פרק חמישי
השעה היתה כל כך מאוחרת, אך היא התעקשה להמשיך ולקרוא.
היא לא אחת שתוותר בקלות. ולו על הדבר הכי קטן.
20.9.03
" "אבא ואמא ריתקו אותי.
היום היתה ההלוויה של סבא, היו כל כך הרבה אנשים.
כשחזרנו הביתה הסתגרתי בחדר, וחשבתי עליו.
הוא היה דמות דומיננטית בחיים שלי.
כשההיתי קצת יותר קטנה, על כל דבר שהיה קורה לי ההיתי באה אליו.
תמיד הוא ידע מה להגיד, איך לעודד, ומתי סתם לחבק.
לקראת ערב, אמא ואני חזרנו הביתה להביא עוד שמיכות וכריות, לבית של סבתא וסבא.
שיהיה מספיק לכל הדודים שיושבים שבעה.
השבוע הזה היה נראה לי כמו נצח.
הוא עבר כל כך לאט..
אחרי השבעה חזרתי לביצפר.
ובערב, אמא ואבא קראו לי לדבר..
הם אמרו לי שהם יודעים שהיה לי קשה השבוע האחרון, וגם להם.
אבל יש עוד דבר אחד שאני חייבת להתמודד איתו.
"דנה מתוקה, אנחנו יודעים שהיה לך שבוע קשה.
וגם לנו בייחוד לאבא.
אבל את חייבת להאמין לנו שכל מה שאנחנו עושים,
אנחנו תמיד חושים עלייך ועושים את הטוב גם בשבילך.
גם אם זה לא נראה לך עכשיו."
שתקתי, ידעתי מה ההמשך.
ידעתי גם איך עלי להתמודד עם זה..
זה הרי כמעט קרה לסיוון.
החלטתי לקחת את זה בפרופורציות.
ולנסות להבין גם אותם,
הם הרי ילדים גדולים שיכולים לקחת אחריות על המעשים שלהם.
ואני יכולה אפילו להינות מזה..
אפילו שזו נסיבה קצת קשה, אבל מה לעשות אלא החיים.
לא תמיד הכל וורוד...
"דנה? את איתנו?"
שמעתי לפתע..
"כן, כן!!"- מיהרתי להשיב.
"יופי, בקצור מה שרצינו להגיד לך זה...ש...."
"כן, אני יודעת, ואני מקבלת את זה! באמת!.." התחלתי לדבר.
"מה את יודעת?"- קפץ אבא
"שאתם מתגרשים"-עניתי בלי היסוס.
"מההההה?!?!?!?!!?!!?!" קפצו שניהם.
"מה... לא?! –אופס!"-לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
"לא, ממש ממש לא!
"החלטנו לעבור לגור בארה"ב.
זאת אומרת, אבא קיבל קידום ואנחנו צריכים לעבור לארה"ב..
כנראה לשנה אבל אם הוא יצליח אולי נישאר עוד קצת."- אמרה אמא.
מדהים!!!-חשבתי לעצמי.
מתאים לי להתרחק מכל הצרות האלה כאן.
וגם לחשוב שאני לא אלמד יותר עם המורה לאנגלית הזו!
ממש כיף חיים!
העלתי חיוך ענקי על הפנים.
כשסיימנו את השיחה, עליתי לחדר שלי.
להפתעתי, חיכתה לי עוד מעטפה ירוקה על המיטה.
עם אותו פונט שמודפס :"לכבוד דנה"
לא רציתי , פחדתי.
פתאום- החלון נשבר בקצה שלו,
ונפלה אבן קטנה ליד הרגל שלי,
עם פתק צמוד אליה. "
היא פחדה.
פחדה נורא, היא ממש הרגישה שהיא קרובה לסוף.
היא פחדה מהמחשבה של "מה עבר עליה" ומעצם הקריאה.
המשך יבוא..