"אולי מחר אמצא את דרכי הביתה" שר קלי ג'ונס, סולן סטיראופוניקס ב- "maybe tomorrow", שמתאר יום רע במיוחד שעובר על בחור אחד, ומתאר כנראה הרגשות שעוברות על כולנו. הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הנ"ל, לפני כשמונה שנים, תיחרט אצלי בזיכרון לעד כנראה. זה היה יום צבאי מאובק, כשממקלט הרדיו בקעו צלילי השיר הזה. אהבתי אותו מהרגע הראשון. לימים הוא יהפוך לאחד השירים האהובים עליי. וכך גם הלהקה.

סטריאופוניקס לא חדשים בשכונה. הלהקה בת חמש הנפשות נוסדה ב-1992 בווילס. הסולן הוא ג'ונס בעל הקול החרוך ואת יתר החבורה מרכיבים גיבוי ריצ'ארד ג'ונס (בס, סולן שני), חוויאר ויילר (תופים), גיבון אדם ותיור טוני.

סטריאופוניקס מבחינתי הן להקת זמן. נו, אתם מכירים את זה: להקה שלא שומעים תמיד אלא לעיתים, בהתאם לתקופה או מצב רוח. השבוע- היה לי מצב רוח לשירים האלה שלהם, מעניין מה זה אומר.

הלהקה הוציאה עד היום 7 אלבומים, האחרון מבינהם- "Keep Calm and Carry On" יצא לפני חמישה חודשים. בימים אלה סיימה הלהקה את מסע ההופעות שלה בבריטניה, שליווה את האלבום. בקרוב עתידה לסיים להקת סטריאופוניקס את חוזה ההקלטות שלה עם הלייבל יוניברסל והסולן ג'ונס כבר הצהיר כי הוא מצפה לכך.

הלהקה נעה בין רוק, רוק אלטרנטיבי וסופט-רוק. רבים משיריה היו להצלחה גדולה בעיקר במצעד הבריטי ובינהם " Dakota" (השיר היחיד של הלהקה שהגיע למקום הראשון), " Mr. Writer", " Have a Nice Day", " Step on My Old Size Nines", " Handbags and Gladrags" , " It Means Nothing", " You're My Star" ועוד. את החידוש המצוין ל-" nothing compares to you" של שנייד אוקונור, עשו חברי הלהקה לפני 3 שנים.

רבים מלהיטיה קיבצה הלהקה ב- " Decade in the Sun: The Best of Stereophonics", אלבום אוסף שיצא ב-2008 והיה מוצלח למדי.