|| מיוחד || ראיון עם מאמן בית ספר למאמנים במכון וינגייט
- ראיון שערכתי עבור העיתון עם אלי סדרס, מנהל בית הספר למאמנים ומדריכים החדש של מכון וינגייט -
מג'יק סדרס
מה קורה כשהחיים והספורט נפגשים במלוא העוצמה? יוצאים לדייט באמצע ריצה, נבחרים ל"משפחה הספורטיבית" של המדינה, פעילים ללא הפסקה מהזריחה ועד השקיעה וזוהי רק ההתחלה. אלי סדרס, המנהל החדש של בית הספר למאמנים ומדריכים של מכון וינגייט, מספר מה קורה כשהחיים והספורט מצטלבים ועל הרצון להשפיע על האזרח הקטן דרך מאמנים טובים יותר. ראיון בעצימות גבוהה
מאת: לירן טטרו
חובבי הספורט באשר הם מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: אלי סדרס – ביוגרפיה
תחילה אלה הם החובבים הפסיביים, אותם אנשים שאוהבים בעיקר מנהל בית הספר החדש למאמנים ומדריכים
לצפות בתחרויות ספורט אם זה בבית או במגרש, קוראים את מדורי גדל בקריית חיים ויחליף קידומת באוקטובר
הספורט ומתעניינים בנעשה בתחום בארץ ובעולם. הסוג השני הוא הקרוב כשיהיה בן 50. כיום גר במכמורת
זה שלא מסתפק רק בצפייה מהצד אלה גם משלב פעילות בעצמו: עם אשתו גלית ושלושת ילדיהם.
עם זה כדורגל או כדורסל בשכונה, הליכה בים, באולינג עם חברים, קריירת הספורט התחרותי שלו כוללת
טניס, מרתונים וטריאתלונים או תחרויות רכיבה על אופניים. הסוג כדורגל, כדוריד, התעמלות, אתלטיקה
השלישי והיותר נדיר הוא הסוג שלקח את התחביב הספורטיבי והפך והרמת משקולות. בהמשך התמקד רק
אותו למקצוע לחיים. ושלא תטעו, אנשי ספורט רבים דווקא כן בכדוריד והרמת משקולות עד שהתביית
נמצאים בנינו, אבל כאלה שהספורט הוא מרכז החיים שלהם בכל על מקצוע המשקולות באופן אבסולוטי.
הרבדים, את זה כבר צריך לחפש טוב טוב כדי למצוא. היה 10 שנים אלוף ישראל בהרמת
אלי סדרס שייך לזן הנדיר הזה. ניסיון לעקוב אחר הרפרטואר משקולות, משנת 81 עד ל-91 והשתתף
העשיר שלו מותיר את האדם שמולו עם כאב ראש לא קטן. ספורט באליפויות עולם. אחר כך עבר לאמן נוער
חובבני ומקצועני, הוראת והדרכת ספורט וגם תחרויות בארץ ובעולם ובין היתר אימן גם בנבחרת ישראל,
הם רק נדבך קטן מפועלו של האיש, אותו אנו פוגשים שבועיים וחצי באליפויות העולם ואליפויות אירופה.
