27/2/2009

"תוך פחות מעשר שנים הפך M Ward מיוצר פולק איזוטרי ותמהוני לגיבור גיטרה אמיתי. האלבום החדש והשישי שלו, וורד לקח את מייק מוגיס - ילד הכפתורים והמפיק הכמעט אקסקלוסיבי של סאדל קריק וברייט אייז - בכדי שיעזור בהפקה ובמיקסיניג, רק משלימה את המיזוג הנעלה הזה. עכשיו חסר רק שוורד יזרוק את זואי דשנל לצלמי האופנה ויקים הרכב עם אוברסט.
[אלון עוזיאל על החדש של M ווארד בוואלה] 

" כמו הרבה דברים טובים בחיים, גם האלבום הזה הגיח באופן די מפתיע לחיי, אני אפילו לא זוכר איך בדיוק זה היה, אבל שוטטות ארוכה באמזון הסתיימה במעטפת אלבום מסקרנת, מעין תמונה בארוקית, שבתוכה מצאתי אוצר בלום. בתוך האלבום גיליתי צמד צרפתי, שמתחרה בהצלחה רבה עם הצמד הצרפתי המוביל כרגע סצינה העולמית, AIR. הצמד Simon Buret ו-Olivie Crousier מייצרים באלבום הבכורה שלהם מוזיקה מהפנטת, המבוססת על פסנתר דומיננטי וקולו המחוספס של Buret. עד כאן, זה יכול הישמע כמו עוד גירסת כיסוי של Coldplay, שבעצמה מנסה להיות גירסת כיסוי של Radiohead, אבל הדימיון מסתיים (או בעצם מתחיל?) ברגע שאוחזים ברסן של החיות המופשטות שדוהרות לארץ שום מקום."
[סקירה על הצמד ארון, בבלוג "זמן למוזיקה"]

"קשה למצוא מישהו שיאמר מילה רעה על התפוחים. השילוב שלהם בין Fאנק, ג'אז, היפ-הופ, ברייקביט, ביגבנד ואינספור סגנונות אחרים פונה לכולם, ללא הבדל דת, גזע מין וטעם מוזיקלי. אף אחד לא חסין בפני הקסם הקצבי שלהם. בשישי בצהריים בזאפה הם בסה"כ גרמו לכל הקהל לרקוד. תשימו אותם בבית-קברות ותקבלו את תחיית המתים".
[נדב לזר מחמיא לתפוחים ב"תרבות מעריב" ביום שישי שעבר]

אלבום חדש ("Songbread / Another Ocean") יוצא ממש עכשיו לזמר אמריקאי הקורא לעצמו Bird By Snow. שני השירים הראשונים במייספייס אצלו ("If You Wait", "What I Am Doing"), תפסו אותי דווקא, למרות שהשניים האחרים לא היו משהו. מזכיר מעט את גל אינדי –היערות שפקד אותנו רבות לאחרונה (שירוואטר, גריזל בר, גרייט-לייק-סווימרס, פליט פוקסס).

ל-Jem יצא בסוף 2008 אלבום חדש – "Down To Earth", ומתוכו יש כבר שני סינגלים: הראשון הוא " It's Amazing" הבאמת מעולה. השני שיוצא עכשיו הוא "Crazy", מעט פחות טוב. עדיין היא שווה האזנה.  

הזמרת מיסי היגינס תחל בסיבוב הופעות חדש עם חומרים מאלבומה האחרון "On a Clear Night" שיצא ב-2007. בטור, בו יתארח ג'סטין  נוזוקה, החל בשבוע השני של פברואר ויימשך עד אמצע מרץ. בסיבוב הקודם בשנה שעברה קיימה היגינס את הטור שלה ביחד עם בן פולדס והאינדיגן-גירלס.

