פאנפיקים של הארי פוטריש פה פאנפיקים שאני כתבתי לבד. אני מזהירה, הם יכולים ליהיות גרועים מאוד והדירוג שלהם גבוה בדרך ככל. אז מי שרוצה להסתכן שילך על זה. |
| 11/2007
 פרולוג- החיים לא תמיד כמו שאנו רוצים אותם
החשכה עטפה אותם מכל עבר. הרמיוני וג'יני היו חצי מעולפות. הם היו בתוך חדר תת קרקעי ענק, קשורים לקירות, לא מודעים למה שקורה שני סנטימטרים מכל אחד מהם. אור נדלק בחדר. הם ראו שיש שם עוד מישהו, מעולף, בעל שיער בלונדיני כסוף. דראקו מאלפוי. "נו, נו, נו, לא חשבתי שנזכה לראות אתכם כאן. קשורים." אמר קול של אישה. הם היפנו את פניהם לכיוונה. זו הייתה אליסון, אחותה התאומה של הרמיוני. "אלי? מה את עושה כאן?" שאלה הרמיוני בכוחותיה האחרונים. "צופה איך אתם מאבדים את החיים שלכם מרגע לרגע." צחקה אליסון בקול קר. הרמיוני הסתכלה על הארי וג'יני שהיו מימינה ועל רון שמשמאלה. היא החליטה להוציא אותם משם בכל מחיר. היא זכרה את מה שאמר לה לופין לפני שיצאו למסע הזה.
"הרמיוני, אני רוצה שתקשיבי לי טוב. את touch-mag. את יודעת מה זה?" "כן בטח..." "תקשיבי. את וג'יני touch-mag ג'יני לא יודעת על זה. אנחנו רוצים לגייס אותך למקום שנקרא the I.D. אנחנו רוצים אותך עם מחשירי מעקב. הבנת?" "כן." "זה טוב. אני הולך להטיל עלייך את הקסם שיגייס אותך רישמית למוסד. תיהיי מוכנה בספירה לשלוש. 3.2.1. לוטנזה! " חמימות הילאית פשטה בהרמיוני והרגיעה כל נים בגופה. "תקשיבי. אם אתם בצרה תשפשפי את הזרוע הימנית שלך במשך חמש דקות ואנחנו נבוא לשם עם תגבורת. אל תגלי לאף אחד מהם. שמעת?" "כן. אני הבנתי." "את משוחררת."
הרמיוני התחילה לשפשף את הזרועה הימנית של בחוזקה... "אתם לא יודעים עד כמה זה כייף לי לראות אותכם גוססים כאן. אתם פשוט לא יודעים." אמרה אליסון. "את פשוט דוחה אליסון." אמרה הרמיוני בבוז. "זה לא משנה לי מה את חושבת עליי בדיוק הרי לא היה לך הכוח לכתוב לי איפה את כל השנים האלו. את לא חושבת שעכשיו אני אתעניין במה שיש לך להגיד לי. נכון?" אמרה אליסון בבוז. 'עברו שלוש דקות.' חשבה הרמיוני. "אבל את יודעת מה יהיה אפילו יותר כייף? לראות את מי הכי קשה לך לראות מת. לא ככה? וגם שמעתי שמועה. מוזרה, אני מודה, אבל עדיין אפשרית. אז מי הנער המאושר?" היא צחקה, פוסעת מולם באלגנטיות מרושעת. "מאלפוי? פוטר? או... וויזלי?" כשאליסון אמרה וויזלי פניה של הרמיוני רתחו היא שיפשפה את זרועה לעוד שלושים שניות ושמונה קולות פקיקה נשמעו לצידם. "שתק!" נשמע קולו של רמוס לופין מאחוריהם. "ליאו,שחרר את חמישתם." אמר לופין בפקודה לנער יפה תואר שעמד לצידו. לליאו היו עיניים כחולות כשל רון ושער שחור כשל הארי. הוא ניגש להארי ראשון ושיחרר אותו בהינף שרביט, כך עשה גם לג'יני, רון ודראקו, אבל כשהגיע להרמיוני הוא ניגש אליה נקש שלוש פעמים על הכבלים הקסומים ואמר "פיניטה אינקאטאטם" מייד אחר כך הוא התעתק משם והם לא ראו אותו תקופה. "הרמיוני, כחי את הצמיד הזה ותעשי מימנו מפתח מעבר. תקחי איתך את דראקו בנוסף לרון, הארי וג'יני." אמר לופין. היא הינהנה ועשתה כדבריו. שתי דקות אחר כך הם היו במחילה.
מולי תיפלה בכולם בנאמנות ותוך דקות אחדות כולם היו בריאים ושלמים.
"הרמיוני; אני יכול לדבר איתך לרגע בפרטיות?" שאל רון בזהירות. "כן, בטח." אמרה ושניהם עלו לחדרו של רון. הארי לכד את מבטה של ג'יני וסימן לה קלות לבוא אחריו. "מה קרה?" היא שאלה כשהיו בחדרה. "אני חושד שמשהו קורה בין רון והרמיוני." אמר הארי במהירות. "אז?" "אני לא יודע. זה ניראה לי מאוד מוזר. לך זה לא?" שאל "לא הארי." אמרה ג'יני ונישקה אותו על זווית פיו.
"מה רצית?" שאלה הרמיוני את רון כששניהם היו בחדרו. "אני רוצה לדעת מה אנחנו מתכוונים לעשות עם החיים שלנו. אם נהייה ביחד או לחוד. אם..." "אם אני אלד את הילד הזה או לא?" השלימה אותו הרמיוני. הוא הינהן. "אני מתכוונת ללדת אותו ולגדל אותו לא משנה מה יקרה." אמרה לו. הוא חייך. "יופי. זה כל מה שרציתי לדעת. זה ואם את... נו, את יודעת... אם את רוצה להמשיך לצאת איתי."
"מה אתה חושב?" שאלה אותו הרמיוני בחיוך. לפני שהספיק להגיד משהו היא נישקה אותו.
| |
היי חברה, אני עומדת לפרסם פה את הפרק הראשון בסיפור הראשון שלי אז, תחכו בסבלנות...
| |
| כינוי:
ילדה מטורפת
בת: 27
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