לאחר שנכנס לתפקידו החדש כמנהל בית-הספר למאמנים ומדריכים שימש כמורה לחינוך גופני במשך 17
ע"ש נט הולמן במכון וינגייט. שנה באורט קריית ביאליק. לאחר מכן
"אם אדבר גלויות אז ללא ספק אומר שהספורט מבחינתי הוא גם עבר לת"א ולימד בר"ג. מ-1994 ובמשך
הובי וגם מקצוע. פול טיים ג'וב" עונה סדרס לשאלה האם הוא מגדיר חמש שנים שימש כמנהל המחלקה
עצמו כאדם 'טוטאלי'. זה מתבטא גם בשאר תחומי החיים כמו להכשרת מאמנים בוינגייט, משם עבר
שהוא עצמו אומר: "אם זה ספרים, אז זה יהיה ספרים של מדעי ללמד והרצה במכללת וינגייט בנושאי
הספורט, אם זה מאמרים אז מאמרים ספורטיביים וכך גם סרטים. חינוך גופני ובגרויות. סדרס היה זה
מן הסתם שהזמן לתחומים אחרים מצטמצם מאוד ביחס לעבודה. שהקים את השלוחה להדרכת מאמנים
גם כשאני עם המשפחה, תמיד יש איזושהי זיקה לספורט". של המכללה. בשנים האחרונות הרצה
ואם כבר מזכירים את משפחתו של המנהל הטרי, אז זו נבחרה וניהל במכללת וינגייט עד שלאחרונה
כ"המשפחה הספורטיבית" בחגיגות ה-60 למדינה שנערכו לא מכבר. קיבל את הצעת תפקיד המנהל בבית
בין היתר, משפחת העוסקים בספורט כוללת את אשתו גלית הספר להכשרת מאמנים במכון.
(מורה לחינוך גופני וטריאתלוניסטית), אחיה (טריאתלון ומדריך טניס), סדרס מחזיק בהשכלה מגוונת. הוא בעל
אבא שלה (מיכה קניץ, איש הספורט המיתולוגי של מכון וינגייט, תואר טכנאי חשמל של הטכניון, מורה
שעושה את תחרות ה"איירון מן" הקשה גם בגיל 77!) ואח נוסף של לחינוך גופני ומורה לימאות, מאמן
אישתו חבר בנבחרת הכדור-מים של ישראל. הרמת משקולות, בעל תואר במדעי
"כל בני המשפחה נמצאים בסביבת הספורט" מודה בקריצה סדרס הרפואה ובריאות הציבור באוניברסיטת
ומסביר: "זה כולל גם עיסוק בספורט, ניהול ספורט, הדרכת ספורט ירושלים, בעל תואר שלישי במדעי
וספורט תחרותי. אנחנו מכירים משפחות של רבנים, משפחות של הרפואה באוניברסיטת ת"א, ובעברו עסק
בנקאים או עורכי דין. אנחנו יצאנו משפחה של ספורטאים". בהוראה ימית.
"אני שחושב שהשכלה בכמה תחומים זה
מזל. ככה אתה לומד לגלגל את המוח לא
מכיוון אחד אלה מכמה כיוונים" אמר
סדרס בנושא.
עושה ספורט מהעבודה
סדרס משדר נעם הליכות ושפה רהוטה למרות העיסוק בספורט, שנתפס בדרך כלל כמשהו עממי יותר שבא מהעמחה, ולמרות זאת, נדמה שהאישיות שלו מכוונת לכולם – מהקטנים ועד הגדולים, מהשכונה ועד לפקולטה. כאחד שגדל בקריות, הוא יודע מה זה לבוא מלמטה ולעלות למעלה. וכאן נשאלת השאלה- מאיפה הכל התחיל? "אין נקודה אחת שאני יכול להגיד 'משם זה התחיל' " אומר סדרס. "אני זוכר תמיד את אמא שלי שואלת אותי ליד הדלת 'לאן אתה הולך עכשיו?'. תמיד זה היה מחוג התעמלות לאתלטיקה , באמצע השבוע כדוריד ואז הרמת משקולות. לא היה משהו אחד. גם כיום כשאני אחרי השלב המקצועני שלי, אני עוסק בספורט, אם זה מרתון פה או פעילות שם".
בשנות ה-80 עשה סדרס נפלאות בענף הרמת המשקולות בארץ, כשזכה בכל שנה מחדש באליפות הארצית, כך במשך 10 שנים.
בדרך-כלל, אנו עדים למשיכה הטבעית של הרבה אנשים לענפים הפופלאריים כמו כדורגל וכדורסל. מה מושך אדם להתעמק דווקא במקצוע כמו הרמת משקולות?
