"האגו דוחף את האדם למעשים ולא לתיקון הכוונות. הגבלות מגדילות גאווה, כוחות הטומאה, שגורמים לאדם לחשוב שעל ידי הצומות והסגפנות הוא הופך לקדוש. אנו לא מבינים מדוע גדולים וחכמים עשו זאת ובינתיים תתקנו את הכוונות ולא את המעשים, אחרת תחשבו שאתם כבר מתוקנים בגלל המעשים. תראו את הדתיים, אני לא מעביר ביקורת, אלא מביא את הדוגמא שלהם עד כמה אדם שמקיים "מעשים נכונים" בחיצוניות מרגיש את עצמו מתוקן, למרות שלא התחיל אפילו את התיקון."
[מתוך בלוג הקבלה של המקובל מיכאל לייטמן]
[2] חלום ליל יורו
נדיר שקורה שאנו יודעים איך נרגיש לגבי מצב מסויים בעתיד. ובכן- נדיר אבל לעיתים ממש ממש רחוקות זה קורה. ממש כמו חלום ליל היורו האחרון, שחלף לו בינתיים מהעולם ביחד עם הערבים היפים של יוני 2008.... כי חיכינו לו....וציפינו לו ללא כל רבב. וידענו כי הוא יהיה טוב, הרגשנו את זה באוויר.
בעיטת הפתיחה כבר נתנה לנו את הטאץ' הראשון, כל מסירה ובעיטה, הבעות הפנים, ההזדמנויות, השמחה והאכזבה. כי זה לא רק ספורט. וזה היה יורו משכמו ומעלה. כל משחק היתה אווירה גדושה, גם אם היה זה מפגש נחות על הנייר, שכן הנייר בסופו של דבר עתיד להזרק לפח.
ואולי השחקנים עשו את ההבדל. הם באו אחרי עונה מתישה אבל בכל זאת נתנו את הכל. בכל זאת נלחמו על כל כדור. בכל זאת עשו את הספרינט האחרון עד כלות הנשימה. ובכל זאת. ואולי זו האווירה מסביב. אמצאי תקשורת בכל חור, אוהדים צובעים על כל פיפס....חגיגה לעיניים. וכל זה עוד הסתיים ללא התפרעויות או הפרות סדר. חזון אחרית הימים.
ואולי אלה הם בכלל שידורי הטלוויזיה, שגם אם היית רחוק, היית ממש קרוב. כל הילוך חוזר לא פספס. כל במאי נתן 100 אחוז. כל זווית צילום נתנה לנו פוש מאין כמוהו. וכן...היתה גם את מצלמת עין-העכביש המופלאה.
ואולי. ואולי חלמנו בהקיץ. כי עכשיו כבר יולי....ואני מרגיש כאילו היה זה באמת חלום ליל קיץ. חלום ליל יורו.....
[3] || פוסט אורח || מאת: קארין מ. ||
חלב על הדף
והיום בדוכן המילקשייק השכונתי..
נתחיל עם כמה שאלות מאוד פשוטות:
- למה דברים מוזרים קורים?
- האם רק אנחנו חושבים שהם מוזרים?
- מה הם אומרים בעצם, או באים להביע?
