורסמים בו. הגיליון האחרון של "7 לילות" (המקביל של "פרומו") מעיד על כך יותר מכל- יש מה לקרוא בתרבות וזה דיי מעניין. כמו שזה נראה עכשיו- מעריב חייב להתעשת ומהר לפני שהפער שיווצר בינו לבין ידיעות רק ילך ויגדל, וזה אומר- מכת מוות לעיתון הזה, שכידוע, יוצא כבר שנים רבות.

[4] פוקוס # 28: Andy Davis

לאחרונה יצא לי לשמוע דיי הרבה מוזיקה אקוסטית מאמנים שלא הכרתי לפני, ואני חייב לציין שחלקם ממש טובים ומשתלבים בכל פלייליסט אקוסטי שתשימו אותם. אחד מהם הוא Andy Davis [מייספייס]. דיוויס מגיע מטנסי, ארה"ב ומתמקד בעיקר באקוסטי/סופט-רוק. ב-2007 הוא הוציא אלבום שנקרא "Let The Woman" שהוקלט כולו ב-10 ימים בלבד, בעזרת המפיק מיצ'ל פרום (שעשה אלבומים בין היתר לשריל קראו, קרוודד האוס ורנדי ניומן). מי שאוהב זמר עם קול צלול שנשען על לחקנים קלילים – בהחלט עשוי לחבב גם את דיוויס. שווה לנסות.

[5] פוקוס # 29: על הזמרת אנט (תקראו ותבינו)

@ מייספייס

הלכתי לשירותים מקודם. הסתכלתי לרגע לתוך האסלה וראיתי עכביש נאבק על חייו ומנסה להחלץ מטביעה. לקחתי מקל ועזרתי לו לצאת...חשבתי שהוא יצליח לשרוד אבל זה היה כבר מאוחר מידי... ):

המונהאן האחרון

Pat Monahan עשה דברים יפים מאוד עם ההרכב Train בכל 14 השנים שהוא הסולן של הלהקה. בשנתיים האחרונות, אחרי שההרכב הכריז על הפוגה, לקח מונהאן את המושכות ועבד על אלבום סולו אישי משלו. אחרי שתי האזנות לאלבום, התוצאה יכולה בהחלט להשביע את רצונו. הוא נולד ב-1969 בארה"ב. ב-94' כאמור החל להופיע עם ההרכב Train וכעבור 4 שנים הוציאו את אלבומם הראשון. בשנת 2001 התפרסמו מאוד עם הלהיט "s of Jupiter". את אלבומם המשותף האחרון – "For Me, It's You" הוציאו ב-2006, אך מונהאן עצמו עבד על אלבומו במקביל כבר שנה קודם לכן. את 14 שירי האלבום שנקרא "Last Of Seven", הוא כתב בעצמו במילים שנוגעות בדברים דיי רגילים בשירים- אהבה והחיים. סגנון הפופ/רוק/סופט-רוק שלו מושפע גם מטריין, אך נראה שזה באמת הסגנון הטוב ביותר בשבילו. באלבום אגב, יש גם כמה רצועות שקטות ויפות כדוגמת השיר ההיפה "Pirate on the Run" או "Thinkin' Bout You". מלבדו ניתן למצוא את הסינגל "Her Eyes" המצויין, וגם את "Someday" הקליט. בשורה התחתונה: למרות הסגנון הנפוץ, מונהאן לא מאכזב בבכורה האישית שלו.

@ האלבום "Last Of Seven" [להאזנה]

