| 2/2008
ספרים שקראתי 2007
זה נסיון ראשוני לעשות רשימה [כנראה חלקית] של ספרים שקראתי (לצורך העניין בשנה האחרונה) ולכתוב כמה מילים על כל אחד מהם.
לא נכנסו: ספרי קומיקס, ספרים של משחקי תפקידים וכמובן ספרים שקראתי עבור הלימודים באוניברסיטה.
אדומה - אנתולוגיית שירה מעמדית,
בעט ברזל: שירת מחאה עברית, 1984-2004, בעריכת טל ניצן
שני צדדים של אותו דבר, בעיניי, כפי שכתבתי כאן. אדומה הוא אוסף טוב, אפילו חידש לי לא מעט, בעיקר בשירים בערבית. כפי שקראתי היכן-שהוא, היה יותר טוב אם כל האנתולוגיה הייתה מופיעה בשתי השפות, עברית מול ערבית, ולא רק השירים המתורגמים מערבית, אבל כנראה שהיו מגבלות של תקציב ומקום. בסך הכל אסופה מאירת עיניים ומומלצת.
האוסף "בעט ברזל" הוא טיפל'ה בעייתי, רק בגלל הכותרת "שירת מחאה" שהיא מאוד רחבה, כאשר למעשה מדובר בשירה אנטי-מלחמתית בלבד (לא שיש משהו רע בזה, וגו'). מלבד זאת בחירת שירים טובה, ועבודת עריכה מוצלחת.
הדרך לעין חרוד - עמוס קינן
מהפכה פאשיסטית נפלה על הארץ, ואחד ממתנגדיה עושה דרכו מתל אביב לעין-חרוד, שם, הוא מאמין, מתרכזים מתנגדי המשטר האחרונים. הספר עצמו היה ללא ספק פורץ דרך וחריף כאשר יצא לאור, ועוסק בנושאים של הנכבה, פשעי מלחמה, הסכנה של השתלטות הצבא על המדינה, ציות עיוור וכד'. אבל היום נראה די שוביניסטי (במובן המינני והלאומי). קריאה קצרה וטובה (עוד בושה לא קטנה, שלא קראתי אותו אלא ממש לאחרונה, למרות שאני יודע על הספר הזה ותכננתי להגיע אליו כבר שנים. הטריגר - פוסט של הקיצונית לשעבר.)
הזדמנות אחרונה לראות - דגלס אדמס, מארק קרווארדיין
בקצרה, דגלס ומארק מסתובבים ברחבי כדור הארץ, פוגשים חיות על סף הכחדה, ומתנהגים באופן מאוד-מאוד בריטי. מסע אל תוך רוח האקולוגיות של שנות השמונים - "הצילו את הלווייתנים" וכל זה, לפני שידענו שכדי להציל את העולם צריך בס"כ להחליף את נורת החשמל במטבח ולהצביע לאל גור. הספר שכב אצלי זמן רב, ומותו של דגלס גרם לכך שפניתי אליו סוף-סוף. עכשיו אולי אחפש גם את "סלמון הספק" (את ספרי הטרמפיסט ודירק ג'נטלי קראתי כמובן לפני שנים).
מסע ליד חנה - כרמית גיא
סיפורו של הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם. כרמית גיא, ילידת הקיבוץ, כתבה ספר חצי היסטורי-חצי אוטוביוגרפי (האישי והפוליטי באופן כללי מתערבבים ללא הבחנה בסיפור הזה, כנראה מפני שגם במציאות זה היה כך - שהרי משפחות התפצלו, חברים טובים פנו זה נגד זה, הכל על רקע פוליטי כביכול, אבל ברור שגם אישי). זה מבט מאוד מקורי לתוך ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, מעניין, מומלץ, גם אם אני לא מסכים בהכרח עם כל המסקנות של הכותבת.
סוציאליזם מול ניאו קפיטאליזם - הוצאת הקיבוץ המאוחד
קובץ מאמרים סוציאליסטיים מ-1967, כולל מאמר של מרקוזה. נקנה במכירת החיסול של הספריה האוניברסיטאית (15 ש"ח ושווה כל שקל), אשר במשך כחודש רוקנה את מדפי הסוציאליזם שלה - דימוי ראוי להתרוקנות התוכן של האקדמיה. מאמר אחד מעניין - מיכאילו מארקוביץ - סוציאליזם וניהול עצמי - על סוציאליזם ביוגוסלביה. צריך לקרוא יותר על הנושא, שכן אני לא יודע כלום ההיסטוריה של המדינה הזו, עד לסכסוך הנוכחי.