קלי גרוקט, בסיסט ההרכב הסבנטיזי – ELO, הלך בשבוע שעבר לעולמו לאחר התקף לב כשהוא בן 63. לאחרונה חזר גרוקט לנגן עם "האורקסטרה", הרכב שקם מפליטי ELO וניגן חלק משיריהם. הופעה של ההרכב מתוכננת להערך בחודש יוני בישראל וכרגע לא ידוע מה יעלה בגורלה. באתר הלהקה הקדישו לגרוקט הספד.

"בצעדים שביצע, הוכיח גנור שהוא קשוב לקהל מאזיניו עוד פחות מאשר למוזיקה טובה. 88 היא לא סתם תחנת רדיו, היא אחד מערוצי השידור הבודדים בארץ שהפכו לקאלט של ממש. התחנה בנתה מותג מצליח, צברה קהל מאזינים מושבע ואפילו הצדיקה את עצמה מבחינה כלכלית. השינויים שנערכו בה מחריבים את כל זה בהדרגה. לתחנת רדיו חייב להיות קו ברור, ואם אין לה כזה, היא תצא קרחת מכאן ומכאן - המאזינים הישנים לא ימשיכו לשמוע תחנה שמנגנת פופ מיושן באמצע היום, ומי שבאמת שרוצה לשמוע פופ, לא יחפש אותו ב-88. לבננהרמה אולי יש את זה, אבל 88FM תאבד את קהל מאזיניה אם מישהו בקול ישראל לא יבצע בקרת נזקים ומהר."
[סנונית ליס מבצעת בדק בית משלה אחרי חודש שידורים של 88FM החדשה. ב"נענע10"]

הרכב האינדי-רוק הבריטי הותיק – Gomez, ישחרר את אלבומו השישי והחדש, A New Tide"" בסוף חודש מרץ. עד אז אפשר לבקר באתר הלהקה ולהתעדכן בנעשה.

שימח אותי לגלות השבוע ש-The Morning Benders הוציאו לאחרונה אלבום מלא חדש!! איך לא שמעתי על זה קודם? או שמה נאמר- שנת החורף בעיצומה אצל אנשים מסויימים. בכל אופן- לא מוותרים על אחד מהרכבי האינדי הטובים יותר שיש כיום (מגיעים מסן-פרנסיסקו השמחה), עם ניחוח מובהק של הסיקסטיז והסבנטיז. אגב, לאלבום החדש ("Talking Through Tin Cans") מתווסף אלבום אחר, קאברים, שעשו החבר'ה והוציאו אותו לפני כמה וכמה חודשים טובים. חפשו קאבר טוב שלהם בשיר-טו-די-אנד, כאן בסיום המגזין.

Tom McRae הבריטי, מוציא אלבום חדש ופולקי במיוחד. האלבום נקרא " Sad Songs For The Left Hand Alone" ולהגיד שיש בו משהו מיוחד יהיה שקר. להגיד שהוא לא טוב גם יהיה שקר.
בכל מקרה, אין כמו שתנסו בעצמכם.

בשורות משמחות (1): הזמר Fינק (עליו ב-"עונת-הפולק" בפרק 3 שעלה בבלוג השבוע), עתיד להוציא אלבום חדש באמצע השנה, אלבומו הרביעי.

בשורות משמחות (2): סקוט מתיאוז הבריטי (וגם עליו ב"עונת-הפולק") מוציא השנה אלבום חדש, 3 שנים אחרי אלבום הבכורה המופתי שלו. זה צפויי לקרות במהלך חודש מאי הקרוב, נחזיק אצבעות.

בן האדסון, והרכב האינדי/אלקטרוני שלו - Mr Hudson & The Library, יוצאים במרץ לסיבוב הופעות חדש, כפי שמעודכן במייספייס שלהם. את אלבומם הראשון- " A Tale of Two Cities" הם הוציאו עוד לפני שנתיים, מתוכו הסינגל המצליח " Picture Of You".

ומשהו עם אווירה לפני סיום: Our Broken Garden הוא פרוייקט יחיד של הזמרת הדנית אנה ברונסטנד. את השירים היא כותבת בעצמה ומתלווים אליה להופעות עוד כמה חברים. הסגנון הוא מלודי ושקט עם אווירה. כדאי לנסות.