סיה לחמישה

בחודש ינואר הוציאה האוסטרלית סיה פורלר (Sia) את אלבום האולפן החמישי שלה- "Some People Have Real Problems". שם האלבום אומנם מכתים חלק מאנשי העולם בבעיות, אבל בכל הנוגע למוזיקה- לסיה אין שום בעיה בכלל- גם אחרי יותר מעשור. את הביקורת הקודמת שלי עליה כתבתי בעקבות אלבום ההופעה חיה שלה שהוקלט בניו-יורק ב-2007. בהופעה חיה, האיכויות שלה אף באות לידי ביטוי עוד יותר, אבל גם באולפן- הקול והאווירה שהיא יוצרת נותנים לה פור ענק על הרבה זמרות אחרות. את האלבום הזה היא כתבה ביחד עם סם דיקסון שגם מנגן בלהקתה. ובכלל- לסיה יש מאחוריה (תרתי משמע) המון אנשים שמוסיפים את ההרמוניה, וההרכב שלה מונה כ-12 אנשים באופן כללי. ומה באלבום החדש? שירי האווירה הליליים שלה נשמרים גם פה כמו ברצועת הפתיחה "Little Black Sandals" – יופי של שיר. גם בהמשך ההרמוניה לא נוטשת ("Day Too Soon", "Academia"). בשיר "The Girl" היא טיפה יותר חזקה בעוצמת השיר. טיפה. אם אהבתם את סיה של האלבומים הקודמים- אתם לגמרי תאהבו אותה גם פה, כי לא הרבה השתנה. יש שיגידו שזה לא ממש טוב, יש כאלה שיגידו שזה מצויין. אני שייך לצד השני.

 השמעת בכורה: Sleeperstar

לפעמים, לא לעשות שום דבר מניב דווקא את התוצאות הטובות ביותר (אולי לקח לחיים בכלל). ואם נעזוב רגע את התובנות העמוקות, זה בדיוק מה שקרה לי עם סליפר-סטאר, הרכב רוק אלטרנטיבי מטקסס, ארה"ב, שלאחרונה הוציא EP ראשון ומופיע בעיקר במקומות קטנים בארה"ב. לעת עתה. נחשפתי אליהם ממש ממש במקרה, כבדרך-אגב כזה, ואהבתי במיוחד. כי אם האלבום של החבורה הזו נשמע כמו השירים ב-EP (לפחות ה-4 שבמייספייס הכוונה, כי כל דרך אחרת לשמוע אותם עלתה בתוהו), אזי יהיה לנו פה אלבום מנצח. סליפר-סטאר הם ארבעה: כריס פירסון (סולן, גיטרה, פסנתר), ג'ק לסטר (קול שני, פסנתר), ניק בוקס (קולות, גיטרה חשמלית) ו- שון מנרי על התופים. מה שיפה אצלהם זה השוני הקטן הזה בין שיר לשיר (ושוב- לפחות עפ"י ה-4 המוצעים לשמיעה במייספייס). את "Disengage " יוכלו לאהוב אפילו חובבי הדאנס מביננו. השני-  "the journey" כבר נשמע ממש כמו רוק אלטרנטיבי עשוי טוב. "just so you know" נשמע יותר רגוע עם ביצוע מדויק והכי יפה זה הבלדה האחרונה- "texas rain" המלווה בפסנתר בצורה מעוררת השראה. עד עכשיו זה בהחלט כובש, יהיה מעניין לשמוע מה יהיה עם ה-4 האלה בהמשך.

@ "texas rain" [להאזנה]

פוקוס 26: על הזמר האמריקאי כריס רייס

הרייס הראשי מבחינת מוזיקת הפולק בשנים האחרונות הוא ללא ספק דמיאן רייס. ולמרות זאת, יש עוד רייס אחד – Chris Rice, שמלווה את עולם המוזיקה כבר 12 שנה. אז הרייס הזה מגיע מארה"ב, שר שירי פולק ומשלב תכנים נוצרים עכשווים, כמו אומנים אחרים. והוא בהחלט מביא כמה וכמה שירים יפים למדי. את אלבום הבכורה שלו " Deep Enough to Dream " הוא הוציא ב-1997. מאז הוציא עוד 5 אלבומים, לא כולל אלבום הופעה חיה אחד ואלבום אוסף. האחרון מבינהם יצא ממש ב-2007 ונקרא " What a Heart is Beating For". הוא הוציא סה"כ 8 סינגלים במהלך השנים, כולל השיר 'לימונדה' בשנה שעברה, מתוך האלבום החדש. מי שאוהב האזנה קלה יתחבר אליו מיד. פה ושם יש לו הברקות יפות, שאר השירים דיי סטנדרטיים לסגנון. לא שזה מזיק אתם יודעים. שימו לב בעיקר לשירים: " Smile", " Lemonade", " When Did You Fall". אומנים דומים: ג'יימי קלום, מייקל בובלה, ג'ון מאייר. 

