אין לי ברירה אלא להתנגד |
| 4/2008
הוא מאשים
ב- 18 ליוני 1982 פירסם אפרים סידון את השיר הבא בעיתון "דבר":
אני מאשים
אני מאשים את הילדים בצידון ובצור
שאת מספרם לא ניתן עדיין לספור.
בני השלוש ובני השבע ובני שאר הגילים,
על כי גרו בשכנות למחבלים.
אם לא הייתם דרים לידם, ילדים,
הייתם יכולים להיות היום תלמידים.
עכשיו תיענשו!
אני מאשים את כל הנשים בצור ובצידון
את האמהות ואת אלה שעדיין בהריון
את הזקנים, האלמנות ובנות כל הגילים
על כי גרו לידן מחבלים.
כי אם לא הייתן גרות לידם קרוב
הייתן חיות בשלווה ובטוב.
עכשיו תיענשו.
אני מאשים את הבתים בצידון ובצור
על כי מחבלים מצאו בהם מסתור.
כי אם לא היו מוצאים בכם דירות,
הייתם יכולים לעמוד עד קץ הדורות.
עכשיו תיענשו.
אני מאשים את תושבי לבנון כולם
על מה שעוללו לנו הנאצים במלחמת העולם.
כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו -
כאילו הוא את היטלר משמיד.
תמיד תמיד.
וזה מה שבגין עושה.
אני מאשים!
זה מובן.
כי אני תמיד, תמיד הקורבן.
*
וזה מה שיש לשר הביטחון להגיד בעניין.
|
נכתב על ידי
,
29/4/2008 18:42
בקטגוריות אולמרט בן זונה, דברים מהמתים, הפאשיזם לא יעבור!, לפנות את שדרות, מן התשקורת, רבותיי ההיסטוריה וגו', שירה / מודרנית, שתי מדינות לשני עמים, אקטואליה, צבא
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