"ההישג. מה שמחזיק אותך זו היכולת להשיג הישגים גדולים יותר ולהתקדם. אני זוכר את הרגע ההוא שהחלטתי ללכת על המשקולות ולהעדיף אותן על פני הכדוריד. הסיבה היתה נעוצה בכך שבכדוריד לדוגמה, אתה מתבסס גם על אחרים בניגוד לענף כמו משקולות, שם אתה מתבסס על היכולות של עצמך. זה יכל להיות כל תחום אחר, אני בחרתי במשקולות והרגשתי בו נוח. עם זאת, בפן של ההנאה, אין ספק שיש יותר מזה במסגרת קבוצתית ובשיתוף פעולה".
במבט לשנים ההן, איזה תקופה אתה מגדיר כתקופה הכי יפה שלך?
"תקופת התחרויות הבינלאומיות. החיכוך הזה עם רמות אחרות וגבוהות מקנה הנאה גדולה. תקופה טובה נוספת היא תקופת האימון ברמות השונות. אם זה לאמן ילדים ונוער ואחר כך גם ברמות הגבוהות יותר עד לתחרויות בחוץ לארץ".
מדבריך קודם אנו מבינים שבמקביל לקריירה התחרותית שלך, עסקת גם בתחום ההוראתי, עוד מגיל צעיר. יש קשר בין הדברים?
"בהחלט כן. אנשים תמיד מעירים לי על אמירה זו או אחרת בנוגע לספורט תחרותי ביחס לבריאות ספורט וחושבים שאין קשר בין הדברים. בפועל, ההפך הוא הנכון מכיוון שאתה לוקח את המכונה האנושית עד קצת גבול היכולת, דבר שמסכן את הגוף. לכן, למרות שספורט הישגי הוא תחום נרחב בפני עצמו, תמיד צריך להתייחס להיבט הבריאותי. החיים ההישגיים מאוד קצרים ולבסוף מה שנשאר לנו זו הבריאות".
ואם נתייחס לרגע להרמת משקולות, עושה רושם שזה ספורט ששוחק את הגוף בצורה גבוהה.
"אז אני אפתיע אותך מאוד ואגיד לך שבהתחשב בנתונים מדעיים מבוססים, דווקא הרמת משקולות נחשב למקצוע עם רמת הסיכון הנמוכה ביותר, לעומת ענפי ספורט תחרותיים אחרים כמו כדורגל למשל".
נפגשנו כך (באמצע ריצה)
את היום שלו מתחיל אלי סדרס בשעה ארבע וחצי בבוקר, מוקדם במיוחד גם לאנשי העסקים שבנינו. בחמש הוא כבר על מסלול הריצה או על האופניים, ולעיתים אף ניתן לראות אותו רץ על הגבעות שליד הבית. אחרי האימון הוא חוזר למקלחת וארוחת בוקר זריזה ויוצא לעוד יום של עבודה. במילים אחרות, בוקר שלו שווה ערך לחצי יום אצל מרבית האוכלוסייה.
איך אורך חיים עמוס שכזה משתלב עם חיי המשפחה?
"אני משתדל להקדיש לפחות יומיים בשבוע למשפחה, בהם אני מסיים מוקדם יותר את יום העבודה שלי. יש גם את עניין הגן ובית הספר של הילדים, בו אני משתדל לקחת חלק קבוע. מלבד זאת, סופי השבוע מוקדשים במלואם למשפחה. לא נשכח שגם את אימון הבוקר המוקדם, אני משתדל לעשות בצוותא עם הילדים. זה כבר הפך להיות נחלת הבוקר שלנו. במקום שאני אגרור אותם, הם כבר גוררים אותי". במילים אחרות על פי סדרס, הספורט יכול גם להיעשות גם יחד ולהביא ליותר זמן איכות אחד עם השני בתוך המשפחה.
כפי שציינו מקודם, גם גלית, אשתו של סדרס, לא נשארת מאחור בכל התחום הספורטיבי במשפחה. את זמנה היא מחלקת בין טריאתלונים שונים ועוסקת למחייתה בהוראת ספורט בתפקיד מורה לחינוך גופני בבית הספר "אורט השומרון".