@  למייספייס של כריס רייס

בנות של חורף
לכל אוהבי המוזיקה האקוסטית והקול הנשי- 3 הבנות הבאות- בשבילכם.

Lucy Kaplansky – את לוסי קפלנסקי, זמרת פולק אמריקאית בת 48 כבר, הכרתי בעקבות הרדיו האקוסטי של IO. היא פעילה מסוף שנות ה-70 ועושה פולק/אקוסטי. עם קול נעים כיף לשמוע שירי רקע כמו שהיא מביאה. בסוף שנות ה-90 הוציאה אלבום קאברים עם סופרגרופ בשם Cry Cry Cry שכלל יחד איתה את דר וויליאמס וריצ'ארד שאיינדל. עד כה הוציאה 6 אלבומים כשהאחרון מבינהם יאצ ב-2007 ונקרא "Over the Hills".

@ האלבום "Over the Hills" [להאזנה]

Mindy Smith – זמרת פולק/קאנטרי, אף היא מארה"ב, בת 35 כיום. הקול שלה מזכיר זמרות כמו פטי גריפין. את אלבום הבכורה שלה "One Moment More" הוציאה ב-2004. כעבור שנתיים הוציאה אלבום נוסף, והשלישי שלה יצא ב-2007 ונקרא "My Holiday".

@ האלבום "My Holiday" [להאזנה]

Dar Williams – היתה עם לוסי קפלנסקי בהרכב Cry Cry Cry. התחילה לפעול בצורה עצמאית ב-1990, וגם היא מז'אנר הפולק/אקוסטי/קאנטרי. עד היום הוציאה 6 אלבומי אולפן ושני אלבומי לייב. האחרון שלה היה הופעה חיה ב- Bearsville.

אומנים דומים בסירה אחת

והנה פינה נחמדה שחשבתי להעלות על הכתב אחרי שכבר כמה זמן אני מיישם אותה בפועל: אומנים דומים על במה אחת! או למעשה: לוקחים כמה אומנים דומים אחד לשני בסגנון ובמעטפת- ושומעים את כולם בערבוביה. מה יוצא? אלבום אחד ארוך שמורכב מכמה אומנים.
והנה הנגלה הראשונה:  הפופ/רוק הגברי של שנות ה-20 שלהם

Matt Nathanson
מאט נתנזון פרץ בשנה החולפת לתודעת הציבור עם אלבום חדש וכניסות למצעד האלטרנטיבי בארה"ב.
הוא אומנם כבר בן 34 אבל נשמע פחות ואלבומו החדש "Some Mad Hope" טוב למדי.
Matt Wertz
על מאט וורץ כבר כתבתי בפינת הפוקוס:
סינגר-סונגרייטר, שוב מארה"ב, מדינת הסינגרים הכותבים והוא בן 28.
ומה יפה בו? המוזיקה. פשוט כך. פשוטה, כזו ששמענו כבר לפניו והרבה אבל- הוא עושה אותה בצורה מצויינת. כששמעתי את השירים אצלו במייספייס מאוד התלהבתי מה שגרם לי לשמוע את האלבום שלו – שיצא עוד ב-2006 ("Everything In Between") הוא באמת נהדר. 
Jon McLaughlin
ג'ון מכלפלין, שם משפחה טיפה מעצבן, אבל אחלה מוזיקה, מגיע מאינדיאנה שבארה"ב. לכן לא כ"כ מפתיע שלאלבום החדש שלו שיצא השנה הוא קרה על שמה של המדינה ("Indiana").
לקריירת הפופ/רוק שלו קדמה ילדות של לימודי נגינה על פסנתר ומכאן הכיוון המוזיקלי. באלבומו משמש הפסנתר ככלי דומיננטי למדי, אבל גפ התופים נמצאים שם- והרבה.
את ה-EP הראשון שלו הוא הוציא ב-2004 ואחד נוסף ב-2005. למעשה האלבום "אינדיאנה" מוגדר כאלבום הבכורה שלו.
בין שיריו באלבום תמצאו כמה וכמה יפים כדוגמת Beautiful Disaster"" , "Human", "People" ו-
"Anthem for American Teenagers".
Landon Pigg
ב-2006 הוציא לונדון פיג, כיום בן 24 את אלבום הבכורה שלו- "LP" והשיר שלו " Can't Let Go" נחל הצלחה יפה בארה"ב מולדתו. הוא דומה למדי ל-3 האחרים כאן בסירה והאלבום שלו הוא פופ/רוק נקי, עם רצועות טובות יותר וטובות פחות, סה"כ- אחלה זמר.