-||אלבום אחד בשבוע||
                                                   The Postal Service - Give Up
על בן גיבארד נגמרות המילים כששומעים את אחד האלבומים של דד-קאב-פור-קיוטי ("Transatlanticism" אם אתם מתעקשים). אך בעוד שאת הקריירה על הקיוטי הוא התחיל בסוף שנות ה-90, את זה שעם הפוסטל סרוויס הוא החל בתחילת העשור הנוכחי (2001). 4 חברים כולל גיבארד הסולן שעושים מוזיקה אלקטרונית במסווה מוזיקת בתי קפה. והסגנון הזה כובש (לפחות אותי): ב-2003 הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם שנקרא " Give Up", אלבום מעולה וכייפי להאזנה, כמעט בכל מצב ובכל זמן. קבלו את שני השירים הכי טובים מתוכו.
## Suddenly Everyhing Has Changed
## Such Great Heights

-||שיר טו די אנד||
(The Morning Benders - lovefool (cardigans cover
קאברים זה בעייתי, כבר דיברו על זה לא מעט. אבל לפעמים הם נהדרים. ממש כמו זה שכאן, שייך לקרדיגאנס במקור, ומבוצע היטב ע"י המורנינג בנדרס (הרחבה עליהם קצת יותר למעלה), מתוך אלבום הקאברים שהוציאו באמצע 2008 ושנקרא – "bed room covers".
## להאזנה [MP]

תוכנית מספר 8: ספיישל זמרות וקולות נשיים.
את השעה ערכה חן רוזן במיוחד עבור 'דרך המוזיקה'. ובספיישל: זמרות מכל קצוות הקשת, בין העכשוי לותיק עם קייטי טונסטל,
שרה ברליס, פייסט, ג'ניס ג'ופלין, קרלה בורני, הקרדיגאנס ועוד הפתעות. האזנה נעימה.

לשמיעת התוכנית ולתוכניות קודמות, הכל ב-ICAST

פלייליסט:
1. Lily Allen - Womanizer
2. KT Tunstall - Suddenly I See
3. Sara Bareilles - Vegas
4. Missy Higgins - Ten Days
5. The Cardigans - Carnival
6. Howling Bells - Into The Chaos
7. Feist - 1234
8. Emmy The Great - First Love
9. Carla Bruni - Those Dancing Days Are Gone
10. Indigo Girls - Mrs. Robinson
11. Dean & Britta - Friday I'm In Love
12. Cat Power/Myra Lee - Sea of Love
13. She Keeps Bees - Bones Are Tired
14. Jenny Wilson - Only Here For The Fight
15. Frou Frou - Breathe In
16. Janis Joplin - Me and Bobby McGee

אומנים אורחים: Horse Feathers // Port Obrien

מסע אל נבחי האינדי-פולק העכשיווי וחקירת אומנים שכדאי לשים אליהם לב

מייספייס || קנו אלבומים של פינק || Fink     

 || Scott Matthews          מייספייס || האתר הרשמי || קנו אלבומים של סקוט מתיאוז

רק בדיעבד, אנחנו באמת יודעים את הגודל האמיתי של הדבר. הכוונה: רק במבט לאחור אנחנו יכולים לשים לב עד כמה השפיע עלינו משהו בחיים או עד כמה אנחנו אוהבים משהו באמת וכד'. הסיבה היא השינוי. הרבה דברים משתנים משניה לשניה, אנחנו משתנים ומשנים את דעתנו כל שעה בממוצע לגבי כל מיני דברים.

במבט לאחור- סקוט מתיאוז הבריטי (שוב בריטי) הוא מהאומנים האהובים האלה שמלווים אותך שנים. לפחות אצלי.