לשאלות האלו אף פעם לא הייתה לי תשובה. קורים לי המון דברים מוזרים והזויים בבת אחת, שגורמים לי לעקם את פרצופי באופן כמעט מושלם כמו האייקונים במסנג'ר (אבל עדיין.. אין על האייקונים). כל הדברים המוזרים תפסו תאוצה מאז היום הארור שהתחילו את השיפוצים המייאשים מתחת לביתי, בכל הרחוב שלי. מיותר לציין איך הרחוב נראה כעת, כמו תרנגולת שמרטו לה את הנוצות. עשרות פועלים בכל חור כמעט, אי אפשר להתחמק מהם, וזה ידוע שהפועלים עשויים להיות מאוד קרציות כשהם רואים בחורה, כל בחורה, לא משנה מה. אותי הם כבר "מכירים" די טוב, היות ואני עוברת לידם כל בוקר בדרכי לתחנה מרכזית, והם חושבים שזה איכשהו נותן להם זכות להגיד לי בוקר טוב, או שלום, או סתם לצפור לי עם הטרקטור, כשהם מצפים לתגובה בחזרה.. שהם לא יקבלו כמובן :-P
שבוע שעבר זה עבר את הגבול, מבחינתי. כמו כל בוקר, הלכתי בדרכי לאוטובוס, ואז שמעתי רעש חזק של טרקטור. ישר ידעתי שזה אותו פועל שנוהג להגיד לי שלום כל בוקר, וממש לא היה בא לי לעבור לידו, אבל לא הייתה לי ממש ברירה. ואז ככל שהתקרבתי, ראיתי שיש איתו עוד 2 חברים, איזה כיף!! הרי זה ברור שהם יגידו לי משהו ולא יתנו לי לעבור בשקט. היי, כבר הייתי מעדיפה שהם יפשיטו אותי בעיניהם מאשר שיגידו לי משהו מפגר. ואכן הם אמרו. הייתי כבר לידם כשעיניהם נחתו עליי, כשפתאום שמעתי את המשפט: "בוא'נה, בבוקר יש בשר שחבל על הזמן!" – משפט שפועל אחד אמר לחבר שלו. ואני כולי במצב של: וואט דה פאק?! מאיפה *זה* בא עכשיו?? אני יודעת שאני לא אמורה לקחת את זה כזה קשה וממש לא להתעצבן מזה, אבל זה פשוט הרתיח לי את הדם. למה הם חושבים שהם יכולים להתייחס לבחורות בצורה כזאת, ולקרוא להן "חתיכת בשר" ולהתייחס אליהן כאל נתח שוק ולא כבן אדם?! כ"כ התאפקתי לא להגיד להם משהו, אבל מה כבר יכלתי להגיד? להתחיל להתווכח איתם? לא ממש עולה בחשבון. הדבר היחיד שאני יכולה לייחל לו זה שהם יעופו כבר כמה שיותר מהר.
======
כמה שהנסיעות הארוכות באוטובוס קשות, הן משתלמות בסופו של דבר. ולמה? בגלל שאני זוכה לראות דברים שלא הייתי ממש רואה אם הייתי נוסעת באוטו, למשל. בגלל שיחסית משעמם בדרך, אני יותר זוכה להסתכל על העולם מבפנים, לראות דברים יותר לעומק, ולראות אחלה של דברים, כמו למשל מערכות יחסים מיוחדות. על מה אני מדברת בעצם? יום אחד באוטובוס, בערך לפני שבוע וקצת, ישבתי כשפתאום ראיתי בן אדם עולה עם כלב. אוקיי, לא פעם ראשונה שאני רואה שמעלים כלב גדול לאוטובוס. אבל פתאום התחלתי לשים לב למשהו משונה אצל האיש, עד שהבנתי לבסוף שהוא בעצם עיוור. זה דבר שריתק אותי בפני עצמו, אנשים עיוורים ואיך הם שורדים ככה את החיים ואת השיגרה. ראיתי שהוא עלה למושב הראשון וניסה להעלות את הכלב המתוק ביחד איתו, עד שהוא לבסוף הצליח. אני לא יודעת למה, אבל פשוט בהיתי בהם לאורך כל הדרך, פשוט הקסים אותי איך ששניהם נראו ביחד, כשבעצם הכלב הוא החבר הכי קרוב שלו והכי טוב שלו, החבר היחיד שעוזר לו בעצם "לראות" את הדרך. חשבתי לעצמי כמה זה בטח מסתכל לעלות לאוטובוס כשאתה לא יכול לראות מה הולך בנסיעה, אתה לא ממש יודע איפה לרדת, אתה די אבוד.. אני הייתי מרגישה אבודה לפחות, אפילו אם היה לי כלב לעזרה. וחשבתי לעצמי – שאם לא הייתי יכולה לראות, החיים שלי לא היו שווים כלום. הייתי מנסה לחיות עד כמה שאפשר, אבל בלי לראות צבעים? בלי לראות אנשים? בלי לראות שקיעה? בלי לראות פרחים, עצים, שמיים? לכן, עד כמה שזה מובן מאליו, אני מודה על זה שאני יכולה גם לראות וגם לשמוע (הרי בלי מוזיקה זה היה פשוט נורא).