כשסדרס נשאל כיצד הכירו, מגיעה הבשורה לכל הפנויים והפנויות מאתנו, שמכורים לפעילות גופנית וחוששים להישאר לבד: "את אשתי הכרתי במהלך ריצה" הוא אומר כשחיוך נסוך על פניו. "הדייט הראשון שלנו היה ריצה בחולות של אולגה. זאת הייתה ההתחלה".
אנחנו רואים שהספורט מגיע לכל פינה בחיים שלך. יש עוד היבטים לכך בחיי היום יום והמשפחה?
"זה תמיד מלווה אותנו, לא משנה לאן אנחנו הולכים. אם לדוגמה נוסעים לחמת גדר, אז לא נוותר על פעילות. ככה יוצא שבדרך נערוך עצירה מתוכננת לרכיבה, ריצה, שחייה או מסלול קיאקים. אחרי הפעילות ממשיכים אל היעד ונרגעים בחמת גדר. אין אצלנו טיולים פסיביים".
מאמנים עם חזון
את כל הניסיון שצבר במהלך השנים, מתבקש כעת סדרס לרכז לתפקידו החדש כמנהל הראשי של בית הספר למאמנים ומדריכים של מכון וינגייט, מכון הספורט המוביל בארץ, אליו מגיעים להשתלמויות טובי מאמני ישראל עם הרצאות של טובי המרצים מהארץ ומהעולם בתחום הספורט.
"את העבודה שלי כאן במרכז התחלתי עוד לפני הכניסה לתפקיד וכמו כל אחד, אני מניח שאני מביא איתי משהו קצת שונה למקום. אם זה בתפיסה, צורת ראייה והשקפה" מספר סדרס על ימיו הראשונים בתפקידו החדש.
עכשיו כשאתה העומד בראשו, מה החזון שלך ואילו מטרות הצבת לעצמך בבית הספר?
"ככל שאתה פעיל יותר בתחום מסוים, אתה לומד יותר וכך גם אני. אני אתמקד דבר ראשון באותם האנשים שנמצאים ועובדים בתוך המערכת. דבר שני, אתמקד בנושא הסטודנטים והתלמידים ואלמד את צורכיהם כדי שבהתאם לכך אוכל להתחיל לפעול. החזון מבחינתי הוא בית ספר שעוסק בלימוד תחומי הספורט והבריאות, ושמכשיר את מקצועות האימון וההדרכה בסטנדרטים ותקנים גבוהים, הן ישראלים והן בינלאומיים".
ומה דעתך בנושא פריצות ענף האימון בארץ? אנו יודעים שבמדינה ליברלית כמו ישראל, מספר העוסקים בתחום הוא גדול מידי מכדי שנדע את סדר גודלו ואמינותו.
"איני מעוניין לבקר ולהשמיץ אף גורם או מוסד, ואתייחס רק למוסד אותו אני מנהל. בית הספר שלנו במכון הוא מקום שרמת הבקרה והמעקב כלפיו תמשיך להיות גבוהה ביותר. זהו אומנם מוסד עם ניסיון גדול, אך הוא לא עומד בפני עצמו, שכן בקרה איכותית תמיד תהיה כאן. מי שמבקר וממונה עלינו בנושא זה הוא מנהל הספורט, ואני מקווה שהוא יפעל בצורה חזקה בכל חלקי הארץ למען הדרכה ברמה אחידה וגבוהה".
מה החידושים שאתה מתכוון להביא בתחום?
"אנחנו נמצאים בקשר הדוק עם התאחדויות הספורט בארץ ומכאן גם עם התאחדויות הספורט הבינלאומיות. כאחד שיושב בוועדות בינלאומיות, אם זה במחקר ואם זה במדע, אני תמיד מעודכן לגבי תוכניות חדשות שמתפתחות בתחום המחקר, החינוך וההדרכה. נמשיך ללכת בדרך הבינלאומית, מה שיביא לנו רף גבוה בתחום".