הסיפור שלי עם מתיאוז החל ככל האהבות ממבט ראשון בעולם. או שאולי זו היתה האזנה שניה, אני לא בדיוק זוכר. מה שחשוב זה, שהשיר שלו " Elusive" היה ב-2006 אחד השירים שהכי שמעתי. ושלא תגידו שיר ממכר וקליט, כזה שאפשר לשמוע בכל מצב ברדיו. אין מצב. "אילוסיב" של מתיאוז שקט, אפל, מינורי בצורה מפחידה. אבל זה כל הקסם. שיר שחודר דרך כל העצמות ומצית את הדימיון בסיטואציות מציאותיות.

בעקבות "elusive " (ואליקו, שהכיר לי אותו) , יצאתי למסע בכדי לברר מה יש בו, בסקוט מתיאוז, מה הקסם הזה בשיריו. הבשורות הטובות לא איחרו לבוא: שני סינגלים נוספים שהוציא באותה שנה- " dream song" ו-" Passing Stranger" ביססו את המחשבה שלא מדובר פה בעוד סתם סינגר-סונגרייטר עם גיטרה ששר פולק.

האלבום שלו, שגם כן עונה לשם " Passing Stranger" הוא יצירת מופת ומלאכת מחשבת. ושלא תטעו: אין לו עוצמה מחשמלת, אין בו קטעים שגורמים לך לעוף (פיזית) ואין בו משהו מעורר. להיפך: הוא שקט, הוא חודר, הוא עוצמתי מתחת לפני האדמה. וזה הקסם של אלבום הבכורה הזה שלו: ניצוצות מתחת לאדמה. כל שיר ושיר באלבום הזה לוקח אותך למחוזות אחרים. יופי צרוף לאורך 40 ומשהו דקות....

את האלבום ההוא לא התאפקתי והזמנתי מאמאזון הרחוק. אחרי שנה כבר היה ניתן להשיג אותו בארץ. ואם מביאים אותו לארץ, גם אם זה רק כדיסק, המצב הרבה יותר טוב משחשבנו. 

מסדר את כל הירקות בסל

שקנית במכולת

וזה מתקדם מהר

ואתה חושב על העבר

נוסעים הביתה

השמיים מאיצים

וכל העננים לבשו צורה של אבן חן

וזה מתקדם מהר

ואתה חושב על העבר

פתאום הכל השתנה...

מניח את כל הבגדים שכיבסת

וכשאתה מקפל את החולצות

אתה מהסס

וזה מתקדם מהר

ואתה חושב על העבר

פתאום הכל השתנה...

בלי שמרגישים... הזמן חולף כהרף עין. ואנחנו חיים. רוצים להאחז במשהו טוב אבל הכל תמיד מתמוסס לנו בין הידיים. בלי שנשים לב, פתאום הכל משתנה...

19/2/2009

עלים # 6: זה לא מובן מאליו...

(עלים: פינה על החיים ומה שבינהם. בעיקר על מה שבינהם)

# לשתות נס קפה. כשאנחנו מצוננים, לנס-קפה אין טעם. לכלום אין טעם.

# לבהות. כשאנחנו מוטרדים וחושבים ללא הפסק, הבהייה התמימה נעלמת כמו אל תוך חור-שחור...ואין לה משמעות...

# לעבוד. גם בעבודה הכי מעצבנת בעולם, או הכי עמוסה, או הכי מתישה. מספיק חיידק אחד קטן בכדי להשבית אותנו מכל פעילות. וזה עוד במקרה הטוב...

# ללכת ברחוב. אולי הדבר הבאנלי והלגיטימי שיש. לפעמים, פציעה מונעת מאיתנו את הדבר האלמנטרי הזה. כולה ללכת ברחוב...

# להאזין....למוזיקה....לטבע. לעצום עיניים ולשמוע באמת. השבוע הסתבר לי שהאוזן השמאלית שלי היתה סתומה. רופאת האף-אוזן-גרון שיחררה לי אותה. פתאום אני שומע צלילים קטנים כ"כ שלא שמעתי זמן רב, אם בכלל...

# הרגשה טובה. כשאנחנו מרגישים טוב בלב אנחנו שוכחים כמה ההרגשה הטובה הזו, החוויה המרוממת הזו, היא מדהימה וחמקמקה...

זה לא מובן מאליו, והמעט שנוכל לעשות זה להעריך את הדברים הקטנים האלה ולהגיד לחיים – תודה....