ג'ונסון @ ג'ונסון וחוזר חלילה

אומנים כמו ג'ק ג'ונסון מתאפיינים בדבר אחד ממשי: הם יודעים לעשות ממש טוב את מה שהם יודעים לעשות. כל השאר לא חשוב.

ג'ק ג'ונסון הוא ללא ספק דמות מפתח בפריצת הסצינה האקוסטית ללב החברה המערבית ולא רק. שלושת אלבומיו הראשונים התאפיינו, כל אחד מהם, בנינוח אקוסטי יפה שעל כולם מנצח ג'ונסון ביד רמה. וזה כאמור, היה יפה. אפילו מאוד. שיר כמו

"Taylor" מלווה אותנו עד היום בסיטואציות שונות והוא אחד היפים שלו. או למשל "gone" המצויין (שניהם מאלבומו הראשון אגב). לא נפסח במשכת הקרדיטים גם על "Better Together" הנהדר שמתובל במקצב אחיד ויפה. "Dreams Be Dreams" נותן לנו מוזה שקטה בערב חורף קריר. "Upside Down" ו-"Flake" נותנים לנו קצב. ג'ונסון יצר רפורטואר מרשים של מוזיקת בתי קפה מהיפות שיש.

אבל מה קרה לו באלבום החדש, זה שיוצא ממש עכשיו - "Sleep Through the Static"? נראה שג'ונסון במתכונתו הנוכחית קצת נשאב לגיטרה האקוסטית שלו יותר מידי. מה שהיה יפה והספיק לשלושה אלבומים, קצת מתחיל להיות נסחב באלבום רביעי. ג'ונסון אומנם הולך לפי שיטת "נוסחה מנצחת לא מחליפים" אבל הוא כנראה שכח שבעידן המודרני, יש לנו הרבה ג'ונסונים כמותו שיכולים להוות תחליף לא רע למה שהוא עצמו בנה.

אז מה באלבום החדש? זה לא שהוא כזה רע, אבל הוא לא מחדש שום דבר וחבל. זה נשמע כאילו הוא אסף את השירים שלא נכנסו לאלבומיו הקודמים וקיבץ אותם באלבום החדש. הבעיה היותר גדולה היא- שהרבה מהם בינוניים. ג'ונסון הלך על הפורמה שלו מהשנים האחרונות וקצת הזניח את החלק האומנותי. ככה שיוצאת לנו אסופה של שירים "נחמדים", אבל מלבד שלושה, ארבעה שירים ("What you thought you need", "If I had eyes", "While we wait") - אין כאן במה להתגאות. וחבל. אחרי הכל- ג'ונסון הוא אבא דיי גאה. אולי הוא כבר מתחיל להזדקן.

@ האלבום "Sleep Through the Static" [להאזנה]

מעבירים את היום
פוקוס # 25: Third Day

אל Third Day נחשפתי בעקבות שיר יפה שלהם שנקרא "Show Me Your Glory". אז אחרי שאהבתי לא יכולתי להשאר אדיש ובררתי עליהם עוד קצת.
את "היום השלישי" קיימים כבר דיי הרבה זמן, 18 שנה ליתר דיוק, מגיעים מג'ורג'יה ארה"ב, ופעילים עד עצם היום הזה. הם מונים חמישה חברים: מארק פוול – קולות וגיטרה, מארק לי – גיטרה וקולות רקע, ברד אברי, טאי אנדרסון ו-דיוויד קאר.
הם מגדירים את עצמם רוק נוצרי (סגנון רווח שהביא הרבה אומנים טובים) ומשמיעה ראשונה אפשר להבחין בשירי רוק יפים שלהם. את אלבומם הראשון הם הוציאו בשנת 1997. ב-2007 הם הוציאו אוסף כפול (בהפרש של חודשיים מדיסק לדיסק). מלבד השיר הראשון שהזכרתי יש להם עוד כמה טובים ובמיוחד "Cry out to Jesus" – מומלצת גם גרסת ההופעה חיה (במייספייס), והכי יפה- "God Of Wonders" - אין מילים.
 ##למייספייס של  טרד-דיי

