אשליה
הכרתי בכך שזה לא אמיתי
שאף הירח
סולד מעימדי.
אפילו הוא,
שלאחר נטישתה של השמש
הקרין עליי אור,
אשר היה כה זך, ומלטף, וטהור...
אפילו הוא נסוג לאחור,
ומותיר אחריו
חלל ריק ושחור.
חשבתי תמיד איך ראיתם אותי,
בובה על חוטים
עם חיוך לא-שלי.
הוא של פס הייצור,
וכולנו שווים,
צבועים על גבי פלסטיק,
סדוקים מבפנים.
במקום בו יש לב,
לכולנו יש חור.
הירח נסוג,
הוא נסוג לאחור.
ניסיתי לדמות שזה לא אמיתי,
אך הנה זה קורה,
קורם עור וגידים-
את בשבילי הירח.
____________________
אני מרגישה ננטשת.
זה בלתי מוסבר, אבל אני מרגישה כאילו כל שהיה לי נטש אותי,
ואין לי אמונה להאחז בה,
והאמונה היחידה שיש לי היא בעצמי,
ואני מפתחת בטחון עצמי שנוסק לגבהים בפרמטרים מסוימים,
אבל השאלה היא-
האם זו סוג של התפכחות, ריאליות, שהנה סוף כל סוף גיליתי שאני טובה בזה יותר מאחרים,
דבר שתמיד היה לי קשה להכיר בו והייתי ילדה שקשה לה להתגאות בהישגים שלה,
או שעכשיו אני עומדת בצידו האחר של המתרס,
ומפתחת את הבעיה מהכיוון השני?
____________________
קראתי את הבלוג שלי מהסוף להתחלה, ניסיתי להבין דברים באופן אחר, כקוראת.
את הפוסט או שניים עד שהצלחתי להשתחרר ולכתוב את מה שעל ליבי כמו שהוא,
ואז את התפרצות הזעם הזו על הבורות של החברה המודרנית,
ואחריו את העצב העמוק שנבע מהתסכול שאני לא באמת אוכל ליצור שינוי בעולם הזה אפילו שדבר כאן לא באמת בסדר,
מכך שאנשים מעלימים עין מנפשותיהן הנפצעות של מיליוני אנשים, בעלי חיים. כל מה שמאכלס את כדור הארץ נפגע מבורות,
אך זו לא הבורות הישנה של חוסר-ידע, זו בורות מודרנית, בורות בסגנון "אני יודע אבל מה 'כפת לי".
כולם מעלימים עין מהאמת, חיים באשליה מסוימת.
ואני מניחה שגם אני כזו. שבסופו של דבר, כולנו חושבים שאנחנו באמת משנים משהו.
אנחנו לא, התפכחתי מזה.
כל העולם הזה הוא פשוט שקר אחד גדול.
אז כסוג של תגובה מחושבת שמי שהיא מיועדת לה ידע, אני לא מנסה לשוות את עצמי למשהו שאני לא, ודאי שלא למשהו נעלה יותר [האם את חושבת שאת דבר מה כזה? את רק עוד יצור אנושי.], אלא מנסה לתקן את המעוות, להשתחרר מהאנוכיות של הגזע האנושי, לפחות במחשבה, כדי לדעת שכולנו טועים. אני לא רוצה לחיות באשליה שכולנו בסדר, איש מאיתנו לא בסדר, והגיע הזמן שנדע את זה, אפילו אם נסווה את הכל בבורות מודרנית ונתעלם.
אני שונאת את העובדה הזו שכל אחד חושב שהדרך שלו לעוות את המציאות היא הנכונה ביותר.
סביר להניח שגם אני מעוותת את המציאות עכשיו ומנסה לשכנע,
אבל מהי בעצם המציאות?
ומיהו הצודק?
המציאות היא פרי דעתו של המתבונן, זו המסקנה שלי כרגע. היא בטח תשתנה. זה דבר השראתי ובלתי יציב.
אז... קראתי את הבלוג מהסוף להתחלה, כדי להבין דברים באופן אחר, כקוראת.
ובאמצע, בחוסר שליטה...
בכיתי.
I really want to believe it's all a dream"
but I just can't seem to wake up
Just can't seem to turn on the light
one step off the edge
and the world will seem all right
You did it again
yes you in the mirror
"you put your faith in a cruel world
London after midnight- Shatter
אל תגידו לי שאני אנושית לפני שתוכלו להגדיר לי מה זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