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ 

"קשה למחוא כפיים בלב שלם למי שעושה קריירה מלדבר נגד קריירה. הרי בעצם גם הוא, כמו חברות התרופות המגונות בעיניו, מציע פורמולה להרגשה טובה יותר וגובה עליה כסף. מצד שני, קשה שלא למחוא כפיים למי שמנסה להתנקש בקונבנציות הדכאוניות של הקאפיטליזם החזירי ולהציע דרך אנושית ושמחה יותר לחיות"  

[ציפה קמפינסקי על הספר החדש של טום הודג'קינסון – "איך להיות חופשי", במוסף ספרים של "7 לילות", ידיעות-אחרונות]

-|| מוזיקה ||

תחילה:

על Great Lake Swimmers אתם יכולים לקרוא ב"עונת הפולק" של השבוע, ובכל מקרה, במרץ עתיד לצאת לחבורת האינדי המיוחדת הזאת אלבום חדש ומתוכו הם משחררים סינגל נהדר – "Pulling On A Line", אותו אפשר לשמוע בספייס שלהם.

שימו לב ל-Low vs Diamond, הרכב אינדי אמריקאי עם 7 שנות פעילות מאחוריו, אם כי רק אלבום אחד מהשנה שעברה. שיר שלהם "This is Your Life" מושמע בתחנות רדיו בארה"ב ושווה האזנה.

Paper Route הוא הרכב אלטרנטיב-רוק מטנסי, ארה"ב (קיים מ-2004). מרכיבים אותו 5 חברים ואת אלבום הבכורה שלהם הם הוציאו ב-2006. בשנה שעברה השתתפו בסיבוב הופעות עם הרכבים כמו פארמור,

פנטום-פלאנט ו-ג'ק מנקין. מזכיר להקות כמו מאט-מוט, ליטל מיין טייט ועוד כלמיני דווקא בריטים. וכל ההקדמה הזו באה כדי שתבינו מי נגד מי בסינגל החדש שלהם – "Are We All Forgotten".

אחרון הסינגלים להשבוע בסקירתנו שייך להרכב אינדי חמוד (לא מצאתי מילה טובה יותר) בשם HoneyHoney שמוציא סינגל חדש ולא רע בכלל, מרקיד ועושה מצב רוח. קוראים לו "Little Toy Gun".

באג'אדה-ג'ונס

יש לי וידוי קל: אני ממש אוהב את אחרי-הצהריים האלה שאני נתקל בטעות באיזה שם של זמרת (או זמר, לא משנה), הולך לבדוק עליו ונשאב לתוך כלמיני אומנים שבאים בעקבותיו (במייספייס, קישורים וכד'). בשיטוטים האלה מצאתי המון אומנים טובים במרוצת הזמן (לעומת שיטוטים משמימים לעיתים), וכל פעם שזה מצליח אני מתרגש מחדש.

באמצע השבוע הזה נתקלתי בשיא הטעות ב-Jason Bajada, יוצר ממונטריאול, קנדה (הארץ הזאת היא פשוט ביצת מוזיקה מיוחדת), שהוציא לאחרונה אלבום בכורה, והוא סה"כ דיי אנונימי באופן יחסי. כל האנונימיות הזאת עושה את זה ליותר מעניין: יש לו הרמוניה פשוטה וכ"כ יפה כזו בשירים, שהעיניים נפתחות בשני הסולמות הראשונים בשיר "Ten Days In Miami" ונשארות תקועות ובוהות באוויר. אני כל כך אוהב שירים כאלה. זה מאוד פשוט אבל כל-כך מורכב. עושה לך "וואו" בלב. נסו גם את "Tired of Talking" המעולה, זה פשוט משהו בהרמוניה הכללית שלו. כן ירבו. http://www.myspace.com/jasonbajada  

ביקורת סרט: "7 נשמות" מתוחות