האם בית הספר למאמנים תחת ניהולך יוכל לשים את החותמת הסופית על כך שמכון וינגייט הוא מרכז הספורט המוביל בישראל?
"אין ספק שכן. זה מהלך שהתחיל בעבר וימשיך גם לעתיד. אם תבדוק מי המאמנים שהוליכו את הספורטאים הישראלים להישגים, תגלה שכמעט כולם הם יוצאי מכון וינגייט. גם מאמנים שעלו ארצה ממדינות מזרח אירופה, שם אנו עדים למערכת השיטתית והמסודרת שלהם, לא נפלו בין הכיסאות ומצאו את מקומם במערכת שלנו".
נחזור לרגע לנושא האימון בארץ ולעובדה המדאיגה של ריבוי המקומות והמוסדות המתיימרים להכשיר מאמנים ומדריכים לענפי הספורט השונים. כאן נכנס לתמונה בית הספר למאמנים, ואולי עכשיו כשסדרס עומד בראשו, זה הזמן המתאים ביותר לשנות את פני הדברים בשטח ולקבוע רף אחיד של סטנדרטים ע"י המכון המוביל, כאלה שיצאו ממקור אחד ויעבדו בסינכרוניזציה עם כל יתר המוסדות הקיימים כיום בשוק.
"בית הספר כגוף מסמיך יכול להשפיע על רמת המדריך והמאמן" אומר סדרס בנושא. "בשלב הבא יש כבר את כוחות השוק. נשאלת השאלה, איך אתה כבעל עסק כזה או אחר, בוחר את המדריך או המאמן לעסק שלך. זה תלוי בכמה כסף יש לך בכיס ועל מה אתה שם דגש- על איכות המדריך או על מחירו. כוחות השוק האלה שוברים קצת את הכללים בנושא ואנחנו כבית ספר לא יכולים להשפיע בפן הזה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לספק את מיטב המאמנים והמדריכים בארץ, כאלה שיהיו מקצועיים ויצאו החוצה לשוק כמדריכים מוסמכים ומהימנים. לפני מספר שבועות דיברתי עם בעל מכון כושר שתהה בפניי מדוע הוא צריך לשלם כל כך הרבה עבור מדריך מקצועי, כשהוא יכול לקחת מדריך אחר הרבה יותר בזול. אז הוא ייקח מדריך זול והרמה שלו תהיה נמוכה".
האם הקולות האלה לא מדאיגים? האם כל אותם מדריכים לא מקצועיים בעצם פוגעים בך כבית ספר מקצועי בתחום?
"אני לא חושב שזה פוגע. בסופו של דבר בעלי עסק מבינים שהדרכה איכותית תרים להם את העסק ולכן הם יבחרו במדריכים שלנו".
ונכון להיום, איך אתה רואה את כל תחום האימון בארץ?
"מאוד מתפתח ומאוד נדרש. מודעות הציבור לפעילות גופנית מאוד עלתה והנטייה תהיה לספורט בשילוב בריאות כחלק מאורך חיים, מגמה שפרצה גם בשנים האחרונות. מלבד זאת, גם בתחום התחרותי המאורגן תחול התקדמות וכל השטח הזה יפרוץ קדימה".
האם אתה רואה את התפקיד שלך כשליחות? המאמנים שתוציא מכאן, יגיעו בסופו של דבר לאזרח הקטן.
"שליחות והמון אחריות. אספר לך שהכיוון בשנים האחרונות במדינות מובילות כמו ארה"ב ואוסטרליה היה ללכת על הכשרות קצרות וממוקדות, ואחר כך שכוחות השוק כבר יתאימו את המדריכים היוצאים לצורכיהם. כשהייתי במפגש ההתאחדות הבינלאומית בנושא, שאלתי את החברים שם האם הם היו שולחים את הילדים שלהם למאמן שעבר הדרכה כל כך קצרה. התשובה הייתה לא ובגדול. הגישה צריכה להיות רצינית ואחראית.