סטלינגרד - אנתוני ביוור
מרוב עצים לא רואים את הסוף. ביוור מעמיס את הקורא בכל-כך הרבה פרטים עד שלרגע אתה שוכח לא רק מי כבש את מי ומה הייתה המטרה, אלא גם מי אתה בעצמך ולמה אתה קורא בשקיקה ספר טלפונים. לפעמים טענה אחת מבוססת על הר של עדויות, טענה אחרת על בדל מכתב מהשטח שהוא מצטט. אם יש דבר אחד טוב שיצא מזה, הזכיר לי שאני צריך לקרוא את וסילי גרוסמן בהזדמנות.
על פני הבריאה כולה - רות ל. אוזקי
עוד הוכחה שכשמשועממים אפשר לקרוא כמעט כל דבר.
פידל - אוטוביוגרפיה
פידל קסטרו שוטח בפני ההיסטוריון איגנסיו רמונט את סיפור חייו, את סיפור המהפכה, מאורעות חשובים בהיסטוריה של קובה ואת השקפותיו על העולם בתחילת המאה ה-21 (ואולי מה שמדהים במערב הקפיטליסטי, על כל הבעיתיות שבו, היא שמסמך כל כך נוקב בעד המהפכה ונגד האימפריאליזם האמריקני יכול להיות מודפס כאן ומופץ באופן חופשי, מה שאולי לא נכון לגביי קובה, ועל אחת כמה וכמה לא היה נכון בברית המועצות לשעבר.)
הביקורת על הספר הזה כמעט מייצרת את עצמה: כן, זה מסמך בעל אופי תעמולתי; כן, המראיין לא בדיוק מקשה או ביקורתי כלפי קסטרו; אך אני לוקח את זה בפרספקטיבה שאנחנו נתונים תחת מתקפה 24 שעות ביממה של
פרופוגנדה פרו-אמריקאית, והספר הזה הוא רק טיפה בים בעד מהפכה והזכות של
העמים לקבוע את גורלם מחוץ לתכתיבים של בעלי ההון האמריקאים. מה גם, שתעמולה או לא, אני מסכים ומזדהה עם דברים רבים שנכתבו כאן, והעובדות ההיסטוריות לא מסולפות, עד כמה שידוע לי ממחקרים אחרים.
ומעבר לכך, מדובר בסיפור מדהים, סוחף, לתוך ראיית עולם פוליטית חובקת עולם של מנהיג ביקורתי ואינטיליגנטי (בניגוד למה שיש לנו ולארה"ב כרגע...) בעיניי, הספר המומלץ של השנה.
פשכולניק - רמי רוזן
מחזה סאטירי קצר, אנטי-מלחמתי, הועלה לראשונה על בימת תיאטרון החאן הירושלמי בשנת 1975. הועלה על הכתב ב-78 (הוצאת גלילאו, ירושלים) ומאז נשכח כנראה מן הלב (אפס תוצאות בגוגל!). בעותק שנמצא בספריה של אוניברסיטת תל-אביב חסרים עמודים, לצערי. עומד מאוד במבחן הזמן... אבל למה לתאר כשאפשר לצטט?
"פקודת יום.
"החל ממחר מחוייבים כל החיילים בשירות פעיל וכל חיילי העורף במקלטים, לגבש לעצמם השקפת עולם בכתב. את ההשקפה יש להכניס לתוך מעטפה כפולה ואת המעטפה יש להכניס לתוך הכיס השמאלי ליד התחבושת האישית. עם המוות תוצא ותיפתח המעטפה והשקפת ההרוג - להלן: ההשקפה - תירשם כחוק. לאחר מנין כל אלפי ההשקפות, כפי שיתחייב מן המצב, תתקבל החלטה ברוח רוב ההרוגים, שתחייב את החיים. אדם שרצונו להשפיע יוכל להתנדב למשימות מיוחדות. כך תפעל גישתנו שניתן לתמצתה במילים: המתים מצווים לנו את החיים."
קרוב להפליא ורועש להחריד - ג'.ס. פויר
כן, שרדתי את הספר הזה עד הסוף, למרות שיש מעט מאוד דברים שאני מתעב יותר מאשר ספרים על ילדים מחוננים (להוציא משפחת גלאס של סלינג'ר). לעולם לא עוד!