1. Newton Faulkner - Tear

הסינגל החדש של ניוטון פולקנר האנגלי, מחדש בצורה נהדרת את הלהיט של מאסיב אטאקט. מתוך אלבומו "Hand Built By Robots"

2. Colbie Caillat - Mistletoe

סינגל חדש לקולבי האמריקאית שיצא לכבוד הקריסמס ולא נכלל באלבום שלה.
3. דני רובס - משהו חדש מתחיל

דני רובס חוזר אחרי שתיקה עם אלבום חדש וסינגל מצויין שאומנם נשמע דומה לדברים קודמים שלו, אבל הביצוע עושה את ההבדל.
4. בעז בנאי - כל השבוע מרגיש כמו שבת

בהתחלה לא התלהבתי, אבל השיר הזה ראוי ביותר. בפזמון אפילו הוא נשמע כמו אביתר. הכל נשאר במשפחה.
5. David Ford - Song For The Road

זהו דיוויד פורד, זמר בן 29  מאנגליה, וכאן זהו שיר מאלבומו השני והחדש. השיר הזה לא יצא כסינגל.
6. Gavin DeGraw - In Love With A Girl

גווין דגרוו המצויין חוזר עם סינגל חדש מתוך אלבום חדש שייקרא על שמו וייצא בחודשים הקרובים. אוהבי הרוק-פופ יאהבו. 
7. The Hoosiers - Cops and Robbers

הסינגל החדש של החבורת האינדי-רוק העולה מלונדון שבא מתוך אלבום מאוד מומלץ.
8. Submersed - Price of Fame

סינגל חדש להרכב רוק שהיה אנונימי מבחינתי, מגיע מארה"ב. השיר הזה מצויין, האלבום טיפה פחות.
9. Until June - What I've Done

פריצ החודש אצלי. "עד יוני" הם הרכב רוק אלטרנטיבי מארה"ב והם מביאים לנו את אחד מאלבומי הרוק הטובים שיצאו ממש בסוף דצמבר 07 ולכן יחשבו ב-2008. אלבום נהדר, אוהבי הרוק לא יכולים לפספס אותו. זהו הסינגל הראשון מתוכו.
10. אוהד חיטמן - צעד אין חזור

אוהד חיטמן חוזר עם אלבום חדש וכבר שיחרר 2 סינגלים מתוכו. "צעד אין חזור" יהיה הסינגל הבא שלו שייצא בקרוב עפ"י מקורות שהיו בהופעה שלו.
11. Dan Wilson - Breathless

סולן ההרכב 'סמיסוניק' עם אלבום חדש ושיר מתוכו שכבש את המקום הראשון במצעד האלטרנטיבי של ארה"ב. האלבום אגב- טוב מאוד.
12. גדי אלטמן - כיוונים חדשים

גדי אלטמן שמוכר לנו יותר כסולן של 'בוטן מתוק בקרקס' חוזר עם סינגל סופט רוק מעורר כבוד.
13. OneRepublic - Won't Stop

הפתעת החודש שלי. וואן-רפובליק מביאים אלבום סופק רוק עם נגיעות מוזיקה שחורה ואקוסטיקה- לא יכול להיות יותר טוב. השיר הזה הוא לדעתי הטוב ביותר באלבום, לא יצא כסינגל.
14. Donavon Frankenreiter - Heading Home

דונבון פרנקנריטר לא הוציא שום דבר חדש מאז אלבומו ב-2006 אבל שמעתי אותו כ"כ הרבה החודש שאני מביא את אחד משיריו- זמר מעולה.

@ להאזנת האוסף