"בגדול, צריכים להיות רמות שונות של הכשרה. בתוך זה נכללים דרגת מדריכי פעילות, דרגת מאמנים שיכולים לשלב גם ספורט תחרותי, ודרגת שליטה במערכות וניהול ספורט. כל אחת מאלה הן הכשרות שונות".
במכון וינגייט, הפועל כבר למעלה מ-60 שנה, פועלת כבר מספר שנים מכללת ספורט שמכשירה סטודנטים צעירים ונותנת להם תואר בתחומי הספורט השונים. בשנים האחרונות, עם התפתחות המכללה, חלו כפילויות בנושאים ובקורסים הנלמדים בין המכללה למכון, ולמרות ששניהם פועלים לכאורה תחת אותה קורת גג, בפועל המצב שונה וכל חלק מתפקד באופן נפרד. כך גם קורה בתחום לימודי הכשרת המאמנים, אותו ניתן ללמוד גם במכללה ולא רק אצל סדרס בבית הספר במכון.
"אין כאן שום דבר פגום" ממהר סדרס לציין. "שני הגופים נמצאים ביחד כבר מספר שנים וכך זה צפוי להישאר. מספר גופים העוסקים באותו הדבר הוא עניין נפוץ משכבר הימים ואין כאן שום בעיה. כל אחד מתנהל במסגרת שהוגדרה לו בהתאם למה שהוא הציב לעצמו. זה דומה לרחוב שיש בו שתי חנויות רהיטים. אף אחד לא יוכל לבוא ולהגיד שזה לא בסדר. מבחינה היסטורית, המכללה תמיד עסקה בהכשרת מורים לחינוך גופני והמכון עצמו עסק ברפואת ספורט והכשרת מדריכים ומאמנים. עם השנים באה התפתחות גם במכללה והיא החלה לעסוק בנושא הוראה והדרכה של מאמנים ומדריכים כחלק מהמוצר אותו היא משווקת. אני לא רואה בזה שום התנגשות, כל אחד והניסיון שלו".
"לפני שמאמנים את השרירים, צריכים לאמן את המוח"
המודעות לספורט ברחבי הארץ והעולם עלתה מאוד בשנים האחרונות, עם טרנדים בריאותיים כאלו ואחרים שיוצאים ממגוון מקומות, החל מתוכניות טלוויזיה ולייף-סטייל ועד למגזינים, פרסומות או תוכניות חברתיות שונות. סדרס בקיא בנושא אך מציין שרק מודעות אינה מספיקה: "אם נשאל אנשים האם יש תועלות בריאותיות בספורט, כמעט כולם יגידו שכן. השאלה היא האם בפועל אנשים עוסקים בספורט והתשובה היא שלא כל כך. את שלב המודעות עברנו בהצלחה אבל במבחן התוצאה המצב עדיין רדום. השאלה שאנו עוסקים בה רבות היא איך להביא את המודעות אצל האדם לכדי פעילות ספורטיבית ברמה יומיומית או שבועית. איך לגרום להנאה מספורט ואיך לגרום לאורך חיים בריא בעזרת פעילות גופנית".
ואיך משנים את פניי התמונה בנושא הזה?
"אנו נחזור לגורם הכי חשוב בכל הנושא והוא הגורם האנושי, קרי המדריך בכבודו ובעצמו. למדריך יש השפעה חזקה על הכל וכאן אנחנו נכנסים לתמונה כבית ספר. אנחנו צריכים להקנות למדריכים שלנו כלים וידע שיתנו להם בשלב מאוחר יותר את האפשרות לגרום לאוכלוסייה איתם הם באים במגע להתמיד בפעילות. כבר כיום עובדים בקורסים השונים על הצד המנטלי והפסיכולוגי, אך ייתכן ויש מקום לשנות את העבודה בנושא ולהכניס תכנים חדשים שעדיין לא נוסו. זה ידוע שלפני שמאמנים את השרירים, צריכים לאמן את המוח".
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
