אפלטון היה פילוסוף יווני, 400 שנים לפני הספירה, שעלה על כל הרעיון של 'אהבה אפלטונית'.

בעיניי הנושא שנוי במחלוקת. מצד אחד, אני משוכנעת שגבר יכול לאהוב אישה בצורה אפלטונית לחלוטין, וששניהם יכולים ליהנות ביחד בלי שום תשוקה נועזת שמסתתרת מאחורי זה, אבל מצד שני, בהרבה מהמקרים הידידות הזו נובעת מאיזשהי חיבה כלפי האדם השני, וזה גורם למישהו לרצות להיות קרוב אל אותו המישהו האחר כל הזמן. ניסיון העבר הוכיח לי את זה. אכן, יש לי הרבה ידידים, ומובן שאלה שאני נהנית במחיצתם הם לא אנשים שאני רואה כמעבר לזה, אבל אלה שאני נהנית במחיצתם באופן מיוחד, או רוצה להיות איתם כל הזמן, הם דווקא כן אלה שאני רואה כמעבר לזה. כי גם אם קרה, קורה, לא יקרה ואולי יקרה משהו איתם, תמיד יש את השבב במוח הזה שגורם לי כל הזמן לרצות להיות בסביבתם, גם אם זה לא במודע, וברגע שהשבב הזה כבה לגמרי, הידידות קצת נפגמת. כי ככה זה, מרבית מהדברים שבני האדם עושים זה בשביל להרשים את המין השני.

ואסכם-

אני בטוחה שבן ובת יכולים ליהנות ביחד בצורה אפלטונית לחלוטין,

אבל עדיין לא ראיתי ידידות חזקה שכזו שלא עמד מאחוריה משהו.

ואמנם זה באיחור, אבל-

חנוכה שמח! :)

תיהנו משארית השביתה שיש לכם.

ובשביל הדקורטיביות-

סופשבוע נעים.