שוב אני כותב, זה ארוך וכואב, ובטח לא בא לך לשמוע
אבל אין לך ברירה, כי כבר אין חזרה, ממה שנוצר ביני לבינך.
אני לא מבין מה קרה, איך הכל תוך שנייה -ברח לנו בין הידיים?
ואחרי הכל, אל תצפי שאסבול, אני רוצה שנהפוך שוב לשניים.
תמיד נתתי לך הכל, ורציתי שתשמחי, ושיהיה לך טוב, ושתיהיהי איתי
וניגנתי לך, וחיבקתי אותך, והייתי שם כדי למלא לך כל חוסר.
ואז לא חשבתי, כי אני נשבע שהרגשתי, שבכל שנייה את ממלאת אותי אושר.
אז כנראה שלא ראית שומדבר, ואני הייתי עיוור, ולמרות כולם תמיד המשכתי
לתת לך הכל, להמשיך ולמחול, כשאותי את לוקחת כמובן מאליו.
אז תדעי שהרסת את הכל, ולא נשאר בינינו כלום -מלבד עבר משותף וזכרונות.
ולא, אני לא רוצה יותר, אין בשביל מה להילחם, אין את מה להציל, ואין לנו יותר מה לבנות.
תדעי שגעגוע אין, וגם רגש כמעט, ולא, אני כבר לא אוהב- אבל זה לא אישי, אז תיקחי בקלות.
באמת שזו לא רק את, זה הכל וכולם, פשוט בכל פעם שכאבתי -התחלתי להרגיש קצת פחות.
אם לא הבנת עד עכשיו- אני חותך. הרבה יותר טוב בלעדייך, עלייך אני נאלץ לוותר,
כאן זה נגמר ולא בא לי להמשיך לדבר, פשוט תדעי שאני אלייך- לעולם לא חוזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