The Eternal Champion - Michael Moorcock
אוסף של שלוש נובלות של מייקל מורקוק העוסקות בארקוסה,
הגיבור הנצחי. קצת מאכזב. מורקוק עצמו מודה בהקדמה שהסיפור הראשון מבין
השלושה הוא "הכי פחות מורכב". צ'מע, גבר, גם השני לא משהו. השלישי, The
Dragon in The Sword, יותר טוב, מלא רעיונות מקוריים, מותח, לא צפוי, עם
קפיצות בין עולמות ופיתולים בעלילה (יש אפילו הופעת אורח של אדולף היטלר.)
באופן
כללי אני לא אוהב את מורקוק כשהוא נהיה פסיכולוגיסטי מדי (אם כי יש כאלה
שיגידו שהאווירה הפסיכולוגית המורכבת היא נקודת החוזק שלו, ובלי
הארכיטיפים של יונג אלריק ממלניבונה בכלל לא היה קיים); אני מעדיף אותו
כמספר סיפורים, במובן של עלילה-דמויות-התרחשויות. יש לי עוד כמה ספרים
מהסדרה הזו - עם Stormbring, האוסף השני של סיפורי אלריק, אני נאבק כבר
שנים - וצפוי להגיע אליהם כבר השנה. הבא בתור - כנראה פון-בק.
Incarnations of Immortality - Pierce Anthony
התחלתי את הסדרה לפני יותר משנה, אבל מכיוון שאני תלוי בחנויות
יד-שניה ובתקציב מוגבל, שמתי ידי וקראתי את האחרון רק לאחרונה. סידרה טובה
(הגעתי אליה דרך הפניה בספר של שיטת משחק בשם Nobilis.)
חמישה
ספרים שעוסקים בבני אדם שצריכים למלא תפקיד של מעין אדמיניסטרטורים של
היקום באופן זמני - מוות, מלחמה, זמן, גורל, וטבע. הספרים טובים, אנתוני
משתמש בז'אנר של פנטזיה כרגיל כדי לגעת גם בנושאים מורכבים ולא תמיד
נעימים לעין (המתת חסד, התמכרות לסמים וכד'). לעתים הוא יכול להיות גם קצת
שוביניסט, לפחות למראית עין.
על אחרית-הדבר בסוף כל ספר אפשר לוותר,
אלא אם כן אתם מתעניינים בארכיאולוגיה של המחשבים (אנתוני מספר באריכות
ובהתלהבות על 4K הזיכרון של המחשב שלו) או מתקשים להירדם (אנתוני מתאר את
חייו באחו בקצה אמריקה עם בנותיו המתבגרות וחוות הסוסים...)
A Spell for Chameleon - Piers Anthony
שערוריה,
אני יודע, אבל הגעתי לסדרת Xanth, שנחשבת אבן-דרך בפנטזיה הפופולרית, רק
עכשיו בגילי המתקדם (אם כי לא פחות מגוחך מילדים שמתחילים לקרוא פנטזיה עם
טרי פראצ'ט, כך שהם מכירים את הסאטירה לפני שהם מכירים את המאטריה). מומלץ
מאוד, ומשחקי המילים (puns) כואבים מאוד. שימו לב שחלק מהרעיונות נראים לא
מקוריים - עד שאתה מבין שאחרים לקחו אותם ממנו. כשיהיה קצת כסף, אתחיל לחפש את ההמשכים.
The Tough Guide to Fantasy Land - Diana Wynne Jones
מדריך העל לפנטזיה נוסחתית.
חיפשתי את הספר הזה הרבה זמן בחנויות ספרים משומשים, אך ללא הצלחה (ובאמת,
מי היה מוכר אותו?). בסוף, ב"ב עשה הזמנה של ספר אחר מחו"ל והציע להזמין
גם את זה.
ג'ונס אספה את הקלישאות הגדולות ביותר בתחום ספרי הפנטזיה
(חרבות מדברות, ילדים-תמימים-למראה שהם בעצם יורשי עצר/אלים, נזיד, וכו')
ועשתה מהם מעין מילון-מדריך טיולים סאטירי. 5 מתוך 5 בסולם השפרצת חלב
סויה מהאף מרוב צחוק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
