השביתה נכנסת לשבוע המי-יודע-כמה שלה.

נמאס כבר. נמאס נמאס נמאס. אני, בתור תלמידת כיתה י' שהולכת לקחת השנה ארבע בחינות בגרות, טוענת שכבר אי אפשר יותר. נכון, אני נהנית מהשביתה כל עוד היא נמשכת, ואני לגמרי מסבכת את השעון הביולוגי שלי בכל מה שנוגע לשינה, אבל השביתה הזו נמשכת כבר יותר מדי זמן.

זה מרגיש כאילו בממשלה לא אכפת. בממשלה בריאה, כך לפחות אני מקווה, בהחלט לא יתנו לתלמידים העל יסודיים להיות ללא בצפר כבר כמעט חודשיים. אבל הממשלה שלנו לא נוקפת אצבע בשביל לקדם את המשא ומתן הזה ובשביל להחזיר את התלמידים לבצפר. המשא ומתן מתפוצץ כל יום מחדש, שרת החינוך לא מראה מאמצים לשפר משהו, אולמרט אי שם באנאפוליס, ואנחנו, התלמידים, יושבים פה ואוכלים את החרא.

ועכשיו רוצים לצרף את תלמידי בתי הספר היסודיים לסיפור. מעבר לעובדה שמרגיז אותי שהבית לא יהיה רק שלי בשעות הבוקר, אולי זה באמת יזיז משהו. מערכת חינוך שלמה בשביתה. זה לא אמור להיות השלב שמישהו אי שם למעלה עוצר לחשוב, "משהו פה לא הולך כמו שצריך?"

יולי, כבר דצמבר.

באמת שכבר דצמבר, סיימתי לכתוב את הפוסט אחרי חצות.

שיהיה לכולם אחלה חודש.