ש-ל-ו-מ-ו-ת (:
פוסט חפירה, סטייל אני לשעבר.
אז מנשמע? (:
אצלי הכל בסדר.
ויהיה בסדר.
אני מקווה.
קפצתי רק כדי להראות נוכחות וללכת.
נו אתם יודעים.. להראות שאני עדיין חיה וזה P:
אז אצלי הימים עוברים בצורה מטורפת.
שאלו אותי מה עשיתי, ולא אדע לענות לכם אפילו.
עצם העובדה שאני עדיין כותבת במקום המסכן הזה.. מעוררת אמפתיה.
(או סימפתיה? )
(אם הייתי מקשיבה בשיעורי ספרות הייתי כנראה יודעת את ההבדל חח )
ישראבלוג.. תמיד זלזלתי (:
חרא אתר. אבל אני עדיין כותבת פה (:
(( הרי אין יותר כיף מלירוק אל הבאר ממנה שותים.
כאילו.. מה אכפת לי? במילא זה הרוק שלי S: ))
אז כן. אני עדייין כותבת כאן. כמו איזו ילדה מסכנה.
כמו איזו ט'ניקית מושפעת (:
ואני עדיין כותבת רק בשביל עצמי.
שיהיה לי פוסטים כאלה של זכרונות.
(( אחרי הכל, הזכרון שלי באמת באמת לא משהו,
וסביר להניח שאני לא באמת אזכור את הדברים שקרו לי.
ואם המצב יתדרדר יש מצב שגם בלוג אני לא אזכור שיש לי.
אבל לפחות ככה יש לי משו שיכול להזכיר S: ))
בונא איזה קטע זה, שלמרות שאני כותבת כאן כמעט, מאז ומתמיד,
לא השתניתי בכלל?
נשארתי אותו הדבר.
קשה להאמין..
אנשים משתנים, העולם משתנה, ורק אני.. נשארת אותו הדבר.
בכל מקרה.. כל הזמן הזה... הימים שעוברים..
עליות וירידות.
יום אחד של עצב ויום אחד של שמחה.
שומדבר לא באמת היה קבוע בשנה המטורפת הזאת.
הא כע. עוד חודש ישלי יומולדתתתת 18 (:
(הופה.. שמתי סמיילי.. בכוח. זה לא באמת מרגיש נכון)
למרות שה18 הזה יביא איתו את החופש שלי, ( כי אימא שלי בינתיים מתנהגת כמו סוהר נאצי ממלחמת העולם השנייה) ואני אהיה חוקית וזה, השנה, היומולדת הזאת, תיהיה פשוט מיותרת.
הרי שום דבר לא באמת יכול להתעלות על היום הולדת של שנה שעברה.
וזה לא שאני עושה השוואות.. אבל אחרי הכל.. אין טעם לחגוג את זה.. זה כאילו אני כבר מעכשיו יודעת שיהיה גרוע. אני מרגישה את זה.
התרחקתי מכ"כ הרבה אנשים בתקופה הזאת.
פגשתי אנשים חדשים..
הכל כ"כ שונה.
ואני נשארתי אותו הדבר.
אני לא רוצה שזה יגיע..
אני כבר יכולה לראות את עצמי יושבת ובוכה אל תוך הלילה,
בשל סיבות רבות ומגוונות בשלל צבעי הקשת.
הא כע. ואימא שלי בהריון. שוב.
זה כאילו היא נוצרה בשביל המטרה הזאת.
ללדת עוד ועוד ילדים כדי לאכלס את העולם.
או כדי לפרנס את רמדיה.
אבל נו, לא מדברים על זה.
זה מדכא מידי.
והפוסט האחרון שלי סתם נכתב ברגע של עצבים.
הכל הסתדר. ככה שאל תדאגו לי. (חח כע אני בטוחה שלא ישנתם בלילות בגלל זהP: )
ועד עכשיו עזרתי לאימא שלי לנקות והריח של האקונומיקה נדבק לי לאף.
וכשאכלתי את הקורנפלקס היה לזה טעם של אקונומיקה.
ולא באמת שבעתי.
ממש בא לי להקיא.
אבל אני רעבה S:
איזה פרדוקס S:
ואני יכולה להמשיך ולחפור פה ללא כל מטרה שנים.
אבל ככל שהזמן עובר אני מבינה עד כמה זה מיותר לפרסם כזה דבר
אז לפני שאני מתחרטת ולא שמה
הרשו לי לאחל חג שמח לכולם,
ומי ייתן שנוכל כולנו,
להיות באמת מאושרים.
אוהבת אתכם המון,
ביי ביי (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