======
זה ידוע שאני אוהבת כדורגל עולמי. זה גם ידוע שהתמכרתי ליורו ואני עצובה שהוא נגמר. אבל מה שלא ידוע זה, שהצלחתי (בשוחד) לשכנע את אחותי לראות 2 משחקים – חצי גמר והגמר עצמו. התוצאה: אחותי מאוהבת בפרננדו טורס ורואה שידורים חוזרים של המשחקים של ספרד! ולפני זה היא בשום פנים ואופן לא הייתה מוכנה לראות כדורגל, בטענה שזה פשוט מגעיל ולא מעניין אותה. ראיתם מה זה? ;-) אפשר להגיד שיצרתי מפלצת.. חחח. אבל לפחות הצלחתי במשימתי :-] המטרה העיקרית עכשיו זה לגרום לה לראות גם משחקים של קבוצות אחרות, ושהיא לא תיתקע לנצח על נבחרת ספרד (למרות שאני לא מאשימה אותה.. אבל יש עוד קבוצות חוץ מהם). אני שמחה שהצלחתי לגרום לה לראות לבסוף, ומי יודע, אולי היא גם תראה איתי את ליגת האלופות והמונדיאל J זה מצחיק כשאני בחדר שלי, ופתאום שומעים את יורם ארבל בפול ווליום מהסלון.. חחח. נראה לי שאני והיא כבר יודעים את כל הגמר בע"פ J
שמתי לעצמי מטרה לנסוע לחו"ל בחודשים הקרובים., עם השפעה ניכרת של היורו P: לא אכפת לי איך, לא אכפת לי עם מי – אני איסע ויהי מה. ומי יודע, אולי אני אפילו אזכה לחתימה מאיזה כדורגלן ספרדי :-P
[3] על גלי הגלובוס || תחנת רדיו
פינה אשר תנסה להביא כלמיני תחנות רדיו מהארץ והעולם, אם שנקלטות במקלטי הרדיו ואם על גבי רשת האינטרנט. והפעם: Indie 103.1. תחנת רדיו מלוס אנג'לס שמנגנת כשמה- מוזיקה עצמאית של הרכבים ויחידים. מומלץ.
[4] נוסטלגיה לשם כלום
ביום אחד, שבוע שעבר, גיליתי שוב עד כמה הכל ערירי ושביר, ועד כמה הזהות שלנו, מי אנחנו, מה אנחנו, ומאיפה אנחנו באים, מי החברים שלנו ובמה אנחנו נאחזים- לא ממש שווה משהו ושאין לנו במה להאחז.
זה התחיל בבוקר. נסעתי לבית הספר שלי כדי לקחת את הבגרות שלי. כן , תעודת הבגרות חיכתה לה במגירה מאובקת 7 שנים עד ליום ההוא, שבוע שעבר, בכדי שאבוא לקחת אותה (פלוס 80 שקל על דיקשנרי אם תהיתם). ואז ראיתי את הביה"ס. אחרי 5 שנים שלא דרכתי שם. ומלא תמונות עפו לי בראש. מלא. בדרך חזור מהביה"ס הרמתי טלפון לאסף, חבר שלי מהתיכון. הוא היה בלימודים במכללה. בקניון מאוחר יותר, פגשתי את יגאל שהיה איתי במתנ"ס בימי הנערות שלי. בו זמנית עברה שני- אותה אני מכיר מהעבודה הנוכחית שלי וגם איתה החלפתי כמה מילים. כמה דקות אחרי זה הגשתי לחיצת יד עם שלומי, מי שהיה המאמן שלי בכושר הקרבי לפני הצבא. בצהרים הרמתי טלפון לשיר, ידידה, שלא דיברתי איתה זמן מה ואותה אני מכיר מהפורום בתפוז. לפניה דיברתי עם מיטל, שעבדה איתי בעבודה ב'תפוז' לפני שנה. היה לה יומהולדת יום לפני. בסוף היום העמוס פגשתי באוטובוס את אסף מספי. הוא היה איתי במחלקת קשר בצבא. היום הוא כבר משוחרר ועובד באיזור גוש דן.
