אתמול חזרתי מהסמינר נח"ל, שבו דיברנו כיחידים, כגרעין, וכשכבה על הגיוס שלנו לצה"ל.
הסמינר היה קשה לי. הוא היה מאד כיף מבחינת הסמינר עצמו והחוויה עם החברים,
אבל הוא היה מאד קשה מבחינת הדיבור הבלתי פוסק על הצבא.
אני מנסה כל הזמן להכחיש את זה שאני אשכרה מגיעה לצה"ל,
אבל עכשיו כבר אי אפשר להכחיש יותר, זה כאן, זה קורה, וממש בקרוב אני אהיה על מדים.
ודמאט, זה מפחיד אותי. מכל כך הרבה סיבות שונות.
בני גרעין שלי, חברים שלי, הולכים להיות בקרבי ולסכן את חייהם, אני אחיה בלחץ מתמיד עליהם.
ובעיקר, אני חוששת מהחוויה שלי בצבא,
כשהמצב הנפשי שלי כל כך מעורער ובקושי עם השנת שירות אני מסוגלת להתמודד,
איך לעזאזל אני אצליח להתמודד עם הצבא?
אני יוצאת עם המון מחשבות מהסמינר, בעיקר התלבטויות של מה קורה ומה אני הולכת לעשות עכשיו.
אני רוצה להמשיך עם הגרעין, גם כדי לא להגיע לצה"ל לבד וגם כי אני אוהבת את הגרעין,
אבל אני לא רוצה להמשיך עם החינוך, ובנח"ל אין כל כך אופציה אחרת.
אני בעיקר תוהה אם יכול להיות שזה יהיה אחרת, כי כרגע רע לי ואני לא אוהבת את כל התחום של החינוך,
אבל אולי כמורה חיילת זה יהיה שונה, אולי זה יהיה לי יותר טוב ואני אלמד לאהוב את זה?
אני גם די צריכה לדבר עם צה"ל, להבין מה האופציות שלי במקרה שאוותר על הנח"ל.
אבל זה מפחיד, מפחיד אותי להגיע לשם לחלוטין לבד.
בגרעין טוב לי, הבעיה שלי היא עם עצמי ואני לא מצליחה לפתור אותה,
אבל גם לא מרגישה שהגרעין מסוגל לעזור בזה, לא נראה לי שמישהו יכול לעזור בזה,
זה פאקים אישיים שלי שאני צריכה להבין איך אני פותרת.
לאורך כל הדרך ממש לא הייתי בטוחה שאני רוצה להיות בנח"ל,
וככל שאני שומעת יותר אני מבינה שלא אוכל למצוא משהו שיעשה לי טוב.
קיוויתי שבתהליך אגלה תפקידים שאני לא מכירה שמתאימים לי אבל זה לא קרה.
בינתיים אני בעיקר מבולבלת, גיליתי על עצמי דברים חדשים, כמו שאני כל הזמן מגלה בשנת שירות,
ההבנה שפשוט אין שום דבר בחיים האלה שחשוב לי, שום דבר שקושר אותי לאדמה הזו,
ניפצה לי את הבועה ותסכלה אותי מאד.
אין סיכוי שאמצא משמעות, או שאהיה מאושרת, או שאצא מהדיכאון, כל עוד אין שום דבר ואף אחד שחשוב לי,
זה לרחף בחלל, להיות מנותק לחלוטין, ואי אפשר להיות בן אדם בלי טעם, בלי שום דבר שמחבר אותך לעולם, לקרקע.
אין סיכוי שאהנה ממשהו, שאלחם על משהו, שאבחר במשהו באמת, איך אני אמורה לחיות ככה?
ויותר מזה, איך אני משנה את זה?
אני מקווה שבהמשך אצליח להבין מה אני רוצה לעשות, מה יעשה לי הכי טוב או לפחות הכי פחות רע,
בין אם בשיחות עם בני גרעין או עם המדרכים ובין אם בחשיבה עצמית,
אני רוצה להצליח להגיד בלב שלם שאני רוצה משהו, באמת רוצה, שמשהו חשוב לי, שאני הולכת עם רצון ומוטיבציה.
אבל אין לי מושג מה צריך לקרות כדי שאני אגיד את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thinking too much