הפוסט הוא בעיקרון על נושא החיילים החטופים, שמתקשר לשני הנושאים החמים האחרונים.

כל מה שיש לי להגיד בנושא מסתכם בבאנר הזה, שהפך לסמל כלשהו במשך השנתיים האחרונות:

אני חושבת שצריך להשיב את הבנים לגבולם, גם אם המחיר כבד, וגם אם צריך לשחרר את חלאת המין האנושי, סמיר קונטאר.

אני חושבת שאסור להפנות עורף לחיילי צה"ל שנפלו בשבי במהלך פעולה צבאית למרות שהעסקה שמציעים החיזבאללה אינה פשוטה.

אני חושבת שאסור לוותר בכזו קלות ולהכריז על החיילים חללים, למרות ההערכות.

אני חושבת שכן, צריך להיאבק גם אם נקבל גופות, כי מגיע להם להיקבר בארצם שלהם.

אבל כמו כן, אני חושבת שלסיפור מזעזע הזה יש כמה צדדים, ואת כולם יש לקחת במחשבה, והדעה שלי היא לא נוקבת כמו שאולי היא נשמעת.