ואחרי כל האנשים והתקופות, הזכרונות והמחשבות, לא יכולתי שלא לשים לב למשהו משותף אחד לכולם. אנחנו חיים את חיינו, מכירים כ"כ הרבה אנשים, צוברים זכרונות וחוויות, עושים, רצים, שוכבים, מטפסים, מדברים וכותבים.... ובסוף אנחנו נשארים רק עם הנוסטלגיה. בסוף אנחנו נשארים ללא כלום...........
[5] קול נעים, קול טוב, קול אלכסוני
מסתבר שאני הכי נמשך לקול אלכסוני. אני אוהב כמובן גם קול נעים ומעוצב, אבל רוב האומנים שאני שומע מתהדרים (או שלא) בקול אלכסוני (הסבר מגיע בהמשך). ובכן- איך הגעתי לנושא הזה? בעקבות דיון עם קרוב משפחה שלי על הזמרים בימינו, ועל איך שחסרים לנו זמרים עם קול פשוט ונעים, קול מעוצב שיש לגביו תמימות דעים שהוא קול טוב! לפי הדיון, לאריק איינשטיין היה בעבר קול כזה. וגם לשלמה ארצי בצעירותו היה קול נעים. וגם לזמר הצרפתי מייק בראנט. בסופו של דבר, המסקנה מהדיון היא, שיש זמרים (זמרות) עם קול אלכסוני- משמע קול שהוא לא נעים או מעוצב וצלול, ולקול כזה אוזן יכולה להמשך עפ"י טעם אישי. וזאת בניגוד לקול נעים- שרוב האנשים ימשכו אליו ויודו שהוא קול טוב. אז האלכסון הוא אסון? כנראה שלא במוזיקה.
[6] ציטוט משבוע
" איך יש לך ריח כזה טוב בחום הזה???"
[הגברת המבוגרת משהו, שלקחה אותי טרמפ בשבוע שעבר באמצע היום, תוהה תהיות]
[7] מהדורה קצרה
### מאט סקאנל, סולן ההרכב Vertical Horizon, יוצא בימים אלה עם פרוייקט צד חדש הכולל אותו ואת הזמר ריצ'ארד מארקס. הפרוייקט יהיה אקוסטי וישען על שירים של ההרכב של סקאנל. ניתן להאזין לשירים שיצאו כבר במייספייס שלו.
### האלבום החדש של The Verve צפוי להיות משוחרר בסוף הקיץ, זאת עפ"י מקורות בלהקה. האלבום, שצפוי להקרא "Four", יהיה הראשון של ההרכב מזה 11 שנים.
### " The Illusion of Progress"- זהו שמו של האלבום החדש של ההרכב Staind שייצא בחצי השני של אוגוסט. סינגל ראשון מתוכו- כבר משוחרר בימים אלה לתחנות הרדיו בארה"ב.
[8] אקורד הסיום: ג'ון לייב איטס סוו גוד
יש חדש מ- John Mayer, או יותר נכון- מאגף הלייב של זמר הבלוז/פופ/אקוסטי האמריקאי המצויין. ממש בימים אלה יוצא לו DVD הופעה חיה חדש (ועימו CD ההופעה) שנקרא”Where The Light Is ", המתעד הופעה חיה שלו בלוס אנג'לס בסוף 2007, אשר מבויים על ידי דני סליץ'. בהופעה הוא מארח אומנים כמו טום פטי וג'ף לין (ELO) ומביא מכל הרפרטואר המעולה שלו גם לצד הטריו (עם סטיב ג'ורדן ופינו פלאדינו) וגם מהסולו. ואז ניתן למצוא שם שירים כמו Stop This Train, Daughters, Vultures, Belief, Why Georgia ועוד. אחרי האזנה לאלבום הכפול הזה בהחלט ניתן להצהיר כי מדובר בתענוג. ג'ון מאייר מבצע נפלא בלייב וביחד עם העיבודים החיים והצבע שמוסיפים השותפים למופע- יש לנו כאן אלבום לייב למופת.
הנה כאן ממש תראו את "free fallin" הפנטסטי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
