אולי אם אני אעלה הכל על הדף, אני אמצא את המילים לתאר בדיוק מה עובר עלי, מה היא גורמת לי לחשוב ולהרגיש.
אז ככה.
דברים כמו "אמא רוצה שאני אשן יותר בבית..לא, אשן לבד היא התכוונה..." מראים לי שהיא רוצה להיות בלעדיי.
ללכת ולעשות דברים כמו ללמוד מילים לפסיכומטרי או ללכת לסרט שכל כך רצינו עם אמא במקום איתי מראים לי שלא אכפת לה מהזוגיות במובן של "הביחד".
להגיד לי "אני קודם כל של עצמי" או "לא יכולה להיות שלך ב100%" הם ברורים, הם מובנים ואף אחד לא מצפה ממנה להיות כל כולה שלי. אבל להגיד את זה, זה מראה שאין לה כוונה בכלל להתמסר, לנסות ולהיות גם בשבילי.
היא כל כך רחוקה כל הזמן, היא לא מבינה שלהיות קרה בטלפון 24/7 רק מרחיק אותי.
מי רוצה להיות ליד מישהי כזאת? חברות שלה בורחות לה אבל היא ממשיכה. תיכף היא מאבדת גם אותי.
אבל להגיד לה? לא מה פתאום! אסור! הרי היא ישר תגיד "זה לא משהו שאני אמורה לשמוע ממישהו שאוהב אותי"
נחשי מה מתוקה? זה ועוד איך משהו שתשמעי ממני, אם כדי לנסות ולכוון אותך לדרך הנכונה, ואולי, כי אני כבר לא כ''כ אוהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
