אין לי ברירה אלא להתנגד |
| 11/2007
אורז וקישואים
כשחזרתי היום מהאוניברסיטה, גיליתי שיש לי בבית רק:
שני קישואים (שקניתי לפני שבוע וחצי בעקבות גחמה ועד עכשיו לא ידעתי מה לעשות איתם)
עגבניה חשודה למראה
שאריות של אורז מלא
בצלים.
ללכת לעשות קניות לא היה לי כח, וכסף לאכול בחוץ גם אין.
אז קצצתי את הבצל, והתחלתי לטגן אותו בשמן זית.
את הקישואים גירדתי (משום מה הייתה לי תחושה מוזרה שקישואים מגרדים ולא מקלפים) וחתכתי לעיגולים. אחרי שהבצל קצת התרכך, הוספתי אותם למחבת.
עם העגבניה לא ידעתי מה לעשות. לחתוך לחתיכות קטנות? גדולות? בסוף החלטתי לקצוץ אותה ממש דק, עד שהיא כמעט הייתה רסק. אחרי שהקישואים קיבלו קצת צבע מהמחבת, הוספתי גם את זה, ואת התבלינים שהיו לי בבית:
1. פלפל גרוס
2. חוויאז' למרק (קוראים לזה לפעמים גם חוואייז' לבישול, עדיף פי מיליון מכל האבקות הסינתטיות)
3. רוטב סויה
כיסתי ונתתי לזה להתבשל על אש בינונית.
הקישואים והעגבניות הוציאו כל כך הרבה מיץ, שלא הייתי צריך להוסיף מים. כל כמה דקות ערבבתי עם כף עץ (כדי לא להרוס את הטפלון) והפכתי את הקישואים שהיו למטה - למעלה, כדי שיתבשלו באופן שווה.
אז נזכרתי שיש לי גם שום (אבל לא מועך שום), אז קצצתי אותו והוספתי גם כן.
אחרי שזה ביעבע די זמן, הנוזלים כמעט התאיידו לגמרי והקישואים היו מאוד רכים, כיביתי את האש. חיממתי את שאריות האורז ושפכתי את הקישואים על זה.
יצא טעים פחד!
העגבניה הוסיפה לזה טעם מעט חמצמץ, הפלפל עשה את זה חריף, והקישואים נתנו לזה נפח (טעם או ערך תזונתי לא נראה לי שיש להם).
אני נזכרתי איזה כיף זה לאלתר במטבח ואתם קיבלתי מתכון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
