או כן או לא, חד משמעית- אולי, וגם זה מוטל בספק.

המשך וכאלה

פרק 2- יער לינקין פארק

בעוד צבע השמיים, אם אפשר לקרוא לזה כך, השתנה מסגול לצבע שהיווה מעין שילוב בין אדום וכחול, חשב לעצמו קוסטיה על אותו צב עסקים בו פגש מקודם; "האם צבים יכולים בכלל להחזיק פלאפון? לא נראה לי.." אמר לעצמו.

בום, בום, בום! לפתע נשמעו קולות חבטה חזקים מרמקולים עצומים שריחפו להם בשמיים, שהיו באותו זמן בצבע חום- קיא. אה, לא, רגע, זה קוסטיה שהקיא, כי הרעד שעבר בגשר גרם לו לבחילה קשה. הקיא של קוסטיה צבע את השמיים, דבר הגרם לו לתהות על חוקיו הפיסיקליים של אותו מקום. קולות החבטה נשמעו שוב, ולפתע נגלה לעיניו ג'ונגל פראי שהתקיים על הגשר, ובו כל העצים עשויים מנייר.

בום! בום! בום!!111אחדאחדאחד קולות החבטה נשמעו חזקים יותר מתמיד, וברגע שנשמעה החבטה האחרונה יצא מבין עצי פוסטרים של לינקין פארק ושיחי תמונות של וילה ואלו דינוזאור רוסי ענק, בשם סטניסלב-רקס, והחל לרמוס את כל הנקרה בדרכו. קוסטיה הצליח להימלט שנייה לפני שהסטניסלב-רקס דרך עליו, אולם לאחר שהחל לרקוד בהתלהבות מהצלחתו, חזר הדינוזאור, ורמס את קוסטיה, שנראה היה באותו רגע כל כך קטן.

אוקיי, אז כהרגלנו- הקדמה.

בתקופת התיכון הקמתי יחד עם חברי לטור, החנונים במיוחד, ראוי לציין (ולפני שתתחילו להתבכיין- גם אני), חאבורה. קראנו לה "חבורת החנונים המודרניים". לאחר מכן גם נכנסנו חזק לקטע של ההגנה על אחדות החבורה והטור, והקמנו ממשלה לטור וכדומה, אבל זה לפעם אחרת. בכל אופן, יחד עם החבורה הפרטית שלי לעגנו בנסתר לשיעורי ספרות ולחומר הנלמד בהם, ולכן החלטנו שגם אנחנו יכולים, והתחלנו לכתוב שירים ולפרש אותם. הכל היה טוב ויפה, עד שK SHADOWS, ידידתי לספסל, הציבה בפני אתגר, והוא: לכתוב סיפור קצר על הנושא הנלעג ביותר של הטור שלנו- קונסטנטין לוין, הלא הוא קוסטיה. הסיפור שזור באינספור בדיחות פרטיות ואזכורים מתקופת התיכון, אבל אני מאמינה שבעלי דמיון פורה, יצליחו ליהנות מהסתירות שלו גם בלי להבין הכל. עמכם הסליחה על המחסור בציניות בהקדמה הנזכרת לעיל, יש מספיק בסיפור עצמו.

ולהלן:

קוסטיה לוין על גשר המזבח/ אפולו סמינת'אוס

פרק 1- צב עסקים מוזר

נמוך קול אך היטסוק היה קוסטיה לוין, בעיר מולדתי ****, והיה הוא נהנה לשמוע "אלטר ברידג' " להנאתו.

תחילה ישב הוא בכפר הצפונבונים, אך לאחר מכן ראה כי לא טוב, והחליט להעביר את גן הירקות שלו ואת זרועותיו הגדולות למחוז חפץ אחר, בו יוקל לו לירוק ברחוב.

ימים ימים היה יושב קונסטנטין לוין בלילות, והיה סורג לעצמו גרביים ורודות במסרגות "8", אשר היו קטנות עליו כמעט תמיד. בשל היותו טיפוס אדיש, היה קוסטיה בעל חזות אחידה של אדם משכיל הלומד כימיה-פיסיקה, ואינו מופרע משאר האדם.

קוסטיה לוין היה קם בבקרים, לובש בגדים נקיים, ויוצא לעבר האוטובוס, שם מצא נחמה בניהול עסקאות עם נהג האוטובוס, וכך חש כאדם בוגר.

יום אחד, בעודו רץ לחדר הכושר בכדי להרים משקולות עם אוזניו, ראה קוסטיה צב עם פלאפון, שצעק דרכו על המזכירה שלו. לוין נקרע בין הרצון לפתח את שרירי אוזניו לבין תפיסת צב-עסקים, וניצולו למען משחקים בבורסה היפאנית. קוסטיה החליט שאת אוזניו יפתח ביום אחר, והחל לרדוף אחרי הצב הרגזן. הוא רץ מהר; מהר כמעט כמו דן, אך לא שם לב שהוא נסחף. לאחר שניצל באורך פלא מטביעה על ידי "סופרוסי"- גיבור העל המציל את חייהם של סובייטים מכל העולם, חזר קוסטיה ומצא את הצב כמעט באותו מצב, והמשיך ברדיפה אחריו. מה חבל, שקוסטיה שוב לא שם לב, והפעם דרך על שריונו של הצב, והחליק לתוך מחילה בה היה נהר שוקולד לבן, שמשני קצותיו נמתח גשר זכוכית, ושמו היה "גשר המזבח".

כעת הוא היה לבדו. קוסטיה לוין לבדו, בעולם המופלא של גשר המזבח.